בין התאריכים 15 ועד ה-22 ביולי, 42 חברים של הארגון האיטלקי הלאומי של החרשים הגיע לארץ הקודש לרגל מסע עלייה לרגל. במספר אופנים היה זה מסע היסטורי, מכיוון שבמהלך 26 השנים האחרונות ארגון זה לא ארגן עוד טיולי עלייה לרגל לארץ הקודש. הפעם ארגון זה ביקש מהמשלחת של הקוסטודיה של ארץ הקודש, אשר מושבה ברומא, לארגן מסע צליינות זה.
האח הפרנציסקאני אשר הדריך קבוצה זו לווה ע"י שני מתורגמנות מעולות אשר תרגמו כל מילה שלו לשפת החרשים האיטלקית. היו אלו האחות ורוניקה דונאטלו (פרנציסקאנית מ-אנקנטארה וסגנית האחראי על המחלקה הרוחנית של הארגון האיטלקי הלאומי של החרשים) ו-פאולה בוניפאזי. בין היתר השתתף גם נשיא הארגון הנ"ל ב-אומבריה, מר פיירו סאמואלי.
המארגנים רצו לבחור מסע עלייה לרגל "קלאסי", אשר כולל את רוב המקומות הקדושים הנוצריים העיקריים בגליל וביהודה, תוך העשרתם ע"י ביקורים נוספים במקומות מעטים בעלי חשיבות ובמוסדות:כמו למשל, מכון "אפטה" המיועד לחרשים בבית לחם, מוזיאון השואה "יד ושם" והיכל הספר – כולם בירושלים.
בקבוצה לא נכלל כהן דת, אולם תודות לשיתוף הפעולה של האחים הפרנציסקאנים במקומות הקדושים השונים, היה זה אפשרי לחגוג את סעודת האדון [מיסה בלעז] כל יום, ושתי המתורגמנות תרגמו זאת לשפת החרשים האיטלקית. סעודות האדון [מיסות] הללו היו מרגשות במיוחד, בייחוד עבור אלו שלא ידעו שניתן לחגוג אותן עם שפה מיוחדת זו.
חידוש נדרי הנישואין בכפר כנא והבטחות הטבילה בסמוך לנהר הירדן ממש נגעו לליבותיהם של עולי הרגל.
רגע משמעותי במיוחד התרחש בית לחם, כאשר עולי הרגל נפגשו עם חרשים פלסטינאים בכיכר לפני בזיליקת המולד (כנסיית המולד); אחד החרשים היה נוצרי, והשני – מוסלמי. שני החרשים המקומיים הוזמנו לשתות קפה בערב ההוא בהוספיס של קאזה נובה שבבית לחם. החדשות אודות הקבוצה, המורכבת כולה מעולי רגל חרשים התפשטה במהירות בבית לחם, ובערב בקאזה נובה, המפגש התרחב. היה קשה לבטא במילים את היופי ואת הידידותיות. נוצרים ומוסלמים, ערבים ואיטלקים, איטלקים חרשים ופלסטינאים הצליחו להבין האחד את השני היטב למרות שהם השתמשו בשפת סימנים שונה, והם דנו כמעט בכל נושא במהלך כל הערב. מאוחדים ע"י קושי ברור, ידידינו הצליחו לתקשר הרבה יותר טוב מאשר הרבה אנשים הגרים מזה עשורים רבים בארץ הקודש מסיבות אפוסטוליות ובדיאלוג. לאחר מכן החרשים מבית לחם רצו להנחיל לעולי הרגל את קבלת הפנים הפלסטינאית הטיפוסית ע"י הבאת חלק מעולי הרגל לבתיהם במכונית, ולכן התרחבה הפעילות של המפגש. כאשר עולי הרגל החרשים האיטלקים שבו לירושלים, הם פגשו את האב הקוסטוד של ארץ הקודש; היתה זו הזדמנות יקרה מפז לקבל הבהרות ותשובות עבור השאלות הרבות ועל מנת להשביע את סקרנותם.
קבוצת עולי הרגל גם רצתה לבצע את דרך הצלב, וגם במקרה זה, היתה זו עדות נפלאה לאלו עימם נפגשו ב-ויה דולורוסה.
ההתנסות היתה נפלאה באמת, הן עבור עולי הרגל והן עבור שעבורם היה החסד להיפגש עמם.
המיזם [פרויקט בלעז] הבא הינו להביא קבוצת צעירים אשר חברים בארגון האיטלקי הלאומי של החרשים לארץ הקודש בשנה הבאה. כולנו תקווה שמיזם זה יצלח.
O.M.
האח הפרנציסקאני אשר הדריך קבוצה זו לווה ע"י שני מתורגמנות מעולות אשר תרגמו כל מילה שלו לשפת החרשים האיטלקית. היו אלו האחות ורוניקה דונאטלו (פרנציסקאנית מ-אנקנטארה וסגנית האחראי על המחלקה הרוחנית של הארגון האיטלקי הלאומי של החרשים) ו-פאולה בוניפאזי. בין היתר השתתף גם נשיא הארגון הנ"ל ב-אומבריה, מר פיירו סאמואלי.
המארגנים רצו לבחור מסע עלייה לרגל "קלאסי", אשר כולל את רוב המקומות הקדושים הנוצריים העיקריים בגליל וביהודה, תוך העשרתם ע"י ביקורים נוספים במקומות מעטים בעלי חשיבות ובמוסדות:כמו למשל, מכון "אפטה" המיועד לחרשים בבית לחם, מוזיאון השואה "יד ושם" והיכל הספר – כולם בירושלים.
בקבוצה לא נכלל כהן דת, אולם תודות לשיתוף הפעולה של האחים הפרנציסקאנים במקומות הקדושים השונים, היה זה אפשרי לחגוג את סעודת האדון [מיסה בלעז] כל יום, ושתי המתורגמנות תרגמו זאת לשפת החרשים האיטלקית. סעודות האדון [מיסות] הללו היו מרגשות במיוחד, בייחוד עבור אלו שלא ידעו שניתן לחגוג אותן עם שפה מיוחדת זו.
חידוש נדרי הנישואין בכפר כנא והבטחות הטבילה בסמוך לנהר הירדן ממש נגעו לליבותיהם של עולי הרגל.
רגע משמעותי במיוחד התרחש בית לחם, כאשר עולי הרגל נפגשו עם חרשים פלסטינאים בכיכר לפני בזיליקת המולד (כנסיית המולד); אחד החרשים היה נוצרי, והשני – מוסלמי. שני החרשים המקומיים הוזמנו לשתות קפה בערב ההוא בהוספיס של קאזה נובה שבבית לחם. החדשות אודות הקבוצה, המורכבת כולה מעולי רגל חרשים התפשטה במהירות בבית לחם, ובערב בקאזה נובה, המפגש התרחב. היה קשה לבטא במילים את היופי ואת הידידותיות. נוצרים ומוסלמים, ערבים ואיטלקים, איטלקים חרשים ופלסטינאים הצליחו להבין האחד את השני היטב למרות שהם השתמשו בשפת סימנים שונה, והם דנו כמעט בכל נושא במהלך כל הערב. מאוחדים ע"י קושי ברור, ידידינו הצליחו לתקשר הרבה יותר טוב מאשר הרבה אנשים הגרים מזה עשורים רבים בארץ הקודש מסיבות אפוסטוליות ובדיאלוג. לאחר מכן החרשים מבית לחם רצו להנחיל לעולי הרגל את קבלת הפנים הפלסטינאית הטיפוסית ע"י הבאת חלק מעולי הרגל לבתיהם במכונית, ולכן התרחבה הפעילות של המפגש. כאשר עולי הרגל החרשים האיטלקים שבו לירושלים, הם פגשו את האב הקוסטוד של ארץ הקודש; היתה זו הזדמנות יקרה מפז לקבל הבהרות ותשובות עבור השאלות הרבות ועל מנת להשביע את סקרנותם.
קבוצת עולי הרגל גם רצתה לבצע את דרך הצלב, וגם במקרה זה, היתה זו עדות נפלאה לאלו עימם נפגשו ב-ויה דולורוסה.
ההתנסות היתה נפלאה באמת, הן עבור עולי הרגל והן עבור שעבורם היה החסד להיפגש עמם.
המיזם [פרויקט בלעז] הבא הינו להביא קבוצת צעירים אשר חברים בארגון האיטלקי הלאומי של החרשים לארץ הקודש בשנה הבאה. כולנו תקווה שמיזם זה יצלח.
O.M.