האירועים העשירים של הקוסטודיה של ארץ הקודש עבור הטקסיות שך העלייה השמיימה של מרים התקיימו בירושלים במערת השליחים ובבזיליקה של גת שמנים: הקבר של מרים הבתולה, מקום שבו טיפלו וכיבדו משך המאות הראשונות על ידי הנוצרים, ממוקם כאן, לרגלי הר הזיתים.
הסיפור של מותה של מרים ושל העלייה שלה השמיימה ידוע תודות לספרות האפוקריפאלית [החיצונית] בשם "השינה של גבירתנו": זה מספר את הסיפור של הימים האחרונים של מרים הבתולה, שגופה הונח כאן על ידי השליחים בקבר חדש בעמק קדרון, ולאחר שלושה ימים נמצא ריק.
הכבוד והדבקות למרים המשיכו כאן מאז ומתמיד, והחל מערב החג של יום זה, כל הקהילה הפרנציסקאנית התקבצה במקום זה, בהובלת הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, דוגמה שהוגדרה על ידי האפיפיור פיוס ה-12 בראשון בנובמבר 1950.
האירועים של ה"מעבר" של מרים הבתולה המבורכת
הטקסיות נפתחה בערב של ה-15 באוגוסט עם תפילת ערבית במערת השליחים, שהחל מהמאה ה-4 היתה כיד זיכרון למקום של הבגידה של יהודה איש קריות ומאסרו של ישוע. מספר טקסטים המתארים את חייה של מרים הוקראו כאן, כשמאפשר להרבה אנשי דת, מאמינים ועולי רגל להתפלל באווירה של הרהור ושקט. הקוסטוד של ארץ הקודש הזמין את הנוכחים להרהר אודות המילים של ה"מעבר" של מרים הבתולה ובהקשר למשמעות של "העלייה לרגל שהיא חיינו": "הפרסונה שלנו גם תחווה את זמן המוות", אמר הקוסטוד, "כרגע של עזיבה, אולם בו זמנית כרגע שבו ישוע עם אהבה מפקיד של נפשו למלאכים שלו כך שהם יכולים לנסות ולשמור אותה בהמתנה עבור כל האנשים על מנת לחוות את התחייה, בגן עדן" (טקסט מלא כאן).
התהלוכה הלילית המרגשת של השינה של מרים הבתולה דרך מעט הזיתים הוביל את המאמינים לבזיליקה של הסבל. לאחר התפילה האחרונה, הקוסטוד בירך את הנקהלים.
יום החג של העלייה השמיימה
ב-15 באוגוסט, בבזיליקה של הסבל, או בכנסיית האומות" – היכן שבראשון ביולי נערך האירוע לרגל 100 השנים של בניית הבזיליקה נערך – סעודת האדון האפיפיורית נערכה בנוכחות של קהל גדול. בדרשה שלו, הקוסטוד של ארץ הקודש הדגיש את ההבט של היופי של מרים [המבורכת] : "מרים הינה יפה, כשיופי זה ניתן על ידי נוכחות תמידית של רוח הקודש בבשרה שהופך את הבריאה לשקופה, מסוגל להראות את היופי שבא מהאל. מרים הינה יפה עם יופי שמושך ללא זיהום של דבר מה של פיתוי וולגרי. מרים הינה יפה עם יופי שמראה את טוב לבה כאישה, ככלה וכאמא" (הטקסט המלא של הדרשה – כאן).
השנה הנזירות הפרנציסקאניות, הבנות של חנה [אליזבט], נשאו את הפסל של העלייה השמיימה בתהלוכה מסורתית בסופה של החגיגה של
ההוחדה [אוכריסטיה].
תפילת הערבית השנייה והתהלוכה לקבר של מרים הבתולה
תפילת הערבית השנייה התקיימה בשעות אחר הצהרים – "מרים", התעקש האח פאטון לאמר, "על ידי שינוי הגורל של חוה" כפי שאנו שרים ב"הכוכב של אווה מרים", הינה הראשונה, אחרי ישוע המשיח ותודות לישוע, שיכלה לאכול את הפרי של עץ החיים, היא הראשונה שיכלה לקחת חלק בחיים ועם חיי הנצח של האל עם כל אישיותה, עם כל האנושיות שבה, גוף ונפש" (המילים בהרהור של הקוסטוד – כאן).
התהלוכה לקבר של מרים הבתולה
לבסוף, התהלוכה המסורתית של עולי הרגל לקברה של מרים הבתולה נערך ביום יחידי שהפרנציסקאנים יכולים לערוך את מסע העלייה הרגל הזה.
האחים הפרנציסקאנים לאחר בעלות בלעדית על הקבר גורשו בשנת 1757. כיום מערה זו הינה בטיפול של היוונים והארמנים האורתודוכסים ומייצגים, יחד עם בית לחם, כנסיית הקבר והעלייה השמיימה, את המקום הקדוש הרביעי אזר מווסת על ידי הסטאטוס קוו שלפיו הפרנציסקנים יכולים להמשיך וללכת לשם, בתהלוכה טקסית, רק ביום החג של העלייה השמיימה. כל הנוכחים נכנסו לאדיקול על מנת להיות קרובים ולכבד את גוש האבן, כלומר – קברה הריק של מרים.
האירועים הטקסיים הגיעו אל קיצם עם כיבוד קל בגן של המנזר.
Silvia Giuliano
