האמא של כל לילות השימורים, כלומר – ליל השימורים של התחייה של ישוע האדון נחוג בבוקר של יום שבת ה-8 באפריל בבזיליקה של כנסיית הקבר בירושלים. כנסיית הקבר עצמה, הלב של הנצרות, הינה עדות ארכיאולוגית והיסטורית של הרז של הפסחא, כלומר – מותו ותחייתו של ישוע המשיח. היה זה כאן, מהמקום שבו בשחר לפני 2000 שנים שהקבר נשאר ריק, ומכאן יצא הבישור הגדול של הללויה, שמשחרר את הפעמונים וגורם להם לצלצל שוב ולתת לאנושות את המסר הזה של החיים, של תחייה ושל תקווה. ישוע המשיח באמת ניצח את המוות!
ירושלים הינה העיר הראשונה בעולם החווה את חג הפסחא, כשחוגגת את סעודת האדון של ליל השימורים בשבת בבוקר (במקום בערב) עקב דרישות הקשורות לסטטוס קוו, אשר מווסת את החיים הנוצריים השונים של הקהילות הדתיות השונות בכנסיית הקבר.
סעודת האדון של ליל השימורים נערכה על ידי הפטריארך הלטיני של ירושלים, מונסיניור פיירבטיסטה פפיצהבלה ונכחו בה מספר רב של מאמינים שהלכו בשמחה לבזיליקה בשעות היום המוקדמות. מספר רב של כהני דת סייעו למונסיניור פיצהבלה, כולל שבעה בישופים.
האירוע של ליל השימורים נחלק לשלוש חלקים: הליטורגיה של האור, המאופיין על ידי המנהגים של הלוסרנאריום, היכן שנר של פסחא מודלק, מסמל את האור של המשיח שקם בתפארת, הליטורגיה של דבר ה', המורכבת מתשעה מקראות שעוברות "על הסיפור הארוך של ההבטחה לחיים" ואשר מסתיים בטקסט מתוך ספר הבשורה לפי מתי המתייחס לאפיזודה של הנשים שמצאו את הקבר הריק (ספר הבשורה לפי מתי 28, 1-10), הליטורגיה של הטבילה כשהבטחות טבילה מחודשות באמצעות התכחשות לשטן והכרזה על האמונה, הליטורגיה של ההוחדה, כשהמאמינים מתחדשים בטבילה , לוקחים חלק בשולחם שהוכן על ידי האדון עצמו באמצעות מותו ותחייתו.
הייחודיות של אירוע זה הינה ההכרזה של הספר הבשורה אודות התחייה על ידי הפטריארך של ירושלים. הבישוף של עיר הקודש מבצע את ההכרזה לעולם של הבשורה הטובה באמצעות הקריאה של ספר הבשורה. בדרשה שלו, שניתנה לפני הקבר הריק, שלרגל האירוע המזבח של סעודת האדון הוכן, מונסיניור פיצהבלה אמר: "הכנסייה שלנו, כנסיית ירושלים שהיתה הראשונה לקבל את הבישור הנפלא, אסור לה לחפש את החיים בין המתים, בקרב אלו שאיבדו את התקווה שלהם ונותקו בקברם." ההזמנה אינה להתייאש לנוכח הקשיים, אלא להאמין וללכת לפי ההבטחה של החיים שהובטחו על ידי ישוע המשיח עם תחייתו. לעשות כן, בחיי היום יום, נדרש אופי הכרחי, בדרך שך הנשים מתוך הטקסט מספר הבשורה. "ספר הבשורה מספר לנו שנשים אלו עזבו מהר את הקבר, הם לא התעכבו כדי לבכות מצער, אלא מתוך יראה ושמחה רבה (ספר הבשורה לפי מתי 28,8) והן רצו לשליחים ומביאים להם את החדשות של החיים."
כיצד נוכל לבצע מעין מהפך שכזה בחיינו? כיצד דבר ה' זה מדבר אלינו? לפי הבישוף, הבשורה של היום באה לסייע לנו ובה מודגשים 2 יסודות: רעידת האדמה והמלאך.
רעידת האדמה, שתמיד קשורה לגורם שלילי עיקרי, הינה הרסנית. "בפסחא בבוקר, רעידת האדמה הורסת, אינה חיים אלא מוות והיא בעלת כוח." המלאך מגלגל את האבן שסגרה את הקבר של ישוע המשיח ויושב עליה. "המוות הובס. והמלאך יושב עליה. היתה זו דלת כבדה מאד, סלע שממוקם בלב של כולנו." המלאך לאחר מכן מתגלה לנשים כשזה מגיע בא מאלוהים, "מגלה לידה חדשה." מכאן, הנשים ועימם כל האנושות, יכולה לצעוד שוב לעבר החיים.
בדרשה שלו, מונסיניור פיצהבלה ציין: ספר הבשורה גם מעניק גם תנאי, טקסט המאפשר את הלידה החדשה הזו. התנאי הינו מה שהמלאך מספר לנשים (מתי 28, 6). כלומר, להישאר, ללא מנוסה, במקום של המוות, במקום של הכשלון, בחוסר האפשריות של החיים. להתבונן בריק, בקבר הריק. רק משם ההבטחה יכולה להישמע מחדש, רק משם אנו יכולים להאמין בהתחלה חדשה. רק לאחר שישנה מודעות לחטא ולמוות אזי נוכל לחוות את המחילה ובישועה."
מאותו מקום שבו כל החומריות הזו התרחשה, היכן שהמוות הובס והחיים ניתנו לנו, מונסיניור פיצהפלה סיים ואמר, "מלפני מקום זה, מהקבר הריק של ישוע המשיח, הבשורה הטובה הזו עדיין מגיעה לכל העולם. הוא איננו כאן. הואר קם לתחייה, כפי שאמר!".
עם סיום האירוע, הפטריארך עזב את הנוכחים עם ברכה טקסית של פסחא ומבשר שהאל ובנו, מחדשים את האנושות כולה.
פיליפו דה גרציה
Filippo De Grazia
