ביום שבת, ה-13 בספטמבר, הקהילה ההודית הקתולית של ירושלים חגגה את יום החג של הולדת מרים הבתולה המבורכת.
למרות שיום החג הינו ה-8 בספטמבר לפי לוח השנה הליטורגי, ההודים של ירושלים חוגגים זאת ביום ראשון שלאחר ה-8 לחודש, משום שיום שבת הוא יום החופש היחידי שלהם. הקהילה ההודית קטנה יחסית, אולם גדלה.
היתה קהילה הודית בירושלים משך עשור, עובדים נאמנים בעבודות שלא זוכות לתודה והוקרה, וכולם צריכים להישמע לשבוע העבודה הישראלי.. הם לא זוכים ליום ראשון כיום חופש, אלא רק ליום שבת.
כפי שהם עושים בכל שנה, יום החג של מרים מתחיל בשער שכם עם ברכה לפסל של הבתולה המבורכת, מקושט בפרחים לרגל האירוע. עולי הרגל הרבים יוצאים לאחר מכן בתהלוכה מאחורי הפסל, שרים שירים מסורתיים הנהוגים בהודו. עם הגעתם לכנסיית סאן סלבטורה, הם לוקחים חלק בטקס של חלוקת נרות, הניתנים מכהן הדת לאנשים אשר מעורבים בחיי הקהילה. "זו מסורת בארצי", אומר האח הפרנציסקאני טוג'י חוזה, ראש הקבוצה של הקהילה, אשר ערך את האירוע ואת אירועי היום כולו.
הקהילה הגדולה לאחר מכן מתכוננת לסעודת האדון, אשר נחוגה בטקסיות מיוחדת. כנסיית סאן סלבטורה היתה מלאה ורבים מעולי הרגל נותרו עומדים. הקהילה השמחה חגגה את היום של מרים הבתולה המבורכת כשישנו שילוב מוזר של בגדים הודים מסורתיים וארכיטקטורה לטינית טיפוסית של הכנסייה.
בסופה של סעודת האדון, כהני הדת ברכו את הקציר, לפי המסורת המנגלורית (מהמחוז של מנגלור, שבדרום מערב הודו). קהילה זו מאופיינת בעיקר בעובדים מחוץ לארצם, הודו. לאחר סעודת האדון, כולם חלקו יחד כיבוד קל. בשעות אחר הצהריים, תהלוכה דומה התקיימה ברחובותיה של יפו.
הקהילה ההודית הקתולית של ירושלים, מונה כ-4000 איש, מוכנה כעת להתחיל שנה חדשה תחת מבטה של גבירתנו [מרים הבתולה].
אירוע נוסף התקיים באותו יום במקום הקדוש של פטרוס ביפו. הקרבה לתל אביב אפשרה זאת, יחד עם כנסיית אנטוני הקדוש, כנסיית הקהילה, שאפשרה לקבל את פניהם של העובדים הזרים של האזור.
נ.ק
למרות שיום החג הינו ה-8 בספטמבר לפי לוח השנה הליטורגי, ההודים של ירושלים חוגגים זאת ביום ראשון שלאחר ה-8 לחודש, משום שיום שבת הוא יום החופש היחידי שלהם. הקהילה ההודית קטנה יחסית, אולם גדלה.
היתה קהילה הודית בירושלים משך עשור, עובדים נאמנים בעבודות שלא זוכות לתודה והוקרה, וכולם צריכים להישמע לשבוע העבודה הישראלי.. הם לא זוכים ליום ראשון כיום חופש, אלא רק ליום שבת.
כפי שהם עושים בכל שנה, יום החג של מרים מתחיל בשער שכם עם ברכה לפסל של הבתולה המבורכת, מקושט בפרחים לרגל האירוע. עולי הרגל הרבים יוצאים לאחר מכן בתהלוכה מאחורי הפסל, שרים שירים מסורתיים הנהוגים בהודו. עם הגעתם לכנסיית סאן סלבטורה, הם לוקחים חלק בטקס של חלוקת נרות, הניתנים מכהן הדת לאנשים אשר מעורבים בחיי הקהילה. "זו מסורת בארצי", אומר האח הפרנציסקאני טוג'י חוזה, ראש הקבוצה של הקהילה, אשר ערך את האירוע ואת אירועי היום כולו.
הקהילה הגדולה לאחר מכן מתכוננת לסעודת האדון, אשר נחוגה בטקסיות מיוחדת. כנסיית סאן סלבטורה היתה מלאה ורבים מעולי הרגל נותרו עומדים. הקהילה השמחה חגגה את היום של מרים הבתולה המבורכת כשישנו שילוב מוזר של בגדים הודים מסורתיים וארכיטקטורה לטינית טיפוסית של הכנסייה.
בסופה של סעודת האדון, כהני הדת ברכו את הקציר, לפי המסורת המנגלורית (מהמחוז של מנגלור, שבדרום מערב הודו). קהילה זו מאופיינת בעיקר בעובדים מחוץ לארצם, הודו. לאחר סעודת האדון, כולם חלקו יחד כיבוד קל. בשעות אחר הצהריים, תהלוכה דומה התקיימה ברחובותיה של יפו.
הקהילה ההודית הקתולית של ירושלים, מונה כ-4000 איש, מוכנה כעת להתחיל שנה חדשה תחת מבטה של גבירתנו [מרים הבתולה].
אירוע נוסף התקיים באותו יום במקום הקדוש של פטרוס ביפו. הקרבה לתל אביב אפשרה זאת, יחד עם כנסיית אנטוני הקדוש, כנסיית הקהילה, שאפשרה לקבל את פניהם של העובדים הזרים של האזור.
נ.ק