ביום רביעי, ה-9 במרץ, מסע העלייה לרגל השלישי של תקופת צום הארבעים התרחש הפעם בכנסיית ההצלפה, שהינה התחנה השנייה של דרך הצלב בירושלים. לרגל אירוע זה, נערכה סעודת אדון טקסית, שנערכה ע"י האח הפרנציסקאני נג'יב איבראהים, האח הממונה על המנזר [של ההצלפה] בנוכחות של אחים פרנציסקאנים רבים ואי אלו מאמינים.
בדרשה שלו, האח פרידריך מנס, הדגיש את תפקיד ההצלפה באמונה הנוצרית. "יוחנן [המטביל] הציג את ישוע המשיח כרועה הטוב שנתן את חייו למען צאנו. הכתר שלו הינו הצלב. הצליבה של ישוע המשיח הינה ההעלאה שלו."
אנו רואים את האישיות של ישוע באור של הנביא ישעיהו: "אכן חוליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע מכה אלוהים ומעונה" (ישעיהו, נ"ג:4).
האח מנס אמר, "כאן ובמזרח, אנו עדים לכוחות הרשע. והצלב של ישוע עוזר לנו להבין את השורשים העמוקים ביותר שהביאו אותנו לידי חטא ומוות. רק במימוש אסקיטולוגי וחידוש מוחלט של העולם תביא לכך שאהבה תתגבר על כוחות הרשע, תביא את מלכות החיים ואת חיי העולם."
לאחר סעודת האדון הטקסית, הנקהלים נהנו מכיבוד קל בחדר האוכל של המנזר. צוות המוזיאון של ארץ הקודש לקח ויוזמה ובנוכחות האחים הפרנציסקאנים הציג להם את החלק הראשון של המוזיאון. חלק זה ייפתח ב-17 במרץ, וחדר המולטימדיה יאפשר לעולי רגל ולתיירים לערות טיול בזמן בשל דרך הצלב.
"חברנו לזרוס ישן, אולם אני אעיר אותו"
בבית עניה ביום למחרת, יום חמישי, ה-10 במרץ, נערך מסע העלייה לרגל הרביעי כהכנה לשבוע הקדוש. ברגע שהדלתות של המקום הקדוש שברשות הפרנציסקאנים נפתחו, האחים הפרנציסקאנים ועולי הרגל ברכו את האח הממונה של המנזר, האח מיכאל סרוק. בשעה שהאחים הפרנציסקאנים התכוננו לסעודת האדון שנערכה ע"י האח הפרנציסקאני קרלוס מולינה, המאמינים מצאו את מקומם בכנסייה.
"הרעיון של התחייה לא התקבל באמת בעולם היהודי בזמנו של ישוע המשיח", הסביר האח פרידריך מנס, בדרשה שלו. בתנ"ך, היו מספר תקומה מן המתים שעליהם דיברו הנביאים אליהו ואלישע. התפיסה היתה לכן מובנת. ספר הבשורה פי יוחנן מציג את הניסים שישוע ביצע. "הנס הלפני אחרון שבניסים של ישוע המשיח היה תקומתו מהמתים של חברו לזרוס, כאן בבית עניה. ישוע רצה להכין את תלמידיו לקבל את תחייתו שלו עצמו."
גרגורי נזיאנזן, איש בכיר בכנסייה, הסביר שהיו שלושה מאפיינים בקרב מי שהוקם לתחייה על ידי ישוע המשיח: ביתו של יאיר, בן האלמנה מ-נעין ולזרוס. "ישנם הבדלים ניכרים בין שלושתם", הסביר האח מנס, מצטט מהתיאולוגיה הקדוש מהתקופה הביזנטית: ביתו של יאיר היתה עדיין בבית, בנה של האלמנה היה בדרך לבית הקברות, מחוץ לבית, ואילו לזרוס – היה כבר בקבר ארבעה ימים וכבר הריח. כך שאלו שלושה סוגים של חטאים: החוטא הקשור לבית (כמו הנערה), שעדיין מקובל אף על פי כן בכנסייה; החוטא שמחוץ לכנסייה, בדרך אל בית הקברות. ולבסוף, החוטא שכבר היה מת ארבעה ימים כמו לזרוס. אולם ללא קשר לסוג החטא, האל יכול להביא אותם בחזרה לחיים."
התחייה של לזרוס הינה הכרזה של תחייתו של ישוע, כך הסביר האח, "שבה על האדם למות עם אומץ ולהיהפך לאדם חדש. עלינו למנוע להיקבר ע"י אלימות, ובעיות כלכליות ופוליטיות אשר ניתכות בנו. אדם נוצרי הינו אדם אשר מאמין החיים בעתיד, בחיים החדשים, והוא או היא חייבים להיות כל העת בתהליך של התחדשות וחידוש."
בסופה של סעודת האדון, הנקהלים הוזמנו ליהנות מארוחת בוקר ברוח ידידותית בכיכר הכנסייה. העלייה לרגל המשיכה עם עצירה לקברו של לזרוס, מספר מטרים מעל למקום הקדוש הפרנציסקאני. לאחר מכן, האחים הפרנציסקאנים עלו על האוטובוס, למקום שבו היו רגילים ללכת ברגל בעבר, לעבר הצד השני של החומה [חומת ההפרדה]: הר הזיתים. בהר הזיתים הם ערכו תפילה בשני מקומות נוספים באותו יום: העלייה השמיימה ו-"אבינו שבשמיים" [פאטר נוסטר, בלטינית]
N.H.
לוח הזמנים של העליות לרגל במהלך תקופת צום הארבעים בירושלים
במהלך תקופת צום הארבעים, כהכנה לשבוע הקדוש, הפרנציסקאנים מארחים עליות לרגל מדי שבוע למקומות קדושים הקשורים לייסורים של ישוע המשיח. מסורת זו מתוארכת למאה ה-19. בהמשך, ניתן לראות את לוח השנה של אירועים אלו.כולם – עולי רגל, מבקרים ונוצרים הגרים בארץ הקודש - ברוכים הבאים.
יום רביעי, ה-16 במרץ – ליתוסטרוטוס בשעה 17:00. סעודת אדון טקסית. דרשה: האח הפרנציסקאני ארטמיו ויטורס.
שבת, ה-19 במרץ – בית פגי בתשע בבוקר. סעודת אדון טקסית. דרשה: האח הפרנציסקאני ארטמיו ויטורס.
בדרשה שלו, האח פרידריך מנס, הדגיש את תפקיד ההצלפה באמונה הנוצרית. "יוחנן [המטביל] הציג את ישוע המשיח כרועה הטוב שנתן את חייו למען צאנו. הכתר שלו הינו הצלב. הצליבה של ישוע המשיח הינה ההעלאה שלו."
אנו רואים את האישיות של ישוע באור של הנביא ישעיהו: "אכן חוליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע מכה אלוהים ומעונה" (ישעיהו, נ"ג:4).
האח מנס אמר, "כאן ובמזרח, אנו עדים לכוחות הרשע. והצלב של ישוע עוזר לנו להבין את השורשים העמוקים ביותר שהביאו אותנו לידי חטא ומוות. רק במימוש אסקיטולוגי וחידוש מוחלט של העולם תביא לכך שאהבה תתגבר על כוחות הרשע, תביא את מלכות החיים ואת חיי העולם."
לאחר סעודת האדון הטקסית, הנקהלים נהנו מכיבוד קל בחדר האוכל של המנזר. צוות המוזיאון של ארץ הקודש לקח ויוזמה ובנוכחות האחים הפרנציסקאנים הציג להם את החלק הראשון של המוזיאון. חלק זה ייפתח ב-17 במרץ, וחדר המולטימדיה יאפשר לעולי רגל ולתיירים לערות טיול בזמן בשל דרך הצלב.
"חברנו לזרוס ישן, אולם אני אעיר אותו"
בבית עניה ביום למחרת, יום חמישי, ה-10 במרץ, נערך מסע העלייה לרגל הרביעי כהכנה לשבוע הקדוש. ברגע שהדלתות של המקום הקדוש שברשות הפרנציסקאנים נפתחו, האחים הפרנציסקאנים ועולי הרגל ברכו את האח הממונה של המנזר, האח מיכאל סרוק. בשעה שהאחים הפרנציסקאנים התכוננו לסעודת האדון שנערכה ע"י האח הפרנציסקאני קרלוס מולינה, המאמינים מצאו את מקומם בכנסייה.
"הרעיון של התחייה לא התקבל באמת בעולם היהודי בזמנו של ישוע המשיח", הסביר האח פרידריך מנס, בדרשה שלו. בתנ"ך, היו מספר תקומה מן המתים שעליהם דיברו הנביאים אליהו ואלישע. התפיסה היתה לכן מובנת. ספר הבשורה פי יוחנן מציג את הניסים שישוע ביצע. "הנס הלפני אחרון שבניסים של ישוע המשיח היה תקומתו מהמתים של חברו לזרוס, כאן בבית עניה. ישוע רצה להכין את תלמידיו לקבל את תחייתו שלו עצמו."
גרגורי נזיאנזן, איש בכיר בכנסייה, הסביר שהיו שלושה מאפיינים בקרב מי שהוקם לתחייה על ידי ישוע המשיח: ביתו של יאיר, בן האלמנה מ-נעין ולזרוס. "ישנם הבדלים ניכרים בין שלושתם", הסביר האח מנס, מצטט מהתיאולוגיה הקדוש מהתקופה הביזנטית: ביתו של יאיר היתה עדיין בבית, בנה של האלמנה היה בדרך לבית הקברות, מחוץ לבית, ואילו לזרוס – היה כבר בקבר ארבעה ימים וכבר הריח. כך שאלו שלושה סוגים של חטאים: החוטא הקשור לבית (כמו הנערה), שעדיין מקובל אף על פי כן בכנסייה; החוטא שמחוץ לכנסייה, בדרך אל בית הקברות. ולבסוף, החוטא שכבר היה מת ארבעה ימים כמו לזרוס. אולם ללא קשר לסוג החטא, האל יכול להביא אותם בחזרה לחיים."
התחייה של לזרוס הינה הכרזה של תחייתו של ישוע, כך הסביר האח, "שבה על האדם למות עם אומץ ולהיהפך לאדם חדש. עלינו למנוע להיקבר ע"י אלימות, ובעיות כלכליות ופוליטיות אשר ניתכות בנו. אדם נוצרי הינו אדם אשר מאמין החיים בעתיד, בחיים החדשים, והוא או היא חייבים להיות כל העת בתהליך של התחדשות וחידוש."
בסופה של סעודת האדון, הנקהלים הוזמנו ליהנות מארוחת בוקר ברוח ידידותית בכיכר הכנסייה. העלייה לרגל המשיכה עם עצירה לקברו של לזרוס, מספר מטרים מעל למקום הקדוש הפרנציסקאני. לאחר מכן, האחים הפרנציסקאנים עלו על האוטובוס, למקום שבו היו רגילים ללכת ברגל בעבר, לעבר הצד השני של החומה [חומת ההפרדה]: הר הזיתים. בהר הזיתים הם ערכו תפילה בשני מקומות נוספים באותו יום: העלייה השמיימה ו-"אבינו שבשמיים" [פאטר נוסטר, בלטינית]
N.H.
לוח הזמנים של העליות לרגל במהלך תקופת צום הארבעים בירושלים
במהלך תקופת צום הארבעים, כהכנה לשבוע הקדוש, הפרנציסקאנים מארחים עליות לרגל מדי שבוע למקומות קדושים הקשורים לייסורים של ישוע המשיח. מסורת זו מתוארכת למאה ה-19. בהמשך, ניתן לראות את לוח השנה של אירועים אלו.כולם – עולי רגל, מבקרים ונוצרים הגרים בארץ הקודש - ברוכים הבאים.
יום רביעי, ה-16 במרץ – ליתוסטרוטוס בשעה 17:00. סעודת אדון טקסית. דרשה: האח הפרנציסקאני ארטמיו ויטורס.
שבת, ה-19 במרץ – בית פגי בתשע בבוקר. סעודת אדון טקסית. דרשה: האח הפרנציסקאני ארטמיו ויטורס.