30 באפריל. מדי פעם, אנו מבינים כי דבר מה מעברנו נעלם, אולם העפיפונים קיימים, ומעל לכל, הם עדיין מעניקים הרבה שמחה לילדים. ההזדמנות לראות אותם היתה בחניכה של החלק האחרון של קדמת הים מתל אביב אשר יורד דרומה לעיר החדשה של בת ים; בת ים, שנוסדה וגדלה עם מדינת ישראל, חולפת על פניה של העיר העתיקה של יפו שלה סיפורים רבים לספר.
מועצת העיר החליטה לחגוג את סיום העבודות, הנוכחות של נציגי הרשויות, ובנוכחות עליזה של הילדים והעפיפונים שלהם. לפני העבודות, חלק זה של קדמת הים לא היה נגיש עקב הרי זבל, לכלוך, אבנים, שאריות של בתים ישנים של יפו שנהרסו עד היסוד מסיבות שונות. לאחר פיתוח מחדש שארך זמן רב, נוצר מקום בקדמת הים היכן שמשפחות יכולות לטייל, לבלות שעות שמחות בדשא עם נוף נפלא לים. זהו גן עדן אמיתי לילדים וישנם ילדים רבים ביפו, בייחוד ילדים ערבים.
ימים מספר לפני האירוע, מורה לאמנות הגיע לבית הספר שלנו. היא נשלחה מטעם המועצה ללמד ולסייע לילדים בכיתה ז’ ליצור את העפיפונים שלהם עם חומרים שונים מאלו שהיו בעבר. הילדים היו נלהבים מאד ויחד עם קבוצות ילדים אחרות, הם מילאו את הגבעות הירוקות, ליד הכחול של הים והשמיים ולאחר מכן מקדמת הים הם העיפו את העפיפונים היפים שלהם לשמיים. כולם התבוננו למעלה כדי לעקוב אחר האקרובאטיקה של העפיפונים שלהם וכולם הפגינו התלהבות רבה. היתה אווירה כנה של שמחה טבעית, הרבה שלווה ושלום. המבוגרים הפכו לילדים גם כן: העפיפונים נישאו אל על לשמיים, רחוק מהאדמה, יחד עם הרגשות והשאיפות של כל אדם. העפיפונים היו לסימן לחופש. המבוגרים, היהודים והערבים, נמשכו לאירוע של חניכת הפארק הגדול הזה ליד הים שייעודו שירות האוכלוסייה, אולם מעל לכל ילדי יפו, אשר היו מאושרים כשצפו בעפיפונים במעופם.
גם אני הייתי שם: מתבונן למעלה אל עבר האינסוף של השמיים, עוקב אחר מעוף העפיפונים, חש שלווה עמוקה שניתן לחוש בה. מי ייתן ויהיו הרבה ימים כאלו! כמה שזה נכון שמגיעים לשלווה כשהופכים לילדים. אין בכך כל חדש, כמובן: מישהו אמר את זה לפני 2000 שנה.
האח הפרנציסקאני ארטורו ואסאטורו
מנהל בית הספר התיכון של ארץ הקודש, יפו
מועצת העיר החליטה לחגוג את סיום העבודות, הנוכחות של נציגי הרשויות, ובנוכחות עליזה של הילדים והעפיפונים שלהם. לפני העבודות, חלק זה של קדמת הים לא היה נגיש עקב הרי זבל, לכלוך, אבנים, שאריות של בתים ישנים של יפו שנהרסו עד היסוד מסיבות שונות. לאחר פיתוח מחדש שארך זמן רב, נוצר מקום בקדמת הים היכן שמשפחות יכולות לטייל, לבלות שעות שמחות בדשא עם נוף נפלא לים. זהו גן עדן אמיתי לילדים וישנם ילדים רבים ביפו, בייחוד ילדים ערבים.
ימים מספר לפני האירוע, מורה לאמנות הגיע לבית הספר שלנו. היא נשלחה מטעם המועצה ללמד ולסייע לילדים בכיתה ז’ ליצור את העפיפונים שלהם עם חומרים שונים מאלו שהיו בעבר. הילדים היו נלהבים מאד ויחד עם קבוצות ילדים אחרות, הם מילאו את הגבעות הירוקות, ליד הכחול של הים והשמיים ולאחר מכן מקדמת הים הם העיפו את העפיפונים היפים שלהם לשמיים. כולם התבוננו למעלה כדי לעקוב אחר האקרובאטיקה של העפיפונים שלהם וכולם הפגינו התלהבות רבה. היתה אווירה כנה של שמחה טבעית, הרבה שלווה ושלום. המבוגרים הפכו לילדים גם כן: העפיפונים נישאו אל על לשמיים, רחוק מהאדמה, יחד עם הרגשות והשאיפות של כל אדם. העפיפונים היו לסימן לחופש. המבוגרים, היהודים והערבים, נמשכו לאירוע של חניכת הפארק הגדול הזה ליד הים שייעודו שירות האוכלוסייה, אולם מעל לכל ילדי יפו, אשר היו מאושרים כשצפו בעפיפונים במעופם.
גם אני הייתי שם: מתבונן למעלה אל עבר האינסוף של השמיים, עוקב אחר מעוף העפיפונים, חש שלווה עמוקה שניתן לחוש בה. מי ייתן ויהיו הרבה ימים כאלו! כמה שזה נכון שמגיעים לשלווה כשהופכים לילדים. אין בכך כל חדש, כמובן: מישהו אמר את זה לפני 2000 שנה.
האח הפרנציסקאני ארטורו ואסאטורו
מנהל בית הספר התיכון של ארץ הקודש, יפו