שלושת הימים נקראו "המסע האנושי: שמונה מאות שנים למסר של פרנסיס מאסיזי" ואשר הסתיים בהליכה מהכפר של נווה שלום – ווהט אס-סאלאם - לעין כרם. שלושת הימים האלו אורגנו ע"י שגריר איטליה בישראל, העיר של אסיזי והקוסטודיה של ארץ הקודש בהקשר של שמונה מאות שנים להולדת המסדר, אשר נחוג השנה בכל העולם.
לאיטלקים – לאלו שהינם נוצרים וגם עבור מי שאינו נוצרי, למאמינים ושאינם מאמינים – פרנסיס הקדוש שייך לירושה לאומית וכולם מסכימים לדבר על הרלוונטיות של המסר שלו לימינו אלו. השגריר האיטלקי רצה להציג ולכבד את העושר של הנוכחות הפרנציסקאנית של ארץ הקודש משך המאות ואת הרלוונטיות של ימינו למסר של פרנסיס הקדוש בישראל.
כ-30 איש צעדו מנווה שלום לעין כרם לא סבלו כל כך מהגשם של הבוקר. כשהגיעו לעין כרם, הם התקבלו ע"י הקוסטוד של ארץ הקודש, האח הפרנציסקאני פיירבטיסטה פיצהבלה והאח הפרנציסקאני אוסקר מריו מרצו.
האחרון החל לבקר במקום הקדוש, כאשר הקבוצה הגיעה לפני לוח הזמנים, ונעמדה לפני הטקסט של "בנדיקטוס" הכתוב בעברית. המשתתפים הגיעו מרקעים שונים. ביניהם היו יותר ישראלים מאשר איטלקים החיים במדינה. אליהם הצטרפו עוד אנשים שרצו להרוויח מהביקור, כולל שגריר איטליה לישראל, מר לואיגי מאטיולו ומר פרנצסקו גרקו, המנכ"ל לקידום התרבות ממשרד החוץ. כולם הפגינו סקרנות כנה הן ביחס למשמעות התרבותית של המקום הקדוש והן של משמעותו כנוצרים. האח הפרנציסקאני אוסקר השיב בעברית להרבה שאלות שנשאלו והאח הפרנציסקאני מקהילת יוחנן המטביל באיטלקית או באנגלית. לאחר מכן, הקבוצה הלכה ל-קאזה נובה, ושם המתין להם מזנון פתוח. עד כמה שניתן, האחים הפרנציסקאנים קיבלו אותם בברכה ורצו לאפשר ליהודים דתיים לחלוק עימם את הארוחה, ע"י הימנעות מבעיית הכשרות. לאחר שאכלו דבר מה, המשתתפים חזרו לכנסייה, ששם לאחר מספר מילים מאת אנשים רשמיים, הם האזינו לקונצרט מאת מקהלת יסמין ממכון "מאניפיקאט" של סאן סלבטורה.
יום זה היה היום האחרון מהשלושה. בתאריך ה-11 לנובמבר, התקיים סמינר בשם "מטיילים, עולי רגל ועדויות: מפגשים אודות ארץ הקודש/הארץ המובטחת" והציעה הרצאות באיכות רבה מדוברים יהודים, נוצרים ומוסלמים. עבור הקוסטודיה, היתה זו הזדמנות לאמת כי ההיסטוריה נלמדת ע"י אנשים המבצעים מחקר מתוך תשוקה ועל מנת לגלות מקורות להיסטוריה חדשה, שקודם לא היתה ידועה, כמו למשל: יומן המסע שנשמר ע"י הפרנציסקאני הגרמני שנשאר בארץ הקודש בין השנים 1748 ועד 1752. כתב יד זה, שנמצא בבווריה, מכיל הרבה מידע וגם עשיר בציורים של מנזרים שבהם ביקר האח הפרנציסקאני.אולם מקורות אחרים מעולי רגל מוסלמים בתקופה העותומאנית – הופתעו מצלילי העוגב, כפי שדיווחו – והם גם האירו באור חדש את קבלת הפנים ע"י האחים הפרנציסקאנים, כפי שמציינים גם מקורות מעולי רגל יהודים ופרוטסטנטים.
ביום השני, ה-12 לנובמבר, כלל ביקור במקומות הקדושים בגליל. שלושה אוטובוסים יצאו מתל-אביב וירושלים להר האושר, עיו טבחא ולאחר מכן לכפר נחום.
בשיחה שהעניק, בתחילת הסמינר ביום רביעי, הקוסטוד של ארץ הקודש דיבר על הרוח שבה פרנסיס הקדוש הותיר על הייעוד: "הוא הציע פדגוגיה של דיאלוג שלא חושש מעימות עם אויב משום – בפשטות – הוא ראה בו אדם, אח. הוא לא פחד מעימות כי לא חשש מתרבות אחרת או ממסורת שונה, משום שהוא ידע שדו-שיח אותנטי נולד מידע הדדי. כל דיאלוג שאינו מבוסס על אמפטיה כנה לאחר, כל דיאלוג שלא נובע מהלב, מקבלת האחר ומגבלותיו שלו עצמו ושל מגבלות האחר, נועד לכישלון."
היתה זו הדוגמא שאותה רצה להדגיש השגריר האיטלקי בהצעתו לשלושת הימים הללו כאשר כתב: "פרנסיס עצמו ביקר בארץ הקודש בין 1210 ל-1220 ופגש בסולטאן מלק אל-כמאל, שנחשב בתקופת הצלבנים כאויב, כופר. העדות הנבואית של דיאלוג וכבוד בין תרבויות הינה עדיין דוגמא לאנשים בזממנו אלו."
באזור זה, המסר של פרנסיס הקדוש אינו רק רלוונטי גם לימינו אלו, אלא הוא דחוף.
Mab
לאיטלקים – לאלו שהינם נוצרים וגם עבור מי שאינו נוצרי, למאמינים ושאינם מאמינים – פרנסיס הקדוש שייך לירושה לאומית וכולם מסכימים לדבר על הרלוונטיות של המסר שלו לימינו אלו. השגריר האיטלקי רצה להציג ולכבד את העושר של הנוכחות הפרנציסקאנית של ארץ הקודש משך המאות ואת הרלוונטיות של ימינו למסר של פרנסיס הקדוש בישראל.
כ-30 איש צעדו מנווה שלום לעין כרם לא סבלו כל כך מהגשם של הבוקר. כשהגיעו לעין כרם, הם התקבלו ע"י הקוסטוד של ארץ הקודש, האח הפרנציסקאני פיירבטיסטה פיצהבלה והאח הפרנציסקאני אוסקר מריו מרצו.
האחרון החל לבקר במקום הקדוש, כאשר הקבוצה הגיעה לפני לוח הזמנים, ונעמדה לפני הטקסט של "בנדיקטוס" הכתוב בעברית. המשתתפים הגיעו מרקעים שונים. ביניהם היו יותר ישראלים מאשר איטלקים החיים במדינה. אליהם הצטרפו עוד אנשים שרצו להרוויח מהביקור, כולל שגריר איטליה לישראל, מר לואיגי מאטיולו ומר פרנצסקו גרקו, המנכ"ל לקידום התרבות ממשרד החוץ. כולם הפגינו סקרנות כנה הן ביחס למשמעות התרבותית של המקום הקדוש והן של משמעותו כנוצרים. האח הפרנציסקאני אוסקר השיב בעברית להרבה שאלות שנשאלו והאח הפרנציסקאני מקהילת יוחנן המטביל באיטלקית או באנגלית. לאחר מכן, הקבוצה הלכה ל-קאזה נובה, ושם המתין להם מזנון פתוח. עד כמה שניתן, האחים הפרנציסקאנים קיבלו אותם בברכה ורצו לאפשר ליהודים דתיים לחלוק עימם את הארוחה, ע"י הימנעות מבעיית הכשרות. לאחר שאכלו דבר מה, המשתתפים חזרו לכנסייה, ששם לאחר מספר מילים מאת אנשים רשמיים, הם האזינו לקונצרט מאת מקהלת יסמין ממכון "מאניפיקאט" של סאן סלבטורה.
יום זה היה היום האחרון מהשלושה. בתאריך ה-11 לנובמבר, התקיים סמינר בשם "מטיילים, עולי רגל ועדויות: מפגשים אודות ארץ הקודש/הארץ המובטחת" והציעה הרצאות באיכות רבה מדוברים יהודים, נוצרים ומוסלמים. עבור הקוסטודיה, היתה זו הזדמנות לאמת כי ההיסטוריה נלמדת ע"י אנשים המבצעים מחקר מתוך תשוקה ועל מנת לגלות מקורות להיסטוריה חדשה, שקודם לא היתה ידועה, כמו למשל: יומן המסע שנשמר ע"י הפרנציסקאני הגרמני שנשאר בארץ הקודש בין השנים 1748 ועד 1752. כתב יד זה, שנמצא בבווריה, מכיל הרבה מידע וגם עשיר בציורים של מנזרים שבהם ביקר האח הפרנציסקאני.אולם מקורות אחרים מעולי רגל מוסלמים בתקופה העותומאנית – הופתעו מצלילי העוגב, כפי שדיווחו – והם גם האירו באור חדש את קבלת הפנים ע"י האחים הפרנציסקאנים, כפי שמציינים גם מקורות מעולי רגל יהודים ופרוטסטנטים.
ביום השני, ה-12 לנובמבר, כלל ביקור במקומות הקדושים בגליל. שלושה אוטובוסים יצאו מתל-אביב וירושלים להר האושר, עיו טבחא ולאחר מכן לכפר נחום.
בשיחה שהעניק, בתחילת הסמינר ביום רביעי, הקוסטוד של ארץ הקודש דיבר על הרוח שבה פרנסיס הקדוש הותיר על הייעוד: "הוא הציע פדגוגיה של דיאלוג שלא חושש מעימות עם אויב משום – בפשטות – הוא ראה בו אדם, אח. הוא לא פחד מעימות כי לא חשש מתרבות אחרת או ממסורת שונה, משום שהוא ידע שדו-שיח אותנטי נולד מידע הדדי. כל דיאלוג שאינו מבוסס על אמפטיה כנה לאחר, כל דיאלוג שלא נובע מהלב, מקבלת האחר ומגבלותיו שלו עצמו ושל מגבלות האחר, נועד לכישלון."
היתה זו הדוגמא שאותה רצה להדגיש השגריר האיטלקי בהצעתו לשלושת הימים הללו כאשר כתב: "פרנסיס עצמו ביקר בארץ הקודש בין 1210 ל-1220 ופגש בסולטאן מלק אל-כמאל, שנחשב בתקופת הצלבנים כאויב, כופר. העדות הנבואית של דיאלוג וכבוד בין תרבויות הינה עדיין דוגמא לאנשים בזממנו אלו."
באזור זה, המסר של פרנסיס הקדוש אינו רק רלוונטי גם לימינו אלו, אלא הוא דחוף.
Mab