מזה שבועיים אחרונים, מבקרים בכנסיית הקבר שמים לב לפעילות רבה בסביבתה של "הקפלה של הפרנקים" [צרפתים]. הרבה עולי רגל ומבקרים בכנסיית הקבר אינם יודעים את שמה של קפלה זו, למרות שראו אותה. הקפלה של הפרנקים, אשר שמה האמיתי הינו הקפלה של הסבל או הקפלה של גבירתנו של הסבל או הקפלה של שבעת היסורים של מרים הבתולה המבורכת, הינה תרתי משמע ממוקמת ממול לחזית של הבזיליקה במעלה המדרגות, מקום שבו קבוצת רבות של עולי רגל יזכרו כמקום שבו נערכת תמונה מסורתית למזכרת.
בימי הביניים, היה צורך שתהיה כניסה ישירות לגולגולתא מהחצר הקדמית, כפי שניתן ללמוד מהמאמר המלומד ורב המידע מאת האח הפרנציסקאני יוג'ניו אליאטה, ארכיאולוג של המכון הפרנציסקאני לחקר המקרא. (ניתן לקרוא את המאמר בשלמותו – הקלק כאן).
הצלבנים בנו זאת, והכניסה אפשרה גישה חופשית יותר לבזיליקה ע"י ריבוי עולי רגל בתקופה זו והכניסה היתה מקושטת בפסיפסים ובכיתוב. לקראת סוף תקופת ממלכת הפרנקים [צרפת], כששערי הבזיליקה ננעלו ע"י סלאח א-דין, עולי רגל נקשרו לקלפה זו המוקדשת לזכרה של מרים שעמדה לרגלי הצלב, והיה זה המקום היחידי שממנו היתה גישה ללא תשלום מס כניסה. לאחר מכן המקום קושט עם תמונה הקשור לנושא זה והיה שם עץ מוזהב שמתוארך מהמאה ה-17. (ראה לעיל את המאמר שממנו נלקחו הציטוטים). בדרך זו, הכניסה הפכה למקום של פולחן.
הסיבה שלאחרונה ישנה פעילות רבה בקפלה זו, שהינה רכוש של הפרנציסקאנים, הינה שיפוצים ושחזור. הבוקר, האח הפרנציסקאני סרג'יו גלדי הגיע על מנת לפגוש את המומחים בעבודתם. הוא אמר "הקוסטודיה כשומרת ומגינה על המקומות הקדושים, ממלאת את ייעודה. מצוידים עם אישור מנהלי בשם הכנסייה הלטינית, הקוסטודיה מטפלת בכך. הקפלה הזו הינה אחת מהפנינים של הבזיליקה."
מצידם, המומחים מתייעצים בינם ובין עצמם. אלכסנדרה דידון, ציירת בתחום השחזור, נכנסה לקפלה בפעם הראשונה הבוקר. היא דיברה אודות תצפיותיה עם אוסמה חמדן, ארכיאולוג. האב הפרנציסקאני יוג'ניו אליאטה הגיע אל מומחים אלו ושאל אותם לגבי הערכתם הראשונית של הפסיפס ואודות הניסיונות הראשונים של ניקוי האבן ושל הכיתוב, בשימוש בחומץ ובגלים על קוליים. "אנו מחפשים אחר האמצעים הכי יעילים והכי פחות פולשניים שיש", הסביר אוסמה.
"העובדה כי קפלה זו נשמרה משך מאות השנים הללו תרמה לשימור שלה וככלל מצבה היחסי טוב", הסביר האח יוג'ניו. "אולם, לפי הארכיאולוגים, בעבר זה היה מכוסה כולו בפסיפס. לפי המזבח זה מתוארך מהמאה ה-18, בשעה שהציור שבמרכז יכול להיות מהמאה ה-19".
"הקוסטודיה ערכה מספר שיפוצים בקפלה זו, כפי שהטקסטים המגוונים שלנו מעידים, מאפשרים לנו להבין את האבולוציה של האתר. לפני החלונות שישנם כיום, היה ויטרז'. הויטרז' הוסר בשנות ה-70 של המאה הקודמת, אולם דיווחים מהעבר שונים בתיאורם, ומאפשרים להבין כי משך המאות היו שם לפחות שלושה סוגים של חלונות."
השיפוצים נערכים ע"י פלסטיני צעיר שהוכשר בבית הספר לפסיפסים שביריחו ואשר נוסד ע"י האח מיקלה פיצירילו ז"ל ומנוהל כיום ע"י אוסמה חמדן, כפי שציין האח סרג'יו. הם ימשיכו בהתנסות זו בשותפות עם איטליה על מנת לקדם יותר ויותר את מיומנויותיהם.
העבודה צפויה להסתיים עד מאי. במהלך העבודה, הקפלה לא תהיה זמינה לציבור, אולם מספר קבוצות יורשו להיכנס ולערוך שם את סעודת האדון בשעות הבוקר המוקדמות.
אתר האינטרנט של הקוסטודיה המוקדש לכנסיית הקבר יכלול את התוצאות של השיפוצים והשחזור ואת התגליות במהלך החודשים הבאים.
בימי הביניים, היה צורך שתהיה כניסה ישירות לגולגולתא מהחצר הקדמית, כפי שניתן ללמוד מהמאמר המלומד ורב המידע מאת האח הפרנציסקאני יוג'ניו אליאטה, ארכיאולוג של המכון הפרנציסקאני לחקר המקרא. (ניתן לקרוא את המאמר בשלמותו – הקלק כאן).
הצלבנים בנו זאת, והכניסה אפשרה גישה חופשית יותר לבזיליקה ע"י ריבוי עולי רגל בתקופה זו והכניסה היתה מקושטת בפסיפסים ובכיתוב. לקראת סוף תקופת ממלכת הפרנקים [צרפת], כששערי הבזיליקה ננעלו ע"י סלאח א-דין, עולי רגל נקשרו לקלפה זו המוקדשת לזכרה של מרים שעמדה לרגלי הצלב, והיה זה המקום היחידי שממנו היתה גישה ללא תשלום מס כניסה. לאחר מכן המקום קושט עם תמונה הקשור לנושא זה והיה שם עץ מוזהב שמתוארך מהמאה ה-17. (ראה לעיל את המאמר שממנו נלקחו הציטוטים). בדרך זו, הכניסה הפכה למקום של פולחן.
הסיבה שלאחרונה ישנה פעילות רבה בקפלה זו, שהינה רכוש של הפרנציסקאנים, הינה שיפוצים ושחזור. הבוקר, האח הפרנציסקאני סרג'יו גלדי הגיע על מנת לפגוש את המומחים בעבודתם. הוא אמר "הקוסטודיה כשומרת ומגינה על המקומות הקדושים, ממלאת את ייעודה. מצוידים עם אישור מנהלי בשם הכנסייה הלטינית, הקוסטודיה מטפלת בכך. הקפלה הזו הינה אחת מהפנינים של הבזיליקה."
מצידם, המומחים מתייעצים בינם ובין עצמם. אלכסנדרה דידון, ציירת בתחום השחזור, נכנסה לקפלה בפעם הראשונה הבוקר. היא דיברה אודות תצפיותיה עם אוסמה חמדן, ארכיאולוג. האב הפרנציסקאני יוג'ניו אליאטה הגיע אל מומחים אלו ושאל אותם לגבי הערכתם הראשונית של הפסיפס ואודות הניסיונות הראשונים של ניקוי האבן ושל הכיתוב, בשימוש בחומץ ובגלים על קוליים. "אנו מחפשים אחר האמצעים הכי יעילים והכי פחות פולשניים שיש", הסביר אוסמה.
"העובדה כי קפלה זו נשמרה משך מאות השנים הללו תרמה לשימור שלה וככלל מצבה היחסי טוב", הסביר האח יוג'ניו. "אולם, לפי הארכיאולוגים, בעבר זה היה מכוסה כולו בפסיפס. לפי המזבח זה מתוארך מהמאה ה-18, בשעה שהציור שבמרכז יכול להיות מהמאה ה-19".
"הקוסטודיה ערכה מספר שיפוצים בקפלה זו, כפי שהטקסטים המגוונים שלנו מעידים, מאפשרים לנו להבין את האבולוציה של האתר. לפני החלונות שישנם כיום, היה ויטרז'. הויטרז' הוסר בשנות ה-70 של המאה הקודמת, אולם דיווחים מהעבר שונים בתיאורם, ומאפשרים להבין כי משך המאות היו שם לפחות שלושה סוגים של חלונות."
השיפוצים נערכים ע"י פלסטיני צעיר שהוכשר בבית הספר לפסיפסים שביריחו ואשר נוסד ע"י האח מיקלה פיצירילו ז"ל ומנוהל כיום ע"י אוסמה חמדן, כפי שציין האח סרג'יו. הם ימשיכו בהתנסות זו בשותפות עם איטליה על מנת לקדם יותר ויותר את מיומנויותיהם.
העבודה צפויה להסתיים עד מאי. במהלך העבודה, הקפלה לא תהיה זמינה לציבור, אולם מספר קבוצות יורשו להיכנס ולערוך שם את סעודת האדון בשעות הבוקר המוקדמות.
אתר האינטרנט של הקוסטודיה המוקדש לכנסיית הקבר יכלול את התוצאות של השיפוצים והשחזור ואת התגליות במהלך החודשים הבאים.