"האם לא חשנו את ליבנו בוער בקרבנו כשדיבר עימנו בדרך?". שניים מתלמידי ישוע פגשו אדם על אם הדרך המובילה מירושלים לעמאוס. הם לא מזהים את הזר אשר מסביר את כתבי הקודש להם עד שהם הזמינו אותו להישאר עימם משום שהערב ירד כבר, והוא בצע את הלחם וברך עליו.
קליאופס וחברו שפגשו בישוע שקם לתחייה, הלכו עימו וליבם בער בקרבם. עמאוס אינה רחוקה כל כך מירושלים אולם היום קשה ללכת באותה דרך שבה הלכו השליחים. עולי הרגל לעיתים רחוקות הולכים לעיירה קטנה, אשר נמצאת ברשות הפלסטינאית, מעבר לנקודות הבידוק.
הנוכחות הנוצרית הצטמצמה כאן למשפחה אחת בלבד, מספר נזירות ושני פרנציסקאנים. ביום השני של חג הפסחא, מקום זה שוב המה באנשים. האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה יצאו מירושלים על מנת להגיע לכנסייה היכן שהאב הקוסטוד, האח פיירבטיסטה פיצהבלה, ערך את הטקס של סעודת האדון אשר הנציחה את ההתגלות של ישוע שקם לתחייה. עימו היו הנוצרים מקהילת ירושלים, אשר במשפחותיהם ילדים רבים.
לאחר סעודת האדון, הקוסטוד חילק את הלחם למאמנים שהמתינו בתור לפני במזבח. לאחר מכן, כשהעננים נפתחו ואפשרו לאור השמש החזק של הצהריים לזרוח, ארוחת צהרים הוצעה ע"י האח הפרנציסקאני פרנציסק וויאטר, האח הממונה על המנזר של עמאוס: היתה זו העת להיאסף מסביב לשולחן יחדיו, עם משפחות וחברים, לפניי החזרה לתפילות ולשינון של תפילות הערבית.
המקהלה שרה "רג'ינה קואלי לאטארה, הללויה" [לטינית] וכקבלת פנים לעמאוס, יחד עם התודות של הקוסטוד לאח פרנציסק, על העדות של הנותרים והשומרים על ההודעה אודות התחייה במקומות העמוסים כל כך בזכרויות, אולם היכן שבהם החיים כנוצרים ממשיכים להוות אתגר.
המוסיקה חפפה עם מחיאות הכפיים של המאמינים וכולם יצאו לדרך, לשוב לירושלים.
מאת – סרנה פיציריאלו
תמונות – מרקו גבסו
קליאופס וחברו שפגשו בישוע שקם לתחייה, הלכו עימו וליבם בער בקרבם. עמאוס אינה רחוקה כל כך מירושלים אולם היום קשה ללכת באותה דרך שבה הלכו השליחים. עולי הרגל לעיתים רחוקות הולכים לעיירה קטנה, אשר נמצאת ברשות הפלסטינאית, מעבר לנקודות הבידוק.
הנוכחות הנוצרית הצטמצמה כאן למשפחה אחת בלבד, מספר נזירות ושני פרנציסקאנים. ביום השני של חג הפסחא, מקום זה שוב המה באנשים. האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה יצאו מירושלים על מנת להגיע לכנסייה היכן שהאב הקוסטוד, האח פיירבטיסטה פיצהבלה, ערך את הטקס של סעודת האדון אשר הנציחה את ההתגלות של ישוע שקם לתחייה. עימו היו הנוצרים מקהילת ירושלים, אשר במשפחותיהם ילדים רבים.
לאחר סעודת האדון, הקוסטוד חילק את הלחם למאמנים שהמתינו בתור לפני במזבח. לאחר מכן, כשהעננים נפתחו ואפשרו לאור השמש החזק של הצהריים לזרוח, ארוחת צהרים הוצעה ע"י האח הפרנציסקאני פרנציסק וויאטר, האח הממונה על המנזר של עמאוס: היתה זו העת להיאסף מסביב לשולחן יחדיו, עם משפחות וחברים, לפניי החזרה לתפילות ולשינון של תפילות הערבית.
המקהלה שרה "רג'ינה קואלי לאטארה, הללויה" [לטינית] וכקבלת פנים לעמאוס, יחד עם התודות של הקוסטוד לאח פרנציסק, על העדות של הנותרים והשומרים על ההודעה אודות התחייה במקומות העמוסים כל כך בזכרויות, אולם היכן שבהם החיים כנוצרים ממשיכים להוות אתגר.
המוסיקה חפפה עם מחיאות הכפיים של המאמינים וכולם יצאו לדרך, לשוב לירושלים.
מאת – סרנה פיציריאלו
תמונות – מרקו גבסו