סעודת האדון נערכה בכנסיה היפיפייה הממוקמת ליד ברכת סילואם, ואשר כיום מנוהל ע"י האבות הלבנים. העורך הראשי של הטקס היה האח סטפן מילוסוביץ, האח הממונה על הבזיליקה של המולד שבבית לחם וסייעו בידו האח ארטמיו ויטורס, סגן הקוסטוד, והאח ביל ראסל, האחראי על המיסיונרים באפריקה, או כפי שידוע בשם "האבות הלבנים". הרבה אחים פרנציסקאנים, כהני דת, אנשי דת, מאמינים מקומיים ועולי רגל שמבקרים בארץ הקודש נכחו באירוע; נכח גם הקונסול הכללי הצרפתי, מר פרדריק דה-סנגואה.
בדרשה שלו, האח סטפן, ציין כי האפיפיור סרג'יוס הראשון הכיר בחג זה (במאה ה-7) בעקבות מסורת של הכנסייה המזרחית. הולדתה של הבתולה המבורכת מרים קשור באופן הדוק לבואו של המשיח, כפי שהובטח, להכנה ולפרי הישועה. הוא הדגיש את חשיבות החג בירושלים, ערש של שלושת הדתות המונותיאיסטיות ובתפקיד המאחד של מרים לא רק עבור הנוצרים, אלא עבור היהודים והמוסלמים. לפני סעודת האדון, המכהנים הבעירו קטורת סביב לאיקונה של הולדתה של מרים, הממוקמת במערה מתחת לבזיליקה. לפי המסורת, מקום זה היה ביתם של יוחנן וחנה, הוריה של מרים.
מקורות החג
המקור העתיק ביותר שנתקבל ע"י הכנסייה כמקור אמין אודות הולדתה וילדותה של מרים הינו הפרוטו-בפר הבשורה של יעקב (ג'יימס), מהמאה השנייה לספירה. הטקסט מציין את רגעי השיא בחייה של מרים: נישואי הוריה, יוחנן וחנה, משבט יהודה ונצר לשבט אשר, ההתעברות לאחר 20 שנים של עקרות, הלידה וההצגה של הצאצא במקדש. אלו הן עובדות הממוקמות בעיר של ירושלים.
הגורל של מקום הולדתה של מרים אינו נפרד מסבלה של ירושלים, עם רדיפות, הרס המקדש, הסבתו למקום סגידה פגאני, גירוש היהודים ועוד.
תודות להלנה, אימו של הקיסר קונסטנטינוס, שהנוצרים זכו לחופש פולחן בירושלים במחצית הראשונה של המאה הרביעית, וחפירות מראות כי החורבות של הקפלה באתר שבאופן מסורתי מציין את מקום הולדתה של מרים.
במסגרת המועצה השלישית של אפזוס (431) אשר הכריז באופן סמכותי והכיר במרים כ"אם האלוהים", חגים אחרים הקשורים למרין שגשגו בלוח השנה הליטורגי, כולל: הולדתה, הצגתה במקדש, הבישור והשינה (דורמיציון).
התאריך (8 בספטמבר) של יום החג של הולדתה של מרים נקבע במחצית הראשונה של המאה החמישית, במהלך שלטונו של הפטריארך ג'ובנל והקיסרית אודוקסיה. הבזיליקה של מריה הקדושה, נבנה על האתר של הולדת מרים, ויום זה הוקדש לו.
בדרשה שלו, האח סטפן, ציין כי האפיפיור סרג'יוס הראשון הכיר בחג זה (במאה ה-7) בעקבות מסורת של הכנסייה המזרחית. הולדתה של הבתולה המבורכת מרים קשור באופן הדוק לבואו של המשיח, כפי שהובטח, להכנה ולפרי הישועה. הוא הדגיש את חשיבות החג בירושלים, ערש של שלושת הדתות המונותיאיסטיות ובתפקיד המאחד של מרים לא רק עבור הנוצרים, אלא עבור היהודים והמוסלמים. לפני סעודת האדון, המכהנים הבעירו קטורת סביב לאיקונה של הולדתה של מרים, הממוקמת במערה מתחת לבזיליקה. לפי המסורת, מקום זה היה ביתם של יוחנן וחנה, הוריה של מרים.
מקורות החג
המקור העתיק ביותר שנתקבל ע"י הכנסייה כמקור אמין אודות הולדתה וילדותה של מרים הינו הפרוטו-בפר הבשורה של יעקב (ג'יימס), מהמאה השנייה לספירה. הטקסט מציין את רגעי השיא בחייה של מרים: נישואי הוריה, יוחנן וחנה, משבט יהודה ונצר לשבט אשר, ההתעברות לאחר 20 שנים של עקרות, הלידה וההצגה של הצאצא במקדש. אלו הן עובדות הממוקמות בעיר של ירושלים.
הגורל של מקום הולדתה של מרים אינו נפרד מסבלה של ירושלים, עם רדיפות, הרס המקדש, הסבתו למקום סגידה פגאני, גירוש היהודים ועוד.
תודות להלנה, אימו של הקיסר קונסטנטינוס, שהנוצרים זכו לחופש פולחן בירושלים במחצית הראשונה של המאה הרביעית, וחפירות מראות כי החורבות של הקפלה באתר שבאופן מסורתי מציין את מקום הולדתה של מרים.
במסגרת המועצה השלישית של אפזוס (431) אשר הכריז באופן סמכותי והכיר במרים כ"אם האלוהים", חגים אחרים הקשורים למרין שגשגו בלוח השנה הליטורגי, כולל: הולדתה, הצגתה במקדש, הבישור והשינה (דורמיציון).
התאריך (8 בספטמבר) של יום החג של הולדתה של מרים נקבע במחצית הראשונה של המאה החמישית, במהלך שלטונו של הפטריארך ג'ובנל והקיסרית אודוקסיה. הבזיליקה של מריה הקדושה, נבנה על האתר של הולדת מרים, ויום זה הוקדש לו.