בעוד מספר ימים, בית לחם תהיה עדה לטקסים נוצריים הקשורים לאירועי חג המולד. מספר ימים לפני החג, הקוסטוס נסע לבקר בבית הילדים הפרנציסקאני לבנים לחגיגה מוקדמת של חג המולד, באווירה ביתית, משפחתית ופשוטה.
בית הילדים הפרנציסקאני לבנים הינו מקום מקלט לילדים מקופחים, אשר מנוהל ע"י הקוסטודיה (ראה מאמר משנת 2007 "בבית הילדים הפרנציסקאני לבנים, תמיד חג המולד.")
זו השנה השנייה לקיומו של מוסד זה, והוא כבר הגיע לתפוסה מלאה. האח הפרנציסקאני מרוואן דידאס, מנהל בית הילדים, אומר כי מתחילת שנת הלימודים הנוכחית, מספר הילדים אשר מבלים את היום שם כבר הגיע ל-30, וכי 16 מהם הינם בני בית שם במשרה מלאה. טווח הגילאים של הילדים נע מ-6 ועד 18.
ביום של הביקור של הקוסטוס, הם היו שם כולם, מוקפים ע"י חלק מבני משפחותיהם, אשר הגיעו לקחת חלק ביום ראשון האחרון של תקופת הציפייה. הקוסטוס של ארץ הקודש הוביל את החגיגה, מלווה ע"י האח הפרנציסקאני פיטר ואסקו מהקרן הפרנציסקאנית של ארץ הקודש, אשר תומכת בבית הילדים מבחינה כלכלית, וע"י האח מרוואן.
כשידיו נחות על הטקסט של הליטורגיה של אותו היום, הקוסטוס שאל את הילדים : ""מאיפה היה המלך דוד?". הילדים היו מבוישים והיססו לענות. "ובכן? מהיכן הוא היה?". ואז מקהלה עליזה של ילדים ענתה בשמחה :"מבית לחם!" "ומה הוא עשה?" "הוא בנה לעצמו בית." ענו הילדים. "ומה אחר כך? מה הוא רצה לבנות?"
"כנסייה!" (ואם כבר מדברים על תשובה קתולית…)
הקוסטוס חייך עם כולם שם.
"הוא רצה לבנות בית לאלוהים, בית מקדש" הוסיפו הילדים.
"והאם אלוהים אישר זאת?"
"כןןןןןןןן"
"באמת?"
דממה. ורק ילד קונדסי אחד חשב שצריך להגיד "לא".
הילדים הקשיבו בקשב רב עד כמה שיכלו כשהקוסטוס הסביר להם מה שהאל רצה, והוא בחר לשכן עצמו ע"י הולדתו של ישוע, שנולד תודות למרים, ל"כן" שלה, וכי אם אנו אומרים "כן" לאלוהים, אזי ישוע ימשיך ויילוד בחיי האנשים, תודות לנו. סעודת האדון [מיסה בלעז] המשיכה, נמרצת ע"י שירת הילדים. למרות שהקולות של המקהלה לא היו הרמוניים זה עם זה, אולם הם היו לאחד בשמחתם ובחיוניותם. עם סיום סעודת האדון, כולם הלכו לשתות יחדיו והמתינו לסנטה קלאוס.
בסופו של דבר סנטה קלאוס הגיע, שופע קסם ובאמתחתו מתנות רבות. הקוסטוס והאח פיטר לחצו לו יד. הילדים היו מאושרים עקב היותם כה מפונקים.
"אווירה חיובית פושטת במקום זה", אמר הקוסטוס. האח מרוואן, מוקף בילדיו, צהל ועלז. כמנהל של בית- הספר של הקוסטודיה ושל בית הילדים אחרי הצהריים ובערב, הוא חש כי הימים התארכו עבורו השנה. "אני רגיל להשכיב את הילדים לישון בשמונה וחצי בערב, ובתוך 10 דקות הם נרדמים. השנה, הימים שלי לא מסתיימים משום שאני מבלה את הערבים שלי עם ג’ורג’; ג’ורג’, בן ה-18. אין אנו רגילים לילדים בגילאים אלו. אולם חברו הטוב ביותר בא לבקרני, יחד עם הוריו, ולבסוף – ג’ורג’ עצמו ביקש ממני לעזור. הוא פותה ע"י ילדים קלי דעת. למעשה, הוא כבר היה מעבר לשלב של פיתוי. חברו הטוב ביותר הגיע לכאן לגור עימו במהלך השבוע הראשון, על מנת לעזור ולתמוך בו במאמציו לעמוד על רגליו מחדש. כיום, ג’ורג’ מעורה ומעורב באופן פעיל בבית הילדים; הוא מספק עזרה רבה למורים וליתר הילדים. הוא מהווה אח בוגר. הוא כאן עימנו 3 חודשים. הוא התנתק בהצלחה מהדברים שאיימו להרסו.הוא עדיין זקוק להיות מודע לאחריותו ולהתחיל ולהתמקד בלימודיו. הוא ייקח חלק בבחינות הבגרות השנה. אולם יש לי תקווה רבה עבורו; הוא ילד טוב."
בהתחשב בצרכים הרבים של בית לחם, בית הילדים הפרנציסקאני לבנים היו ללא ספק טיפה בים, אולם אינו מרווה את צימאונם של הילדים שם. ולכן דבר זה הופך ליקר מפז בעיני הקוסטודיה.
Mab
בית הילדים הפרנציסקאני לבנים הינו מקום מקלט לילדים מקופחים, אשר מנוהל ע"י הקוסטודיה (ראה מאמר משנת 2007 "בבית הילדים הפרנציסקאני לבנים, תמיד חג המולד.")
זו השנה השנייה לקיומו של מוסד זה, והוא כבר הגיע לתפוסה מלאה. האח הפרנציסקאני מרוואן דידאס, מנהל בית הילדים, אומר כי מתחילת שנת הלימודים הנוכחית, מספר הילדים אשר מבלים את היום שם כבר הגיע ל-30, וכי 16 מהם הינם בני בית שם במשרה מלאה. טווח הגילאים של הילדים נע מ-6 ועד 18.
ביום של הביקור של הקוסטוס, הם היו שם כולם, מוקפים ע"י חלק מבני משפחותיהם, אשר הגיעו לקחת חלק ביום ראשון האחרון של תקופת הציפייה. הקוסטוס של ארץ הקודש הוביל את החגיגה, מלווה ע"י האח הפרנציסקאני פיטר ואסקו מהקרן הפרנציסקאנית של ארץ הקודש, אשר תומכת בבית הילדים מבחינה כלכלית, וע"י האח מרוואן.
כשידיו נחות על הטקסט של הליטורגיה של אותו היום, הקוסטוס שאל את הילדים : ""מאיפה היה המלך דוד?". הילדים היו מבוישים והיססו לענות. "ובכן? מהיכן הוא היה?". ואז מקהלה עליזה של ילדים ענתה בשמחה :"מבית לחם!" "ומה הוא עשה?" "הוא בנה לעצמו בית." ענו הילדים. "ומה אחר כך? מה הוא רצה לבנות?"
"כנסייה!" (ואם כבר מדברים על תשובה קתולית…)
הקוסטוס חייך עם כולם שם.
"הוא רצה לבנות בית לאלוהים, בית מקדש" הוסיפו הילדים.
"והאם אלוהים אישר זאת?"
"כןןןןןןןן"
"באמת?"
דממה. ורק ילד קונדסי אחד חשב שצריך להגיד "לא".
הילדים הקשיבו בקשב רב עד כמה שיכלו כשהקוסטוס הסביר להם מה שהאל רצה, והוא בחר לשכן עצמו ע"י הולדתו של ישוע, שנולד תודות למרים, ל"כן" שלה, וכי אם אנו אומרים "כן" לאלוהים, אזי ישוע ימשיך ויילוד בחיי האנשים, תודות לנו. סעודת האדון [מיסה בלעז] המשיכה, נמרצת ע"י שירת הילדים. למרות שהקולות של המקהלה לא היו הרמוניים זה עם זה, אולם הם היו לאחד בשמחתם ובחיוניותם. עם סיום סעודת האדון, כולם הלכו לשתות יחדיו והמתינו לסנטה קלאוס.
בסופו של דבר סנטה קלאוס הגיע, שופע קסם ובאמתחתו מתנות רבות. הקוסטוס והאח פיטר לחצו לו יד. הילדים היו מאושרים עקב היותם כה מפונקים.
"אווירה חיובית פושטת במקום זה", אמר הקוסטוס. האח מרוואן, מוקף בילדיו, צהל ועלז. כמנהל של בית- הספר של הקוסטודיה ושל בית הילדים אחרי הצהריים ובערב, הוא חש כי הימים התארכו עבורו השנה. "אני רגיל להשכיב את הילדים לישון בשמונה וחצי בערב, ובתוך 10 דקות הם נרדמים. השנה, הימים שלי לא מסתיימים משום שאני מבלה את הערבים שלי עם ג’ורג’; ג’ורג’, בן ה-18. אין אנו רגילים לילדים בגילאים אלו. אולם חברו הטוב ביותר בא לבקרני, יחד עם הוריו, ולבסוף – ג’ורג’ עצמו ביקש ממני לעזור. הוא פותה ע"י ילדים קלי דעת. למעשה, הוא כבר היה מעבר לשלב של פיתוי. חברו הטוב ביותר הגיע לכאן לגור עימו במהלך השבוע הראשון, על מנת לעזור ולתמוך בו במאמציו לעמוד על רגליו מחדש. כיום, ג’ורג’ מעורה ומעורב באופן פעיל בבית הילדים; הוא מספק עזרה רבה למורים וליתר הילדים. הוא מהווה אח בוגר. הוא כאן עימנו 3 חודשים. הוא התנתק בהצלחה מהדברים שאיימו להרסו.הוא עדיין זקוק להיות מודע לאחריותו ולהתחיל ולהתמקד בלימודיו. הוא ייקח חלק בבחינות הבגרות השנה. אולם יש לי תקווה רבה עבורו; הוא ילד טוב."
בהתחשב בצרכים הרבים של בית לחם, בית הילדים הפרנציסקאני לבנים היו ללא ספק טיפה בים, אולם אינו מרווה את צימאונם של הילדים שם. ולכן דבר זה הופך ליקר מפז בעיני הקוסטודיה.
Mab