.news-hero{position:relative;display:flex;gap:2rem;z-index:2}@media (max-width:768px){.news-hero{flex-direction:column}}.news-hero .single-news-hero{display:flex;flex-direction:column;gap:0.5rem;width:50%}@media (max-width:768px){.news-hero .single-news-hero{width:100%}}.news-hero .single-news-hero img{width:100%;height:20rem;object-fit:cover}.news-hero .single-news-hero span{font-size:0.8rem;color:var(--oxy-grey);font-weight:400}.news-hero .single-news-hero .post-title h3{font-size:1.5rem;font-weight:400}.news-hero .single-news-hero .post-title:hover h3{color:var(--oxy-red)}.news-hero .single-news-hero a{color:var(--oxy-red)}
ביום חמישי ה-3 באוקטובר, המכון הפרנציסקני לחקר המקרא והמכון התיאולוגי של ירושלים חגגו את תחילת השנה האקדמאית של 2024-25. סטודנטים, מרצים ומשתפי פעולה עימם לקחו חלק בסעודת האדון הטקסית, שנערכה בכנסיית סאן סלבטורה שבירושלים, על מנת להקדיש את שנת הלימודים החדשה ולהיות ממוקדים בכתבי הקודש.
המתח במדינה הפך לחמור יותר ומנע את הגעתו של מונסניור פרנטיצק טרסאנסקי, הבישוף של ספיש ותלמיד לשעבר של המכון הפרנציסקני לחקר המקרא, שהיה אמור לערוך את האירוע.
האירועים לכבוד מאת השנים של המכון הפרנציסקני לחקר המקרא הגיעו לסיומם לא מזמן. המכון נוסד בשביעי בינואר 1924 במנזר ההצלפה, המכון היה וממשיך להיות מקום ייחודי לחקור לעומק את כתבי הקודש בארץ שבה הם התגלו. האירועים התרבותיים המגוונים, שאורגנו במהלך השה שעברה, אפשרו לחגוג את היעדים ולחזק את הזהות של המכון ואת השייכות שלו לקוסטודיה של ארץ הקודש.
האח רוזריו פיירי, הדיקאן של המכון הפרנציסקני לחקר המקרא, הדגיש את החשיבות של המכון בהקשר של היעד הפרנציסקני.
"אלו הקדמו לנו הביאו להבשלה של המודעות שלהם של היותם השומרים של ארץ הקודש לאור כתבי הקודש ולפי המסורות היסטוריות המקומיות. כל מה שקשור לארץ הקודש אינו יכול להיחשב כאדיש עבורנו, ובה בעת, אלינו לעמוד ביעד של הבישור בהקשר לחינוך מקצועי ושל תרבות שאנו מציעים לסטודנטים שלנו."
הדיקאן רצה להזכיר גם את הקדושים המעונים של דמשק, שיזכו לסטאטוס של קדושים ברומא בחודש הבא. הם מייצגים את השבועה שלא ניתן להכחידה של הכריזמה הפרנציסקנית בארץ הקודש.
"הקורבן שלהם ושל רבים אחרים של האחים שלנו שמתו כעדים לאמונתם בישוע המשיח אינה אירוע נפרד מהפעילויות שלנו, אלא להיפך, מייצגים את הוויטליות. העדות שלהם הפכה לברכה עבור כולנו ועבור המוסדות האקדמאיים שלנו."
בסוף של סעודת האדון, בזמן של התפילה של הקהילה, ההקדשה של המכון הפרנציסקני לחקר המקרא למרים הבתולה המבורכת הוזכר, כך ששני המוסדות האקדמאיים יכלו להיות מודרכים ב"מחקר התפילה של כתבי הקודש."
לוציה בורגאטו