קלייר מ-אסיזי היתה כבת 18 בתאריך ה-28 למרץ 1211. היה זה הלילה שבו הא החליטה להתגנב מבית הוריה ולהקדיש את חייה לאל, להצטרף לפרנסיס ב-פורציונקולה, והיה זה ביום ראשון של הלולבים, שסימן את תחילת השבוע הקדוש. בריחתה של הנערה הצעירה, מצד שני, סימן את תחילתו של סיפור שממשיך אף בימנו אלו.
הבוקר, הקלאריסות העניות של ירושלים חגגו יחד עם האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה את 800 השנים שחלפו מאז יום זה, ופתח את השנת ה-800 לייסוד המסדר עם סעודת האדון [מיסה] שנערכה ע"י הקוסטוד, האח פיירבטיסטה פיצהבלה. התהלוכה לכנסיית המנזר נפתחה עם שרידיה של הקדושה, שנישאו בידיה של האם האחראית, הנזירה כריסטינה, בשעה ששאר הנזירות נשאו פרחים ואת האיקונה.
זמן קצר לפני כן, נערכה קבלת פנים למאמינים שנאספו בגן של המנזר – במקום השלו שבו עצים ונוף מקסים נשקף ממנו על עיר הקודש שהיה קצת מטושטש הבוקר – הנזירה לטיציה הזכירה מעל לכל את חשיבות המעשה של האישה הצעירה מ-אסיזי: "קלייר סיכנה את הכל באותו לילה על מנת ללכת בעקבות ישוע. אנו התחלנו את החגיגיות שלנו כאן, מסתכלים בירושלים, על מנת לחזק ולהדגיש את הקשר עם הרז של התחייה."
האם האחראית קיבלה על עצמה את המטלה לקבל את פני המאמינים לאחר שנסתיימה סעודת האדון: "קלייר לא יכלה לדעת מה יקרה עקב מעשיה, היא לא ידעה שסיפור ארוך זה יוביל אותנו אליו, כיום. או ייתכן והיא חשה או ראתה זאת, כפי שהיא לעיתים קרובות בירכה לא רק את נוכחות הנזירות הנוכחות אלא גם את אלו שבאו לאחר מכן. הסיפור של האל עם האדם יש לו מאפיינים החוזרים על עצמם: יוזמה של אדם אחד, אחרים באים אחריו. הפריון של האמונה חוצה את המאות."
בדרשתו, הקוסטוד הדגיש גם את בחירתה של קלייר: "לא כל כך מקרי אלא השגחה עליונה, כמו כן גם עקב העיתוי שבו עשתה כן. זהו מעשה של פסחא , המעבר לחיים חדשים במערכת יחסים מלאים חדשים עם האל."
"להיות בירושלים הינו חסד". סיים ואמר האח פיצהבלה. "משמעותו להיות עד להשתתפות שלנו בחיי ישוע בכל יום." להיות בירושלים, עבור האחריות של קלייר הקדושה משמעו גם לענות לקריאה הפרנציסקאנית המתייחסת אליהן. המנזר, שבנוסד כאן בסוף המאה ה-19, הה בסכנת סגירה לפני מספר שנים, כשנותרו רק מעט נזירות קשישות שחיו בו. הקוסטודיה, בהסכמה עם הפטריארכיה הלטינית, לא חסכו כל מאמץ על מנת שנוכחות זו תוכל להמשיך, תוך יצירת קשר עם הפדרציה של המסדר באומבריה, אשר בשנת 2007 העניקה חיים חדשים למנזר, ע"י שליחת שישה נזירות חדשות כוללת את האם האחראית העכשווית.
לא יכולה להיות בקשה טובה יותר לקהילה של הקלריסות העניות יותר מהמילים של האב הרוחני, האח הפרנציסקאני פרידריך מנס: "כמו בביתו של לזרוס, ששמענו עליו מספר הבשורה, המלא בריחות פרחים בשעה שמרים ישבה לרגליו של ישוע, כך על ירושלים להיות, והשנה שאנו מתחילים היום ממלאת אותנו בריחה המבשם של קלייר."
מאת – סרנה פיצארילו
תמונות – מרקו גבסו
הבוקר, הקלאריסות העניות של ירושלים חגגו יחד עם האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה את 800 השנים שחלפו מאז יום זה, ופתח את השנת ה-800 לייסוד המסדר עם סעודת האדון [מיסה] שנערכה ע"י הקוסטוד, האח פיירבטיסטה פיצהבלה. התהלוכה לכנסיית המנזר נפתחה עם שרידיה של הקדושה, שנישאו בידיה של האם האחראית, הנזירה כריסטינה, בשעה ששאר הנזירות נשאו פרחים ואת האיקונה.
זמן קצר לפני כן, נערכה קבלת פנים למאמינים שנאספו בגן של המנזר – במקום השלו שבו עצים ונוף מקסים נשקף ממנו על עיר הקודש שהיה קצת מטושטש הבוקר – הנזירה לטיציה הזכירה מעל לכל את חשיבות המעשה של האישה הצעירה מ-אסיזי: "קלייר סיכנה את הכל באותו לילה על מנת ללכת בעקבות ישוע. אנו התחלנו את החגיגיות שלנו כאן, מסתכלים בירושלים, על מנת לחזק ולהדגיש את הקשר עם הרז של התחייה."
האם האחראית קיבלה על עצמה את המטלה לקבל את פני המאמינים לאחר שנסתיימה סעודת האדון: "קלייר לא יכלה לדעת מה יקרה עקב מעשיה, היא לא ידעה שסיפור ארוך זה יוביל אותנו אליו, כיום. או ייתכן והיא חשה או ראתה זאת, כפי שהיא לעיתים קרובות בירכה לא רק את נוכחות הנזירות הנוכחות אלא גם את אלו שבאו לאחר מכן. הסיפור של האל עם האדם יש לו מאפיינים החוזרים על עצמם: יוזמה של אדם אחד, אחרים באים אחריו. הפריון של האמונה חוצה את המאות."
בדרשתו, הקוסטוד הדגיש גם את בחירתה של קלייר: "לא כל כך מקרי אלא השגחה עליונה, כמו כן גם עקב העיתוי שבו עשתה כן. זהו מעשה של פסחא , המעבר לחיים חדשים במערכת יחסים מלאים חדשים עם האל."
"להיות בירושלים הינו חסד". סיים ואמר האח פיצהבלה. "משמעותו להיות עד להשתתפות שלנו בחיי ישוע בכל יום." להיות בירושלים, עבור האחריות של קלייר הקדושה משמעו גם לענות לקריאה הפרנציסקאנית המתייחסת אליהן. המנזר, שבנוסד כאן בסוף המאה ה-19, הה בסכנת סגירה לפני מספר שנים, כשנותרו רק מעט נזירות קשישות שחיו בו. הקוסטודיה, בהסכמה עם הפטריארכיה הלטינית, לא חסכו כל מאמץ על מנת שנוכחות זו תוכל להמשיך, תוך יצירת קשר עם הפדרציה של המסדר באומבריה, אשר בשנת 2007 העניקה חיים חדשים למנזר, ע"י שליחת שישה נזירות חדשות כוללת את האם האחראית העכשווית.
לא יכולה להיות בקשה טובה יותר לקהילה של הקלריסות העניות יותר מהמילים של האב הרוחני, האח הפרנציסקאני פרידריך מנס: "כמו בביתו של לזרוס, ששמענו עליו מספר הבשורה, המלא בריחות פרחים בשעה שמרים ישבה לרגליו של ישוע, כך על ירושלים להיות, והשנה שאנו מתחילים היום ממלאת אותנו בריחה המבשם של קלייר."
מאת – סרנה פיצארילו
תמונות – מרקו גבסו