הספר נכתב ע"י האח הפרנציסקאני חלים נוג’ים וד"ר פייר מוקרזל והוצג בפסטיבל הספר בלבנון בתאריך ה-11 למרץ 2010. הפסטיבל אורגן ע"י תנועה תרבותית חשובה בלבנון , ובנוסף להצגתו בתערוכה, הוא גם הוצג לאחרונה באופן רשמי כספר בעל ערך אקדמאי מסוים.
הספר "הפרנציסקאנים והמרונים" פורסם בתאריך ה-28 לנובמבר 2009, במהלך הקונגרס הפרנציסקאני שנערך לרגל המאה השמינית של קיומו של המנזר הפרנציסקאני.
הספר כתוב בשפה הערבית והוא, נכון לעכשיו, בתהליכי תרגום לאיטלקית; מקווים שיודפס בסוף הקיץ הבא.
הנושא של הספר הינו מערכת היחסים בין הפרנציסקאנים והמרונים, החל משנת 1233 ועד 1516, דהיינו החל מהקמת המנזר הפרנציסקאני הראשון בארץ הקודש ועד התחלת האימפריה העותמאנית.
הספר מכיל רב של מספר עמודים הדנים בהיסטוריה המפוארת של הפרנציסקאנים, אשר מראה את הביטחון המוחלט של הכס הקדוש מצד המרונים והפרנציסקאנים שעבדו כשליחים ונציגים בין שני הצדדים, מעודדים את המגע ביניהם, ושניהם אירעו משך התקופה הממלוקית ומשך האימפריה העותומאנית.
הספר הינו הכרך הראשון מסדרת כרכים על התקופה הממלוקית (1233-1516). הממלוקים עשו את כל מה שביכולתם לנתק את הקשר בין המרונים עם הכס הקדוש כאשר ראו באלו ששמרו על קשר עם הכס הקדוש כבוגדים וככאלו ראויים לגזר דין מוות.
המחברים מראים כיצד הפרנציסקאנים יכלו לשמור על כך שכל הצדדים יהיו מאושרים, פועלים כשגרירים הן של המרונים ושל הוותיקן [הכס הקדוש] ואפילו תוך סיכון חייהם שלהם.
הוותיקן היה תלוי בפרנציסקאנים על מנת לפתור בעיות מגוונות שצצו בכנסיה המרונית, הביאו להצלחה בהחזרת השלום בין המרונים מספר פעמים. המרונים הינם הנוצרים המזרחיים היחידים שלא התנתקו מעולם מהכנסייה הרומית: הם היו מסורים במיוחד לאב הקדוש [אפיפיור], אשר עבורם תמיד היה יורשו של פטרוס וכהן הדת של ישוע. הם תמיד קיבלו את ההחלטות של הכס הקדוש בכניעה וענווה עד להצהרה בתקופתו של ליאו ה-10 "ליאו אמר את דברו, הויכוח הסתיים". לכן מספר אפיפיורים כינו את המרונים "השושנה בין הקוצים".
בספר זה, הקדשנו פרק מיוחד לשליח הגדול של המרונים גריפון המבורך, אשר שהה יותר מ-25 שנה בקרב המרונים (1450-1475).
פרק נוסף הוקדש לתיאולוג הגדול, גבריאל איבן-קילאי (1450-1516), אשר כתב מספר ספרים עיקריים על התיאולוגיה ועל הדוגמה. ספריו נלמדים כיום ע"י מספר מלומדים והוא הינו נושא של מספר רב של תארים ותיזות. לרוע המזל, הפרנציסקאנים בקושי הכירו אותו. גבריאל איבן-קילאי, אשר גם כתב על מדעים ואסטרונומיה ונחשב לאבי השירה הערבית הפופולארית.
הוא סיפר את ההיסטוריה של המרונים וכתביהם בשירה פופולארית, ושיריו הינם מקור עשיר של היסטוריה, חובק מאות מגוונות של העבר של המרונים ושל לבנון. התיאוריה שלו היתה שכאשר המרונים היוו מאוחדים וכפופים להיררכיה הכנסייתית, הם היו חזקים ואף אחד לא יכול היה להביסם, וכאשר הם היו מפולגים, הם היו לחלשים וכפופים לאחרים.
לזה אני יכול לצפות לגבי המשורר הגדול והתיאולוג כשהתחלתי לחקור עבור ההכנות של הכרך השני בסדרה והראשון יוקדש לעבודתו של גבריאל איבן-קילאי באופן מעמיק.
האח הפרנציסקאני חלים נוג’ים
הספר "הפרנציסקאנים והמרונים" פורסם בתאריך ה-28 לנובמבר 2009, במהלך הקונגרס הפרנציסקאני שנערך לרגל המאה השמינית של קיומו של המנזר הפרנציסקאני.
הספר כתוב בשפה הערבית והוא, נכון לעכשיו, בתהליכי תרגום לאיטלקית; מקווים שיודפס בסוף הקיץ הבא.
הנושא של הספר הינו מערכת היחסים בין הפרנציסקאנים והמרונים, החל משנת 1233 ועד 1516, דהיינו החל מהקמת המנזר הפרנציסקאני הראשון בארץ הקודש ועד התחלת האימפריה העותמאנית.
הספר מכיל רב של מספר עמודים הדנים בהיסטוריה המפוארת של הפרנציסקאנים, אשר מראה את הביטחון המוחלט של הכס הקדוש מצד המרונים והפרנציסקאנים שעבדו כשליחים ונציגים בין שני הצדדים, מעודדים את המגע ביניהם, ושניהם אירעו משך התקופה הממלוקית ומשך האימפריה העותומאנית.
הספר הינו הכרך הראשון מסדרת כרכים על התקופה הממלוקית (1233-1516). הממלוקים עשו את כל מה שביכולתם לנתק את הקשר בין המרונים עם הכס הקדוש כאשר ראו באלו ששמרו על קשר עם הכס הקדוש כבוגדים וככאלו ראויים לגזר דין מוות.
המחברים מראים כיצד הפרנציסקאנים יכלו לשמור על כך שכל הצדדים יהיו מאושרים, פועלים כשגרירים הן של המרונים ושל הוותיקן [הכס הקדוש] ואפילו תוך סיכון חייהם שלהם.
הוותיקן היה תלוי בפרנציסקאנים על מנת לפתור בעיות מגוונות שצצו בכנסיה המרונית, הביאו להצלחה בהחזרת השלום בין המרונים מספר פעמים. המרונים הינם הנוצרים המזרחיים היחידים שלא התנתקו מעולם מהכנסייה הרומית: הם היו מסורים במיוחד לאב הקדוש [אפיפיור], אשר עבורם תמיד היה יורשו של פטרוס וכהן הדת של ישוע. הם תמיד קיבלו את ההחלטות של הכס הקדוש בכניעה וענווה עד להצהרה בתקופתו של ליאו ה-10 "ליאו אמר את דברו, הויכוח הסתיים". לכן מספר אפיפיורים כינו את המרונים "השושנה בין הקוצים".
בספר זה, הקדשנו פרק מיוחד לשליח הגדול של המרונים גריפון המבורך, אשר שהה יותר מ-25 שנה בקרב המרונים (1450-1475).
פרק נוסף הוקדש לתיאולוג הגדול, גבריאל איבן-קילאי (1450-1516), אשר כתב מספר ספרים עיקריים על התיאולוגיה ועל הדוגמה. ספריו נלמדים כיום ע"י מספר מלומדים והוא הינו נושא של מספר רב של תארים ותיזות. לרוע המזל, הפרנציסקאנים בקושי הכירו אותו. גבריאל איבן-קילאי, אשר גם כתב על מדעים ואסטרונומיה ונחשב לאבי השירה הערבית הפופולארית.
הוא סיפר את ההיסטוריה של המרונים וכתביהם בשירה פופולארית, ושיריו הינם מקור עשיר של היסטוריה, חובק מאות מגוונות של העבר של המרונים ושל לבנון. התיאוריה שלו היתה שכאשר המרונים היוו מאוחדים וכפופים להיררכיה הכנסייתית, הם היו חזקים ואף אחד לא יכול היה להביסם, וכאשר הם היו מפולגים, הם היו לחלשים וכפופים לאחרים.
לזה אני יכול לצפות לגבי המשורר הגדול והתיאולוג כשהתחלתי לחקור עבור ההכנות של הכרך השני בסדרה והראשון יוקדש לעבודתו של גבריאל איבן-קילאי באופן מעמיק.
האח הפרנציסקאני חלים נוג’ים