הים הגיע אל קיצו במנזר המקודש של פרנסיס הקדוש שבאסיזי, מפגש בן שלושה ימים של הרהור ותפילה שנערכה לרגל 28 שנים לתפילה הבין-דתית למען השלום, שהיתה יוזמה של יוחנן פאולוס השני בשנת 1986. האירוע זכה למימון של המחוז של אסיזי, הקהילה של הנזירות הפרנציסקאניות יחד עם קהילות נוספות, למשל הקהילה המנזרית של בוסה, אשר נציגיהם התאספו יחדיו, וכללו נוצרים בעיקר, יהודים ומוסלמים.
אתמול, במהלך שעות אחר הצהריים עם רוח קרה, נערך רגע של הרהור שבמהלכו דיבר גם הקוסטוד של ארץ הקודש, האח הפרנציסקאני פייבטיסטה פיצהבלה. במתחם המנזרי הסגור [קלויסטר בלעז] שבגן של המתלמדים, לרגלי הבזיליקה הגדולה, הקוסטוד התמקד באירוע שהתקיים והיה יוזמה של האפיפיור פרנסיס בגני הוותיקן ב-8 ביוני יחד עם נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, וראש הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס. הנאום כלל ראשית את הביקור של האפיפיור לארץ הקודש במאי, ותיאר שני שצדדים: הרמה האקומנית וזו הקשורה לקונפליקט הישראלי-פלסטיני. המפתח ההולם להבנה הינה התפילה.
בנאום מלא התלהבות, אשר ראוי להיקרא במלואו (מי שמעוניין בכך , ניתן להקליק על הגרסה המלאה), פיצהבלה ציין כי האפיפיור לא התייחס לקונפליקט הישראלי-פלסטיני כפוליטי – לא היה זה "נאום בעל אופי פוליטי. הוא לא אמר דבר על כך. הוא לא נכנס לשאלות ולבעיות ע"י הצעות חדשות לאלפי פתרונות קיימים ושהוצעו ושכרגע הם חסרי תועלת. הוא רק רצה להביא את הסולידריות האישית שלו ומעל לכל את תפילתו, להזמין את כולם להצטרף אליו ללא שיפוט או ביקורת. הוא ביקש מאיתנו להתפלל שהאל ייתן את כוחו על מנת להביא לשלום עם אלו המחזיקים בכוח. זה הכל".
בעשותו כך, "האפיפיור הביא לשיחה או דיון ברמה אחרת למרי. הוא נטרל את הציפיות והפחדים של המדיניות וקרא לבני אדם ולמדינות להרחיב את הראיה שלנו ואת הראיה או החזון של לתת פרספקטיבה שונה לכל אחד, ואוךי אף פרספקטיבה חדשה. הוא רצה להיות שם עם כל האנושיות שלו, ללא שיפוט, ללא גינוי, ללא להצביע או לעסוק בהטפת מוסר. דבר זה לא החליף אף אחד, אולם הכחיד כמעט לחלוטין את הרתיעה ההדדית."
גישה נטולת לחימה אלא רוחנית בלבד שנראית חדשנית, ראשית כוונה לרמה האקומנית. העלייה לרגל של האפיפיור פרנסיס והפטריארך ברתלומיאו האקומני ייצרה חדשות משום שהמפגש שיחזר את החיבוק שבין שני קודמיהם – שאול ה-6 ו-אתנגוראס, שלא נערכה בפרברים, כפי שארע פני חמישים שנה, אלא ב"ליבה של ירושלים הנוצרית, בכנסיית הקבר."
הייחוד של התנאים ייתכן ולא יובנו במלואם עדיין. וכך, מצד שני, הדגיש הקוסטוד, "בזמן זה היתה יריבות עצומה , מצב שתרם ותמך בחומת הפרדה בין שתי הכנסיות, ומפגש זה החליש ופורר אותו. בנוסף לרגע עצמו, שהיה מרגש ועוצמתי, היתה החשיבות של ההכנה למפגש זה. הכנה שהיתה אך ורק בירושלים ע"י הכנסיות המקומיות. לכן אירוע מחוץ לארץ זכה לאירוח של הכנסיות המקומיות, אולם רגע התפילה הוכן והיה רצונן של כנסיות מקומיות אלו, אשר הצטרפו למייצגי ראשי הכנסיות שלהם ."
"חודשים של דיונים לגבי כל הפרטים הקטנים אפילו הקטנים ביותר למשל: מי עושה מה והיכן, האחריות, סדרי העדיפויות, חלוקת סמכויות, נוכחות, הזמנות. (...) לאחר הקשיים הראשוניים הובן טבעו של אירוע זה, לאט לאט, באופן לא מודע נפגשנו על מנת לדון ולהכין את הליטורגיה יחד, כפי שנעשה בכל מציאות כנסייתית. המקראות, השירים , המחוות וכו'.. טריוויאלי, אם תרצו, אולם דבר זה נערך בפעם הראשונה מזה מאות שנים, והינו בעל ערך רב, חדש והינו התחדשות. רק לאחר שהבנו שאנו נאבקים ועובדים כבר חודשים על מנת ליצור ליטורגיה פשוטה, כשעיקר הדאגה היא ירושלים ולסמן את ההבדלים שבינינו. עשינו הכל הפוך ממה שאנו עושים בכל יום ומצאנו עצמנו, נפגשים מחדש שוב באמצע הדרך. בפגישות החודשיות שלנו דנו בדרך כלל כיצד יש להגן על הזכויות של האחד מהשני. כעת היה צרך לחלוק באחריות. מתודה חדשה המצביעה על חשיבות רבה."
כמובן שהיו מתחים ופיירבטיסטה אינו מסתיר זאת, "יש לומר שזה לא היה קל והעבר לא נמחק לחלוטין כלל. רתיעה היתה נוכחת במצבים מגוונים וכמה קשיים ולעיתים תחושה ורצון לפוצץ את הכל. הרבה אורתודוכסים, מצד שני, בבירור נקטו בעמדה ברורה של התנגדות ליוזמה. היה זה נאיבי להאמין שיהיה אחרת. דבר זה הביא ליותר מתח, ולא ניתן היה להביא ליותר מעורבות של הכנסיות האחרות. האכזבה של שאר הקהילות שלא יכלו להשתתף באופן פעיל במפגשים אלו היה חזק. דבר זה חובה וחשוב לציין גם כן. האכזבה בוטאה גם ברצון ובגישה שלילית. עלינו להכיר בכך. אולם עלינו להוסיף שהיה גם רצון כן מצד כולם שנכחו להיות שם, להיות חלק מחיבוק חדש זה ומדבר יוצא מן הכלל הזה, להיות חלק מאירוע היסטוריה זה."
הקריאה של האפיפיור פרנסיס לנשיא הישראלי ולראש הרשות הפלסטינית להתפלל יחד הפתיעה רבים. "הזמן המוגבל, הקשיים הטכניים והלחצים המקומיים העצומים הפכו את ההצעה לבלתי ניתנת להבנה בירושלים. אולם ההצעה התממשה. ההזמנה היתה פומבית, הציבור קיבל אותה באופן חיובי ושני האישים נענו, מי שקיבל את ההזמנה נע מעבר לחשד, אילץ את הצוות שלהו להיות מוכן ליוזמה. הוחלט לעשות כך לכן בפגישה זו וכל אחד שינה את לוח הזמנים שלו על מנת לתת קדימות לכך. ואם ירושלים עדיין קשה, כפי שאמרתי, אזי הקשיים הקשורים למתח פוליטי ודתי עדיין רבים, אזי - תתפללו ברומא. כך שלא מדובר רק באפיפיור, אלא גם בביתו של האפיפיור. אינך יכול לסרב. ושוב מביאים יחדיו פוליטיקאים ופוליטיקה החוצה ממקומה, מביתה ומארצה."
ידי. בתחילה, מגלה האח פיצהבלה, שהיה מעורב בארגון המפגש מטעם האפיפיור גם עקב היותו רומי– "המחשבה השכיחה היתה שהפעם המפגש יידחה לחודש הבא. ברם, הודיעו לנו שזה ייעשה מיד, בתוך מספר ימים. כפי שהדברים נראו אזי היה ברור "אם הוא לא היה מנצל את הרגע של החסד, שנקשר למסע העלייה לרגל לארץ הקודש לאחר המשבר שפרץ במהלך אותו קיץ, סביר להניח שלא היה אפשרי לממש רגע זה ולא היה סימן, תמונה או כל אפשרות לשלום בין שני העמים, אלא רק השברים שנותרו ע"י המלחמה."
"בהקשר למפגש בכנסיית הקבר, ההחלטיות של שני המנהיגים שלקחו חלק בקריאה, אילצה את הצוות שלהם ליישר קו ולהתגבר על צפיות מסוימות, על האג'נדות שלהם, על הבדלי יעדים. כולנו ראינו כיצד נאלצו לאמץ האחד את השני, לנסות לחפש בטקסטים שלהם על מנת לשוחח האחד עם השני ולהפך. לא רק שהאירוע עצמו חשוב, אלא זוהי הכנה. נקראה בבירור כי ישנה מוטיבציה חזקה, אנו יכולים להיפגש, להתגבר על כל מיני מכשולים", אמר הקוסטוד של ארץ הקודש.
"מאד – ציין האח הפרנציסקאני [פיצהבלה] – בהתייחס לתוצאות המפגש. או ליתר דיוק דיבר בהרחבה על "כשלונה", מכיון שכמעט מיד לאחריה התפרצה שוב האלימות. (...). לא צריך להפסיק להתפלל משום שאינה מניבה תוצאות מיידיות, תפילה כן מסייעת. תפילה מביאה נטייה, מצב רוח, מאירה. התפילה אינה מחליפה את עשיית האדם, אלא היא אור. היא אינה פותרת בעיות, אלא חושפת אותן. במובן זה המפגש ברומא היה ונותר עוצמתי, קשר חזק. האם זה המראה שאליו מתייחסים ומקווים בעבור אלו שלא מקבלים את המציאות העגומה של ימינו. אין אשליה וזה ברור שהשלום יפרוץ מיד, אלא שהוא יכול רק להיבנות יחד ורק לטווח ארוך. בודאי שכוחו של השטן, היוצר פלגנות, לא יישאר לעד. אולם אנו יודעים שרצון זה [פלגנות] יסתיים יום אחד. ואנו נזדקק לסימן שיחזיר אותנו יחד לרצון המשותף לשלום, למצוא את הדרך שלו לדרך שבה כולנו יחד, להכיר."
לדעתו של האח פיצהבלה, "לקרוא ולנתח מדיניות נעשות לאחר ביקור ולאחר האירוע ברומא הינם אחת מהמחוות הבלתי נתפסות של האפיפיור פרנסיס, עם אישיותו, נוכחותו וההוראה שלו, עם הפשטות המתבטאת בבירור. נראה לי שזה לא משקף את הכבוד עקב היותו אפיפיור, אפילו שהוא לא קשור לפנסיס, גם אם כי האפיפיור הגיע לקצה העולם. האפיפיור הינו אדם מאמין, ונאומיו מגיעים אלינו היכן שלא ניתן לנו להעמיד פנים. אם לא נתחיל מכאן, אזי תקוותינו יתנפצו, השיפוט יתגבר, נתחיל לעסוק בהיבט הכלכלי של התפילה ושל הביקור בארץ הקודש. ארץ זו כבר סובלת זמן רב מדי מניתוח שטחי, שמגביר שיפוט, פצעים ומאופיין בהפרה כששוכחים שזו ארץ של הישועה, ארצו של האל. מקראות אלו הינם לא הוגנים לישראלים ולפלסטינים רבים, דתיים ושאינם דתיים, אשר מחויבים על בסיס יום יומי, שוחים כנגד הזרם ונאבקים להמשיך לאהוב את עצמם ואת האחר. לכן אני אוהב לנסוק למעלה כפי שרוצה האפיפיור: החיבוק שלו לבני כל הדתות של ארץ הקודש מבוטא בחבוקו לשני חבריו; להיות קרוב לליבם של הישראלים והפלסטינים; לפנות לאדם, לתת קדימות לעני, לתת מענה לצרכים מגוונים של אנשים אלו. האפיפיור פרנסיס רוצה לנסוק למעלה, גבוה מהצרות של היום יום על מנת למצוא את הלב של חיי היום יום מסיבות של להיות הרחק מהמכשולים האינסופים ולגלות מסלול חדש. לנסוק אל-על אינו פותר בעיות, אלא מרחיק אותנו מהפחד, מאפשר לקבל את האתגר ולבטוח בעתיד."
"הרוח של אסיזי" – אמר הקוסטוד – אינה מתעייפת מהקריה שלה אם כן. יום התפילה ברומא לא היה לשווא. ישנם רבים בעולם, כולל בארץ הקודש, שלצד הפצצות, צריכים סימן, עידוד, מומנטום, להמשיך להסתכל בעיני האחר, לחפש את האב היחיד של כולנו ולהכיר, אם כן, את האחים. זהו כמו חלום לומר זאת כעת. במקום זאת, זהו הדבר הכי אמיתי, המציאות היפה ביותר של ארץ הקודש ושהפגישה הזאת ברומא מעניקה לנו סימן רב עוצמה, מנחם ושלא ניתן למחוק אותו."
Terrasanta.net
אתמול, במהלך שעות אחר הצהריים עם רוח קרה, נערך רגע של הרהור שבמהלכו דיבר גם הקוסטוד של ארץ הקודש, האח הפרנציסקאני פייבטיסטה פיצהבלה. במתחם המנזרי הסגור [קלויסטר בלעז] שבגן של המתלמדים, לרגלי הבזיליקה הגדולה, הקוסטוד התמקד באירוע שהתקיים והיה יוזמה של האפיפיור פרנסיס בגני הוותיקן ב-8 ביוני יחד עם נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, וראש הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס. הנאום כלל ראשית את הביקור של האפיפיור לארץ הקודש במאי, ותיאר שני שצדדים: הרמה האקומנית וזו הקשורה לקונפליקט הישראלי-פלסטיני. המפתח ההולם להבנה הינה התפילה.
בנאום מלא התלהבות, אשר ראוי להיקרא במלואו (מי שמעוניין בכך , ניתן להקליק על הגרסה המלאה), פיצהבלה ציין כי האפיפיור לא התייחס לקונפליקט הישראלי-פלסטיני כפוליטי – לא היה זה "נאום בעל אופי פוליטי. הוא לא אמר דבר על כך. הוא לא נכנס לשאלות ולבעיות ע"י הצעות חדשות לאלפי פתרונות קיימים ושהוצעו ושכרגע הם חסרי תועלת. הוא רק רצה להביא את הסולידריות האישית שלו ומעל לכל את תפילתו, להזמין את כולם להצטרף אליו ללא שיפוט או ביקורת. הוא ביקש מאיתנו להתפלל שהאל ייתן את כוחו על מנת להביא לשלום עם אלו המחזיקים בכוח. זה הכל".
בעשותו כך, "האפיפיור הביא לשיחה או דיון ברמה אחרת למרי. הוא נטרל את הציפיות והפחדים של המדיניות וקרא לבני אדם ולמדינות להרחיב את הראיה שלנו ואת הראיה או החזון של לתת פרספקטיבה שונה לכל אחד, ואוךי אף פרספקטיבה חדשה. הוא רצה להיות שם עם כל האנושיות שלו, ללא שיפוט, ללא גינוי, ללא להצביע או לעסוק בהטפת מוסר. דבר זה לא החליף אף אחד, אולם הכחיד כמעט לחלוטין את הרתיעה ההדדית."
גישה נטולת לחימה אלא רוחנית בלבד שנראית חדשנית, ראשית כוונה לרמה האקומנית. העלייה לרגל של האפיפיור פרנסיס והפטריארך ברתלומיאו האקומני ייצרה חדשות משום שהמפגש שיחזר את החיבוק שבין שני קודמיהם – שאול ה-6 ו-אתנגוראס, שלא נערכה בפרברים, כפי שארע פני חמישים שנה, אלא ב"ליבה של ירושלים הנוצרית, בכנסיית הקבר."
הייחוד של התנאים ייתכן ולא יובנו במלואם עדיין. וכך, מצד שני, הדגיש הקוסטוד, "בזמן זה היתה יריבות עצומה , מצב שתרם ותמך בחומת הפרדה בין שתי הכנסיות, ומפגש זה החליש ופורר אותו. בנוסף לרגע עצמו, שהיה מרגש ועוצמתי, היתה החשיבות של ההכנה למפגש זה. הכנה שהיתה אך ורק בירושלים ע"י הכנסיות המקומיות. לכן אירוע מחוץ לארץ זכה לאירוח של הכנסיות המקומיות, אולם רגע התפילה הוכן והיה רצונן של כנסיות מקומיות אלו, אשר הצטרפו למייצגי ראשי הכנסיות שלהם ."
"חודשים של דיונים לגבי כל הפרטים הקטנים אפילו הקטנים ביותר למשל: מי עושה מה והיכן, האחריות, סדרי העדיפויות, חלוקת סמכויות, נוכחות, הזמנות. (...) לאחר הקשיים הראשוניים הובן טבעו של אירוע זה, לאט לאט, באופן לא מודע נפגשנו על מנת לדון ולהכין את הליטורגיה יחד, כפי שנעשה בכל מציאות כנסייתית. המקראות, השירים , המחוות וכו'.. טריוויאלי, אם תרצו, אולם דבר זה נערך בפעם הראשונה מזה מאות שנים, והינו בעל ערך רב, חדש והינו התחדשות. רק לאחר שהבנו שאנו נאבקים ועובדים כבר חודשים על מנת ליצור ליטורגיה פשוטה, כשעיקר הדאגה היא ירושלים ולסמן את ההבדלים שבינינו. עשינו הכל הפוך ממה שאנו עושים בכל יום ומצאנו עצמנו, נפגשים מחדש שוב באמצע הדרך. בפגישות החודשיות שלנו דנו בדרך כלל כיצד יש להגן על הזכויות של האחד מהשני. כעת היה צרך לחלוק באחריות. מתודה חדשה המצביעה על חשיבות רבה."
כמובן שהיו מתחים ופיירבטיסטה אינו מסתיר זאת, "יש לומר שזה לא היה קל והעבר לא נמחק לחלוטין כלל. רתיעה היתה נוכחת במצבים מגוונים וכמה קשיים ולעיתים תחושה ורצון לפוצץ את הכל. הרבה אורתודוכסים, מצד שני, בבירור נקטו בעמדה ברורה של התנגדות ליוזמה. היה זה נאיבי להאמין שיהיה אחרת. דבר זה הביא ליותר מתח, ולא ניתן היה להביא ליותר מעורבות של הכנסיות האחרות. האכזבה של שאר הקהילות שלא יכלו להשתתף באופן פעיל במפגשים אלו היה חזק. דבר זה חובה וחשוב לציין גם כן. האכזבה בוטאה גם ברצון ובגישה שלילית. עלינו להכיר בכך. אולם עלינו להוסיף שהיה גם רצון כן מצד כולם שנכחו להיות שם, להיות חלק מחיבוק חדש זה ומדבר יוצא מן הכלל הזה, להיות חלק מאירוע היסטוריה זה."
הקריאה של האפיפיור פרנסיס לנשיא הישראלי ולראש הרשות הפלסטינית להתפלל יחד הפתיעה רבים. "הזמן המוגבל, הקשיים הטכניים והלחצים המקומיים העצומים הפכו את ההצעה לבלתי ניתנת להבנה בירושלים. אולם ההצעה התממשה. ההזמנה היתה פומבית, הציבור קיבל אותה באופן חיובי ושני האישים נענו, מי שקיבל את ההזמנה נע מעבר לחשד, אילץ את הצוות שלהו להיות מוכן ליוזמה. הוחלט לעשות כך לכן בפגישה זו וכל אחד שינה את לוח הזמנים שלו על מנת לתת קדימות לכך. ואם ירושלים עדיין קשה, כפי שאמרתי, אזי הקשיים הקשורים למתח פוליטי ודתי עדיין רבים, אזי - תתפללו ברומא. כך שלא מדובר רק באפיפיור, אלא גם בביתו של האפיפיור. אינך יכול לסרב. ושוב מביאים יחדיו פוליטיקאים ופוליטיקה החוצה ממקומה, מביתה ומארצה."
ידי. בתחילה, מגלה האח פיצהבלה, שהיה מעורב בארגון המפגש מטעם האפיפיור גם עקב היותו רומי– "המחשבה השכיחה היתה שהפעם המפגש יידחה לחודש הבא. ברם, הודיעו לנו שזה ייעשה מיד, בתוך מספר ימים. כפי שהדברים נראו אזי היה ברור "אם הוא לא היה מנצל את הרגע של החסד, שנקשר למסע העלייה לרגל לארץ הקודש לאחר המשבר שפרץ במהלך אותו קיץ, סביר להניח שלא היה אפשרי לממש רגע זה ולא היה סימן, תמונה או כל אפשרות לשלום בין שני העמים, אלא רק השברים שנותרו ע"י המלחמה."
"בהקשר למפגש בכנסיית הקבר, ההחלטיות של שני המנהיגים שלקחו חלק בקריאה, אילצה את הצוות שלהם ליישר קו ולהתגבר על צפיות מסוימות, על האג'נדות שלהם, על הבדלי יעדים. כולנו ראינו כיצד נאלצו לאמץ האחד את השני, לנסות לחפש בטקסטים שלהם על מנת לשוחח האחד עם השני ולהפך. לא רק שהאירוע עצמו חשוב, אלא זוהי הכנה. נקראה בבירור כי ישנה מוטיבציה חזקה, אנו יכולים להיפגש, להתגבר על כל מיני מכשולים", אמר הקוסטוד של ארץ הקודש.
"מאד – ציין האח הפרנציסקאני [פיצהבלה] – בהתייחס לתוצאות המפגש. או ליתר דיוק דיבר בהרחבה על "כשלונה", מכיון שכמעט מיד לאחריה התפרצה שוב האלימות. (...). לא צריך להפסיק להתפלל משום שאינה מניבה תוצאות מיידיות, תפילה כן מסייעת. תפילה מביאה נטייה, מצב רוח, מאירה. התפילה אינה מחליפה את עשיית האדם, אלא היא אור. היא אינה פותרת בעיות, אלא חושפת אותן. במובן זה המפגש ברומא היה ונותר עוצמתי, קשר חזק. האם זה המראה שאליו מתייחסים ומקווים בעבור אלו שלא מקבלים את המציאות העגומה של ימינו. אין אשליה וזה ברור שהשלום יפרוץ מיד, אלא שהוא יכול רק להיבנות יחד ורק לטווח ארוך. בודאי שכוחו של השטן, היוצר פלגנות, לא יישאר לעד. אולם אנו יודעים שרצון זה [פלגנות] יסתיים יום אחד. ואנו נזדקק לסימן שיחזיר אותנו יחד לרצון המשותף לשלום, למצוא את הדרך שלו לדרך שבה כולנו יחד, להכיר."
לדעתו של האח פיצהבלה, "לקרוא ולנתח מדיניות נעשות לאחר ביקור ולאחר האירוע ברומא הינם אחת מהמחוות הבלתי נתפסות של האפיפיור פרנסיס, עם אישיותו, נוכחותו וההוראה שלו, עם הפשטות המתבטאת בבירור. נראה לי שזה לא משקף את הכבוד עקב היותו אפיפיור, אפילו שהוא לא קשור לפנסיס, גם אם כי האפיפיור הגיע לקצה העולם. האפיפיור הינו אדם מאמין, ונאומיו מגיעים אלינו היכן שלא ניתן לנו להעמיד פנים. אם לא נתחיל מכאן, אזי תקוותינו יתנפצו, השיפוט יתגבר, נתחיל לעסוק בהיבט הכלכלי של התפילה ושל הביקור בארץ הקודש. ארץ זו כבר סובלת זמן רב מדי מניתוח שטחי, שמגביר שיפוט, פצעים ומאופיין בהפרה כששוכחים שזו ארץ של הישועה, ארצו של האל. מקראות אלו הינם לא הוגנים לישראלים ולפלסטינים רבים, דתיים ושאינם דתיים, אשר מחויבים על בסיס יום יומי, שוחים כנגד הזרם ונאבקים להמשיך לאהוב את עצמם ואת האחר. לכן אני אוהב לנסוק למעלה כפי שרוצה האפיפיור: החיבוק שלו לבני כל הדתות של ארץ הקודש מבוטא בחבוקו לשני חבריו; להיות קרוב לליבם של הישראלים והפלסטינים; לפנות לאדם, לתת קדימות לעני, לתת מענה לצרכים מגוונים של אנשים אלו. האפיפיור פרנסיס רוצה לנסוק למעלה, גבוה מהצרות של היום יום על מנת למצוא את הלב של חיי היום יום מסיבות של להיות הרחק מהמכשולים האינסופים ולגלות מסלול חדש. לנסוק אל-על אינו פותר בעיות, אלא מרחיק אותנו מהפחד, מאפשר לקבל את האתגר ולבטוח בעתיד."
"הרוח של אסיזי" – אמר הקוסטוד – אינה מתעייפת מהקריה שלה אם כן. יום התפילה ברומא לא היה לשווא. ישנם רבים בעולם, כולל בארץ הקודש, שלצד הפצצות, צריכים סימן, עידוד, מומנטום, להמשיך להסתכל בעיני האחר, לחפש את האב היחיד של כולנו ולהכיר, אם כן, את האחים. זהו כמו חלום לומר זאת כעת. במקום זאת, זהו הדבר הכי אמיתי, המציאות היפה ביותר של ארץ הקודש ושהפגישה הזאת ברומא מעניקה לנו סימן רב עוצמה, מנחם ושלא ניתן למחוק אותו."
Terrasanta.net