בשנה זו, כל הכנסיות חוגגות את חג הפסחא, ולכן גם את השבוע הקדוש, באותו היום. ביום ראשון ה-28 למרץ, החל מהשעה 07:00 בבוקר, הבזיליקה של כנסיית נקבר נתמלאה בעולי רגל בשעה שהטקסים נערכו בו זמנית. במקרים אלו התפילה הינה שאלה של אמונה, כאשר אזורים שונים שייכים לזרמים נוצריים שונים צוינו בבירור, הקולות והצלילים התעלו בשירה ויצרו סימפוניה אשר ניתן להגדירה כיוצאת מן הכלל……
תודות לחוברת הליטורגית המוצעת לעולי הרגל, כל מי שרצה באמת לעקוב ולהתרכז בליטורגיה הפרנציסקאנית בכנסיית הקבר יכול היה להיכנס לתפילה ולחוות את ההנצחה של יום זה: כניסתו של ישוע כמשיח לירושלים.
לפני שמיעת המקראות של הייסורים (פסיון, בלעז), היה זה הרגע היפה ביותר ברגע החגיגי של ברכת הלולבים ע"י הבישוף – השנה הטקס התנהל ע"י מוני סניור קאמל חנא באטיש, המייצג את פטריארך הלטיני של ירושלים, מונסיניור פואד טוויל ולאחר מכן נערכה התהלוכה מסביב לקבר הריק.
בחצי-החשיכה שבה הבזיליקה עדיין שרתה בה בבוקר, האדום שבבגדי כהני הדת, הירוק של הלולבים הגדולים שהובאו ע"י הסמינריסטים ורבים מבין הסמינריסטים, רשרוש של הלולבים אשר נעו כגל, קריאות השמחה של עולי הרגל הקופטים ממצריים כאשר אזורם נחצה: כל זה סייע להפוך את התהלוכה מסביב למקום הקדוש היפה, להיערך באופן חגיגי, מרשים ומרגש, באם נפל במזלך להצטרף או רק לראות זאת.
התהלוכה של שעות אחר הצהריים הינה חגיגה ליטורגית אשר החלה במקום הקדוש של בית פגי בקריאת המקראות, הצהרה של ספרי הבשורה ע"י הפטריארך והסתיים בכנסיית חנה הקדושה (סנטה אנה, בלעז) עם האבות הלבנים ונאום קצר מהפטריארך וברכה חגיגית ומכובדת. בהשוואה לתהלוכה של הבוקר, התהלוכה הנוכחית הינה בבירור חגיגית יותר, כמעט פופולארית, מלאת שמחה ואקומנית באופן ברור. הרבה קופטים אורתודוכסים ממצרים הצטרפו לתהלוכה כמו גם לא מעט פרוטסטנטים מכנסיות מגוונות הנוכחות בירושלים, וכמו כן גם הקהילה המרונית הקטנה, אשר ניתן לפגוש בה מעת לעת ברחובות של הרובע הנוצרי של העיר העתיקה.
אפילו הפרנציסקאנים ביצעו התאמות לסגנונם: השינון של המזמורים הגרגוריאנים פינו את מקומם לשמחה, למזמורי שמחה ספונטאניים יותר. כמספר הסגנונות שניתן היה לצפות בהם, כך גם מספר הקבוצות שנכחו, והן היו רבות: המאמינים מהקהילה של רמאללה, טייבה, נצרת, יפו וקהילות דתיות מגוונות בארץ הקודש וכמו כן גם עולי רגל שהיו שם. לאחר הכניסה לגן של כנסיית חנה הקדושה (סנטה אנה) כולם נתקבלו בשירים ובביצוע מוסיקאלי של הרכב קבוצה נוצרית מוסיקאלי אל ראגא.
כאשר הגיע הפטריארך, נשתררה דממה. הפטריארך הלטיני הגיע מהר הזיתים מלווה בשריר הוותיקן, מונסיניור אנטוניו פרנקו, מספק בישופים, הקוסטוס של ארץ הקודש, האח הפרנציסקאני פיירבטיסטה פיצהבלה, מלווה בסמינריסטים צעירים יותר וצעירים פחות וכולל באורחים, כמו הקונסול הכללי של צרפת, מר פרדריק דסאניו.
מילותיו הראשונות שך הפטריארך היו אזכור כי ישוע לא עבר דרך מחסומים, ולא סבל השפלה בדרך לירושלים. מילים אלו ייתכן והן אשליה עבור מה שאירע לאנשי הקהילה מהשטחים אשר לא הורשו לעבור דרך נקודות המעבר למרות שברשותם אישור מיוחד עקב החגיגות. הפטריארך המשיך ואמר עם ההזמנה "ללכת בעקבות ישוע ולהיכנס, כפי שהוא עשה, לעיר, לחברה, להקשיב למילותיו, להתבונן בתנועת גופו, להבין את האהבה אשר מתנפצת לה בעיר קדושה ובער של הקדושים המעונים, וזאת על מנת ליצור עולם חדש של גברים, נשים, צעירים, קדושים ומשרתי האל. קחו את הדוגמא שלו ללמד אותנו, כך שגם אנו נוכל לתמוך באלו אשר נפגעו מאי צדק, מהעדר חופש ומצביעות. הייסורים [פסיון, בלעז] של ישוע הינם חוויה קשה באמצעותה האדון נוטל את ייסורינו ומוביל אותנו אל התחייה."
"כל הימים האלו של הייסורים של ישוע לא יכולים להסביר דבר למעט באמצעות האהבה". ביתר השבוע יתאפשר לנו לגלות מחדש את המידה שבה האדון אהב את עמו ואת האנשים.
Mab
תודות לחוברת הליטורגית המוצעת לעולי הרגל, כל מי שרצה באמת לעקוב ולהתרכז בליטורגיה הפרנציסקאנית בכנסיית הקבר יכול היה להיכנס לתפילה ולחוות את ההנצחה של יום זה: כניסתו של ישוע כמשיח לירושלים.
לפני שמיעת המקראות של הייסורים (פסיון, בלעז), היה זה הרגע היפה ביותר ברגע החגיגי של ברכת הלולבים ע"י הבישוף – השנה הטקס התנהל ע"י מוני סניור קאמל חנא באטיש, המייצג את פטריארך הלטיני של ירושלים, מונסיניור פואד טוויל ולאחר מכן נערכה התהלוכה מסביב לקבר הריק.
בחצי-החשיכה שבה הבזיליקה עדיין שרתה בה בבוקר, האדום שבבגדי כהני הדת, הירוק של הלולבים הגדולים שהובאו ע"י הסמינריסטים ורבים מבין הסמינריסטים, רשרוש של הלולבים אשר נעו כגל, קריאות השמחה של עולי הרגל הקופטים ממצריים כאשר אזורם נחצה: כל זה סייע להפוך את התהלוכה מסביב למקום הקדוש היפה, להיערך באופן חגיגי, מרשים ומרגש, באם נפל במזלך להצטרף או רק לראות זאת.
התהלוכה של שעות אחר הצהריים הינה חגיגה ליטורגית אשר החלה במקום הקדוש של בית פגי בקריאת המקראות, הצהרה של ספרי הבשורה ע"י הפטריארך והסתיים בכנסיית חנה הקדושה (סנטה אנה, בלעז) עם האבות הלבנים ונאום קצר מהפטריארך וברכה חגיגית ומכובדת. בהשוואה לתהלוכה של הבוקר, התהלוכה הנוכחית הינה בבירור חגיגית יותר, כמעט פופולארית, מלאת שמחה ואקומנית באופן ברור. הרבה קופטים אורתודוכסים ממצרים הצטרפו לתהלוכה כמו גם לא מעט פרוטסטנטים מכנסיות מגוונות הנוכחות בירושלים, וכמו כן גם הקהילה המרונית הקטנה, אשר ניתן לפגוש בה מעת לעת ברחובות של הרובע הנוצרי של העיר העתיקה.
אפילו הפרנציסקאנים ביצעו התאמות לסגנונם: השינון של המזמורים הגרגוריאנים פינו את מקומם לשמחה, למזמורי שמחה ספונטאניים יותר. כמספר הסגנונות שניתן היה לצפות בהם, כך גם מספר הקבוצות שנכחו, והן היו רבות: המאמינים מהקהילה של רמאללה, טייבה, נצרת, יפו וקהילות דתיות מגוונות בארץ הקודש וכמו כן גם עולי רגל שהיו שם. לאחר הכניסה לגן של כנסיית חנה הקדושה (סנטה אנה) כולם נתקבלו בשירים ובביצוע מוסיקאלי של הרכב קבוצה נוצרית מוסיקאלי אל ראגא.
כאשר הגיע הפטריארך, נשתררה דממה. הפטריארך הלטיני הגיע מהר הזיתים מלווה בשריר הוותיקן, מונסיניור אנטוניו פרנקו, מספק בישופים, הקוסטוס של ארץ הקודש, האח הפרנציסקאני פיירבטיסטה פיצהבלה, מלווה בסמינריסטים צעירים יותר וצעירים פחות וכולל באורחים, כמו הקונסול הכללי של צרפת, מר פרדריק דסאניו.
מילותיו הראשונות שך הפטריארך היו אזכור כי ישוע לא עבר דרך מחסומים, ולא סבל השפלה בדרך לירושלים. מילים אלו ייתכן והן אשליה עבור מה שאירע לאנשי הקהילה מהשטחים אשר לא הורשו לעבור דרך נקודות המעבר למרות שברשותם אישור מיוחד עקב החגיגות. הפטריארך המשיך ואמר עם ההזמנה "ללכת בעקבות ישוע ולהיכנס, כפי שהוא עשה, לעיר, לחברה, להקשיב למילותיו, להתבונן בתנועת גופו, להבין את האהבה אשר מתנפצת לה בעיר קדושה ובער של הקדושים המעונים, וזאת על מנת ליצור עולם חדש של גברים, נשים, צעירים, קדושים ומשרתי האל. קחו את הדוגמא שלו ללמד אותנו, כך שגם אנו נוכל לתמוך באלו אשר נפגעו מאי צדק, מהעדר חופש ומצביעות. הייסורים [פסיון, בלעז] של ישוע הינם חוויה קשה באמצעותה האדון נוטל את ייסורינו ומוביל אותנו אל התחייה."
"כל הימים האלו של הייסורים של ישוע לא יכולים להסביר דבר למעט באמצעות האהבה". ביתר השבוע יתאפשר לנו לגלות מחדש את המידה שבה האדון אהב את עמו ואת האנשים.
Mab