"כתבי הקודש שמרו על שתיקה מוחלטת בהתייחס לסוף חייה של מרים עקב ההדר של הפלא, כך שדבר זה לא יכה במוח האנושי בהשתאות כה נרחבת" וזאת לפי דבריו של הקדוש אפיפניוס ב-פנרון (78: 10-11, 23).
אולם באם כתבי הקודש נותרו שקטים, המסורת בהתייחס לאירוע זה מדברת בשפע ולעיתים באופן סותר. עדיין כיום, חלק מעולי הרגל בירושלים מתקשים להבדיל בין ה-דורמיציון שבהר ציון לבין קברה של הבתולה המבורכת מרים בגת שמנים שבעמק קדרון, שלא לציון את המסורת אשר ממקמת אירועים אלו ב-אפזוס…
ב"עמודי הבתולה" (טרנסיטוס וירג’יניס) או "דורמיציון של מרים" (דורמיטיו מיריאמה), אשר האח הפרנציסקאני בגטי רואה – לפחות כעמודים – אשר מתועדים מתקופת המאה השנייה לספירה, ומתארים את רגעיה האחרונים של חייה של מרים עלי אדמות.
בהתאם לטקסט זה, הבתולה המבורכת מרים נרדמה על הר ציון, מוקפת ע"י השליחים. אחר כך, רוח הקודש אמרה לפטרוס" "קח את גברת מרים והנח לה לעזוב את ירושלים בדרך המוליכה לפסגת העמק שמעבר להר הזיתים [עמק יהושפט]. ישנם שלושה מערות גדולות שם: אחת גדולה מבחוץ, אחר כך אחרת ובה בפנים, ישנו חדר קטן עם מדף מוגבה: שם תניח אותה." לכן שני המקומות הקדושים המקדשים את זכרה ברגעים האחרונים של הבתולה המבורכת מרים ומאפשרים את העלאת זכרה.
שני המקומות זוכים לקבל עולי רגל רבים בתאריך ה-15 לאוגוסט. אולם הפרנציסקאנים חוגגים חג זה בגת שמנים. החג מתחיל בבוקר בכנסיית כל העמים [גת שמנים] בסעודת האדון [מיסה] המכובדת אשר הקוסטוד של ארץ הקודש, פיירבטיסטה פיצהבלה, ערך יחד עם כ-20 כהני דת.
בדרשתו, האח הפרנציסקאני פרידריך מנס, אפשר לנו לחלוק בשמחתה של הבתולה המבורכת ביום של עלייתה השמיימה, וכל אחד יכול היה לדמיין אותה יחד עם השליחים תוך הערצתה מחדש באמונה שלא ניתן לזעזעה, בטוהרשל הבעת תודתה, בענוותה מלאת השמחה. יחד עם השליחים, כל הנאספים חוו את כבוד האל שהועבר אליה. האב מנס ציטט מקורות אפוקליפטיים בשפע והסבירם לאור המסורת היהודית.
"ואז, בפותחה את פיה,מרים היללה במילים אלו: אני מברכת אותך, מכיוון שעשית את מה שהבטחת לי ולא העצבתני…. כעת, נעשה הדבר לפי דברתך. מי אני בעוניי להישפט כראויה לכבוד שכזה? ולאחר שאמרה זאת, היא סיימה את חייה, פניה מחייכות ופונות אל האל". לאחר מכן, האל חיבק אותה, ונטל את נשמתה והניחה בידיו של המלאך מיכאל, עוטף אותה בעורות, כבוד שלא יכול להיות מתואר באמת ובתמים במילים. ועבורנו, השליחים, שראו את נשמתה של מרים מונחת בידיו של מיכאל בצורת אדם מושלם למעט הפנים של גבר או אישה. היא לא היתה דבר אחר יותר מאשר הדמות של כל גופה והבהירות שהיתה גדולה פי-7".
כשנלקחה בנשיקה ע"י האל, האב מנס הזכיר את הדמיון בין סוף חייה של הבתולה מרים לאלו של חייה של מרים, אחות משה ואהרון. בהתאם למסורת היהודית, משה, אהרון ומרים לא חוו את ריקבון המוות. שלושת מנהיגים אלו של יציאת מצרים מתו "על פי אדוני", אשר משמעו, על פי הוראת פיו של האל. הביטוי אחר כך פורש כדלהלן: הם מתו חבוקים ע"י האל, בנשיקה מהאל. מרים [אימו של ישוע] מרים החדשה, נהנתה מאותה פריבילגיה."
נאספים רבים יותר נפגשו לתפילת ערבית במערת השליחים באחר צהרים זה שנערך לאחר התהלוכה אל הקבר
היום, הקבר של הבתולה המבורכת מרים זכה לביקורים ע"י היוונים והארמנים האורתודוכסים; יחד עם בית לחם, כנסיית הקבר ומקום העלייה השמיימה, זהו המקום הקדוש הרביעי הנתון לסטאטוס קוו, ולכן ניתנת האפשרות לפרנציסקאנים האפשרות לערוך תהלוכה ולהמשיך לשהות שם.
נאמר מזמור אחד ותפילה לבתולה מרים לאחר המזמור, בשעה שכל המאמינים נכנסו זה אחרי זה לאחר שהפרנציסקאנים נכנסו למקום שבו הבתולה מרים הונחה למנוחת עולם: אבן מיטה פשוטה, שהינה חשופה כמו קברו של ישוע וריק.
לאחר ששמרו משך שלושה ימים על האם מרים, השליחים ראו את רב המלאכים מיכאל וגבריאל ואלפי מלאכים נושאים את גופתה של מרים על גבי ענן. והמסורת ממשיכה ואומרת כי האל "שלח את השליחים לארצותיהם לבשר את הבשורה ואת ישועת המין האנושי."
ב-15 לאוגוסט זה, הנקהלים שוב נתפזרו, כל אחד לארצו, עם מטלה של בישור נפלאות האל.
Mab
אולם באם כתבי הקודש נותרו שקטים, המסורת בהתייחס לאירוע זה מדברת בשפע ולעיתים באופן סותר. עדיין כיום, חלק מעולי הרגל בירושלים מתקשים להבדיל בין ה-דורמיציון שבהר ציון לבין קברה של הבתולה המבורכת מרים בגת שמנים שבעמק קדרון, שלא לציון את המסורת אשר ממקמת אירועים אלו ב-אפזוס…
ב"עמודי הבתולה" (טרנסיטוס וירג’יניס) או "דורמיציון של מרים" (דורמיטיו מיריאמה), אשר האח הפרנציסקאני בגטי רואה – לפחות כעמודים – אשר מתועדים מתקופת המאה השנייה לספירה, ומתארים את רגעיה האחרונים של חייה של מרים עלי אדמות.
בהתאם לטקסט זה, הבתולה המבורכת מרים נרדמה על הר ציון, מוקפת ע"י השליחים. אחר כך, רוח הקודש אמרה לפטרוס" "קח את גברת מרים והנח לה לעזוב את ירושלים בדרך המוליכה לפסגת העמק שמעבר להר הזיתים [עמק יהושפט]. ישנם שלושה מערות גדולות שם: אחת גדולה מבחוץ, אחר כך אחרת ובה בפנים, ישנו חדר קטן עם מדף מוגבה: שם תניח אותה." לכן שני המקומות הקדושים המקדשים את זכרה ברגעים האחרונים של הבתולה המבורכת מרים ומאפשרים את העלאת זכרה.
שני המקומות זוכים לקבל עולי רגל רבים בתאריך ה-15 לאוגוסט. אולם הפרנציסקאנים חוגגים חג זה בגת שמנים. החג מתחיל בבוקר בכנסיית כל העמים [גת שמנים] בסעודת האדון [מיסה] המכובדת אשר הקוסטוד של ארץ הקודש, פיירבטיסטה פיצהבלה, ערך יחד עם כ-20 כהני דת.
בדרשתו, האח הפרנציסקאני פרידריך מנס, אפשר לנו לחלוק בשמחתה של הבתולה המבורכת ביום של עלייתה השמיימה, וכל אחד יכול היה לדמיין אותה יחד עם השליחים תוך הערצתה מחדש באמונה שלא ניתן לזעזעה, בטוהרשל הבעת תודתה, בענוותה מלאת השמחה. יחד עם השליחים, כל הנאספים חוו את כבוד האל שהועבר אליה. האב מנס ציטט מקורות אפוקליפטיים בשפע והסבירם לאור המסורת היהודית.
"ואז, בפותחה את פיה,מרים היללה במילים אלו: אני מברכת אותך, מכיוון שעשית את מה שהבטחת לי ולא העצבתני…. כעת, נעשה הדבר לפי דברתך. מי אני בעוניי להישפט כראויה לכבוד שכזה? ולאחר שאמרה זאת, היא סיימה את חייה, פניה מחייכות ופונות אל האל". לאחר מכן, האל חיבק אותה, ונטל את נשמתה והניחה בידיו של המלאך מיכאל, עוטף אותה בעורות, כבוד שלא יכול להיות מתואר באמת ובתמים במילים. ועבורנו, השליחים, שראו את נשמתה של מרים מונחת בידיו של מיכאל בצורת אדם מושלם למעט הפנים של גבר או אישה. היא לא היתה דבר אחר יותר מאשר הדמות של כל גופה והבהירות שהיתה גדולה פי-7".
כשנלקחה בנשיקה ע"י האל, האב מנס הזכיר את הדמיון בין סוף חייה של הבתולה מרים לאלו של חייה של מרים, אחות משה ואהרון. בהתאם למסורת היהודית, משה, אהרון ומרים לא חוו את ריקבון המוות. שלושת מנהיגים אלו של יציאת מצרים מתו "על פי אדוני", אשר משמעו, על פי הוראת פיו של האל. הביטוי אחר כך פורש כדלהלן: הם מתו חבוקים ע"י האל, בנשיקה מהאל. מרים [אימו של ישוע] מרים החדשה, נהנתה מאותה פריבילגיה."
נאספים רבים יותר נפגשו לתפילת ערבית במערת השליחים באחר צהרים זה שנערך לאחר התהלוכה אל הקבר
היום, הקבר של הבתולה המבורכת מרים זכה לביקורים ע"י היוונים והארמנים האורתודוכסים; יחד עם בית לחם, כנסיית הקבר ומקום העלייה השמיימה, זהו המקום הקדוש הרביעי הנתון לסטאטוס קוו, ולכן ניתנת האפשרות לפרנציסקאנים האפשרות לערוך תהלוכה ולהמשיך לשהות שם.
נאמר מזמור אחד ותפילה לבתולה מרים לאחר המזמור, בשעה שכל המאמינים נכנסו זה אחרי זה לאחר שהפרנציסקאנים נכנסו למקום שבו הבתולה מרים הונחה למנוחת עולם: אבן מיטה פשוטה, שהינה חשופה כמו קברו של ישוע וריק.
לאחר ששמרו משך שלושה ימים על האם מרים, השליחים ראו את רב המלאכים מיכאל וגבריאל ואלפי מלאכים נושאים את גופתה של מרים על גבי ענן. והמסורת ממשיכה ואומרת כי האל "שלח את השליחים לארצותיהם לבשר את הבשורה ואת ישועת המין האנושי."
ב-15 לאוגוסט זה, הנקהלים שוב נתפזרו, כל אחד לארצו, עם מטלה של בישור נפלאות האל.
Mab