הקדשה של הקפאלה של הקפוצינים
בשעה שבכנסייה הקהילה של סאן סלבטורה חגגה עם האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש את יום החג של הבאתו של ישוע האדון לבית המקדש, חברים אחרים במשפחה הפרנציסקאנית התאספו מסביב לקפוצינים, ב-טלבייה, בשולי ירושלים על מנת לקדש את הקפלה שלהם.
הקפוצינים הינם צורה אחת מני שלוש ענפים המשתייכים למסדר הראשון (המסדר הפרנציסקאני) במסגרת המשפחה הפרנציסקאנית כפי שמתואר במסדר זה של פרנסיס הקדוש שאושר ע"י הכנסייה. הבישוף ויליאם שומאלי, הבישוף המסייע של ירושלים, ערך את הטקס המשמח הזה, אשר הפך לחי עקב נוכחותם של מתנדבים איטלקים רבים שבאו לחלוק עם הקהילה אירוע טקסי זה.
הטקס החל עם ברכה לקפלה ולמאמינים; לאחר קריאת המקראות של היום נשמעה הדרשה של הבישוף שומאלי שבה אמר: "קפלה, כנסייה – אין אלו מקומות שבהם אנו מתפללים לאל. אלו הם מקומות שבהם האל מדבר איתנו, בכל יום משום שהוא שוכן בארץ, הוא בתוכנו. לבנות ולהטביל את ביתו של האדון משמעו תזכורת לעצמנו שהוא רוצה שאנו נהיה במקדש של הרוח שלו. לא רק במיילים ובתפילה, אלא פיסית וגיאוגרפית, היכן שאנו גרים וחיים."
עם מזמורים של הליטורגיה של הקדושים ופזמון חוזר שלהם: "שמן אשר מקדש, שמן אשר מבשם, שמן אשר מבריא פצעים ומאיר", הבישוף המסייע של ירושלים לאחר מכן קידש את המזבח. לאחר הקטורת והארת המזבח בנרות, ההוחדה [אוכריסטיה] אפשרה למאמינים להודות על תחושת האינטימיות והחום של קפלה מודרנית זו. הם חלקו את שמחתם לראות אנשים רבים כל כך מקהילות דתיות רבות ומאמינים שנאספו יחדיו. האחים הקפוצינים הזמינו לאחר מכן את הנאספים לכיבוד מגוון, מהנה ובשפע.
מרגע פתיחתו של המרכז הרוחני שלהם "אני אור העולם", אשר התרחש באוקטובר 210, האחים הקפוצינים לא יכלו להתקדם עם ההקדשה של הכנסייה שלהם המוקדשת ל"ישוע, אור העולם". המרכז שואף להיות מקום של קבלת פנים ללימוד דתי במכון המקראי או בקורסים אחרים בירושלים, והן עבור קבוצות של אנשים הנשארים בעיר על מנת להעמיק את התהוותם הרוחנית.
א.ר.
בשעה שבכנסייה הקהילה של סאן סלבטורה חגגה עם האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש את יום החג של הבאתו של ישוע האדון לבית המקדש, חברים אחרים במשפחה הפרנציסקאנית התאספו מסביב לקפוצינים, ב-טלבייה, בשולי ירושלים על מנת לקדש את הקפלה שלהם.
הקפוצינים הינם צורה אחת מני שלוש ענפים המשתייכים למסדר הראשון (המסדר הפרנציסקאני) במסגרת המשפחה הפרנציסקאנית כפי שמתואר במסדר זה של פרנסיס הקדוש שאושר ע"י הכנסייה. הבישוף ויליאם שומאלי, הבישוף המסייע של ירושלים, ערך את הטקס המשמח הזה, אשר הפך לחי עקב נוכחותם של מתנדבים איטלקים רבים שבאו לחלוק עם הקהילה אירוע טקסי זה.
הטקס החל עם ברכה לקפלה ולמאמינים; לאחר קריאת המקראות של היום נשמעה הדרשה של הבישוף שומאלי שבה אמר: "קפלה, כנסייה – אין אלו מקומות שבהם אנו מתפללים לאל. אלו הם מקומות שבהם האל מדבר איתנו, בכל יום משום שהוא שוכן בארץ, הוא בתוכנו. לבנות ולהטביל את ביתו של האדון משמעו תזכורת לעצמנו שהוא רוצה שאנו נהיה במקדש של הרוח שלו. לא רק במיילים ובתפילה, אלא פיסית וגיאוגרפית, היכן שאנו גרים וחיים."
עם מזמורים של הליטורגיה של הקדושים ופזמון חוזר שלהם: "שמן אשר מקדש, שמן אשר מבשם, שמן אשר מבריא פצעים ומאיר", הבישוף המסייע של ירושלים לאחר מכן קידש את המזבח. לאחר הקטורת והארת המזבח בנרות, ההוחדה [אוכריסטיה] אפשרה למאמינים להודות על תחושת האינטימיות והחום של קפלה מודרנית זו. הם חלקו את שמחתם לראות אנשים רבים כל כך מקהילות דתיות רבות ומאמינים שנאספו יחדיו. האחים הקפוצינים הזמינו לאחר מכן את הנאספים לכיבוד מגוון, מהנה ובשפע.
מרגע פתיחתו של המרכז הרוחני שלהם "אני אור העולם", אשר התרחש באוקטובר 210, האחים הקפוצינים לא יכלו להתקדם עם ההקדשה של הכנסייה שלהם המוקדשת ל"ישוע, אור העולם". המרכז שואף להיות מקום של קבלת פנים ללימוד דתי במכון המקראי או בקורסים אחרים בירושלים, והן עבור קבוצות של אנשים הנשארים בעיר על מנת להעמיק את התהוותם הרוחנית.
א.ר.