.news-hero{position:relative;display:flex;gap:2rem;z-index:2}@media (max-width:768px){.news-hero{flex-direction:column}}.news-hero .single-news-hero{display:flex;flex-direction:column;gap:0.5rem;width:50%}@media (max-width:768px){.news-hero .single-news-hero{width:100%}}.news-hero .single-news-hero img{width:100%;height:20rem;object-fit:cover}.news-hero .single-news-hero span{font-size:0.8rem;color:var(--oxy-grey);font-weight:400}.news-hero .single-news-hero .post-title h3{font-size:1.5rem;font-weight:400}.news-hero .single-news-hero .post-title:hover h3{color:var(--oxy-red)}.news-hero .single-news-hero a{color:var(--oxy-red)}
ביום שבת, -ה23 בספטמבר, הפרנציסקאנים שך הקוסטודיה של ארץ הקודש הגיעו לעמאוס אל-קובייבה לרגל יום החג של שמעון וקלאופה הקדושים. היו אלו שני שליחים שפגשו את ישוע שקם לתחייה כששבו מירושלים לבתיהם, מאוכזבים ממותו. הם הלכו עימו זמן מה והכניסה לכפר של עמאוס, הם הזמינו אותו להישאר עימם. הם זיהו אותו כשבצע את הלחם. זהו השםשל המקום הקדוש המוקדש לביטוי של ישוע האדון שלנו, שמקורו "אין פראקציונה פאניס" [בציעת הלחם].
סעודת האדון נערכה על ידי הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון. באופן מסורתי אירוע זה נערך בסוף חודש ספטמבר, בקרבה ליום החג של שמעון וקליאופס הקדושים (25 בספטמבר). לנוסף לעלייה לרגל זו, הפרנציסקאנים מגיעים למקום קדוש זה ביום השני של חג הפסחא. היה זה האח האחראי הממונה על הקהילה הפרנציסקאנית, האח זאהר עבוד והאח הממונה על המקום הקדוש, האח חוסה מריה פאלו אספס, שהיו המארחים של יום זה. במהלך סעודת האדון, האח דרלינגוון איפדיוראנמה צידיוגו חידש את נדריו תחת ידיו של האב הקוסטוד. הנדרים הזמניים חודשו וכך גם הנדרים שלהם כבכל 3 באוקטובר, יום המעבר של פרנסיס הקדוש. האח דרלינגטון חידש אותם מוקדם יותר משום שבסוף החודש יעבור לאי רודוס למשך ה"שנה של הפרנציסקאניסם" שלו, שבה ילמד יוונית גם כן.
ספר הבשורה קבע לתמיד את הקריאה של שני השליחים לשותף שלהם להליכה, שזהותו עדיין לא ידוע להם: "הישאר עימנו, מכיוון שהערב קרב והיום כמעט נגמר" (ספר הבשורה לפי לוקאס, כ"ד, 29). אין זו רק הזמנה מנומסת להולך שסיכן את עצמו בכך שלא מצא מקום להישאר בו בלילה, אלא קריאה אמיתית, הדגיש האב הקוסטוד בדרשה שלו: "זוהי קריאה של אנושיות, של גברים ונשים כה רבים, של צעירים רבים שאיבדו את משמעות החיים משום שאיבדו את האופק של החיים של הפסחא. זוהי קריאה שגם עולה ממעמקי הלב שלנו, משום שאנו זקוקים שישוע שקם לתחייה ילך עימנו."
ב-אל קובייבה (בערבית "כיפה קטנה") נמצא בקצה השני של חומת ההפרדה בין ישראל ובין הרשות הפלסטינית. לפי המסורת שלאורה הולכים הפרנציסקנים, זהו הכפר שאודותיו מדבר לוקאס. האדמה שבה ממוקם המקום הקדוש ונרכז בשנת 1861 על ידי המרקיזה פאולינה דה ניקולאי ונתרם לקוסטודיה של ארץ הקודש. חפירות ארכיאולוגיות חשפו את השרידים של הבזיליקה מהתקופה הצלבנית אשר כוללת ישוב עתיק, שזוהה כביתו של קליאופס, היכן שישוע נשאר זמן מה עם שני השליחים. השרידים של חלק מהבתים לאורך הרחוב הרומאי נמצא גם כן.
כאשר האב הקוסטוד הזכיר בדרשה שלו, כשהם זיהו את ישוע שקם לתחייה, השליחים "יצאו ללא דיחוי" וחזרו לירושלים על מנת לספר לשאר השליחים מה אירע, "הישאר עימנו, האדון ואנו נתפלל אליך ותאפשר לנו להישאר עימך לתמיד ובדומה לשני השליחים שמעון וקליאופס, הענק לרגליים שלנו כנפיים ונהיה עדים של התקומה שלך מן המתים."
Marinella Bandini מרינלה בנדיני