שנת 2009 תהיה יום השנה ה-800 לייסוד המסדר הפרנציסקאני ע"י פרנסיס הקדוש. זו השנה השלישית ברצף שהפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש נאספים בכל אזור על מנת לחגוג יחדיו בסידורי ההיערכות לקראת יובל זה.
בארץ הקודש, הקוסטוס, פיירבטיסטה פיצהבלה, ערך את שני החגיגות. האחת התרחשה בגליל והשנייה - בירושלים וסביבתה.
בנצרת, היכן שהחלו החגיגות, נתקבצו כ-30 אחים וכ-20 מאמינים מן השורה ואנשים דתיים שנמשכו לרוחניות של האיש העני מאסיזי. בין הנקבצים קבוצת "קהילת שלום" אשר הנהיגה את השירה. האכסדרה העתיקה, נוכחותה של מרים במקום הבישור, השמחה הנובעת מה"כן" שלה – הכל נתערבב בתפילת הערבית ובסעודת האדון [מיסה בלעז], שנערכו באווירה משפחתית ואינטימית.
ניגוד ניכר ל"כן" שנאמר בגת שמנים: כ-מאה פרנציסקאנים טובים ומעט מאמינים מן השורה, שרו את סעודת האדון הלטינית ואת סלע הייסורים נוספו באופן טקסי ומכובד.
אף על פי כן, אותה אווירת חג שרתה בחגיגה, מאחדת את האחים סביב לבשורה. אלו האחים אשר התברכו בחסד לחיות בארץ הקודש, הבשורה ה"חמישית".
הקוסטוס, פיירבטיסטה פיצהבלה, פנה במספר מילים אליהם: "בחגיגה זו אנו חושבים פעמיים על שני "כן" – ה"כן" של מרים וזה של ישוע, שהחלו את ההיסטוריה של הישועה שלנו ובמידה מסוימת, את ההיסטוריה האישית שלנו. בהתחלת מסענו, בהחלט אמרנו "כן" בתשוקה, אולם גם, ייתכן, ללא מודעות מוחלטת לגבי מהי המשמעות המדויקת. היה גם ה"כן" כואב יותר של גת שמנים, בציות לדרישות האמונה.
"לפני שלוש שנים קיבלנו את צלב ה-תאו, שעבורנו הוא הסימן של ההמרה של פרנסיס; השנה נקבל את הבשורה, אשר האירה את חזרה בתשובה של פרנסיס ושינתה לחלוטין את חייו וגם את חיינו שלנו. הערב, אנו רוצים לחדש את ה"כן" שלנו, את שבועת הנדרים שלנו.
כשאנו מתבוננים בחיינו, כל כך הרבה חולשות נגלות לעין. אפילו כך, לעצור כאן תהיה כהיעדר אמונה. אכן עלינו להתבונן בחיינו בעיניו של האל עצמו. לא נבחרנו משום שאנו מושלמים. איננו כאן משום שחיינו הינם מושלמים. אנו כאן פשוט משום שהוא בחר בנו וקרא לנו למרות חולשותינו, ואנו מוזמנים להישאר נאמנים לקריאה זו.
האל אינו צריך כלים מושלמים; הוא צריך אותם שבורים. כולנו מוגבלים, אולם אנו כאן משום שהאל הביא אותנו לכאן. וזהו היעד של הכרת התודה שלנו. איננו כאן משום שאנו נפלאים או משום שהאחווה שלנו מושלמת, אלא משום שבאינטואיציה האוהבת של אלוהים הוא בחסדו בחר בנו.
מי ייתן ונחדש את הנדרים שלנו בתשוקה, עם רצון לחדש את ה"כן" את המתנה הזו המקודשת בעקבות הדוגמא של פרנסיס הקדוש מאסיזי. עם פחדינו, עייפותנו, חוסר התפיסה שלנו….אולם גם עם אלו שבאחווה שלנו. אולם גם עם שמחה ועם הכרת תודה. האדון יכול להפוך מים ליין, וכאילו מישהו אמר "אין יותר יין" ואזי האדון יישנה אותנו"
לאחר מילים אלו, כל האחים הנוכחים כרעו ברך וחידשו את נדריהם, בעוצמה ובאחדות: אכן, רגע רב עוצמה. בהמשך לחגיגה הם קיבלו עלון שהוכן ע"י הסטודנטים, דבר המסמל את מתנת הבשורה.
"עבורנו כאחים פרנציסקאנים בשירות ארץ הקודש, העיסוק הזה אפילו יותר ממזמין ומעורר השראה משום שאנו הולכים בעקבות ישוע, לא רק ברוח, אלא גם באמצעות חיים במקומות ההיסטוריים של הישועה." איחולי יובל שמח לכל האחים הפרנציסקאנים!
MAB
בארץ הקודש, הקוסטוס, פיירבטיסטה פיצהבלה, ערך את שני החגיגות. האחת התרחשה בגליל והשנייה - בירושלים וסביבתה.
בנצרת, היכן שהחלו החגיגות, נתקבצו כ-30 אחים וכ-20 מאמינים מן השורה ואנשים דתיים שנמשכו לרוחניות של האיש העני מאסיזי. בין הנקבצים קבוצת "קהילת שלום" אשר הנהיגה את השירה. האכסדרה העתיקה, נוכחותה של מרים במקום הבישור, השמחה הנובעת מה"כן" שלה – הכל נתערבב בתפילת הערבית ובסעודת האדון [מיסה בלעז], שנערכו באווירה משפחתית ואינטימית.
ניגוד ניכר ל"כן" שנאמר בגת שמנים: כ-מאה פרנציסקאנים טובים ומעט מאמינים מן השורה, שרו את סעודת האדון הלטינית ואת סלע הייסורים נוספו באופן טקסי ומכובד.
אף על פי כן, אותה אווירת חג שרתה בחגיגה, מאחדת את האחים סביב לבשורה. אלו האחים אשר התברכו בחסד לחיות בארץ הקודש, הבשורה ה"חמישית".
הקוסטוס, פיירבטיסטה פיצהבלה, פנה במספר מילים אליהם: "בחגיגה זו אנו חושבים פעמיים על שני "כן" – ה"כן" של מרים וזה של ישוע, שהחלו את ההיסטוריה של הישועה שלנו ובמידה מסוימת, את ההיסטוריה האישית שלנו. בהתחלת מסענו, בהחלט אמרנו "כן" בתשוקה, אולם גם, ייתכן, ללא מודעות מוחלטת לגבי מהי המשמעות המדויקת. היה גם ה"כן" כואב יותר של גת שמנים, בציות לדרישות האמונה.
"לפני שלוש שנים קיבלנו את צלב ה-תאו, שעבורנו הוא הסימן של ההמרה של פרנסיס; השנה נקבל את הבשורה, אשר האירה את חזרה בתשובה של פרנסיס ושינתה לחלוטין את חייו וגם את חיינו שלנו. הערב, אנו רוצים לחדש את ה"כן" שלנו, את שבועת הנדרים שלנו.
כשאנו מתבוננים בחיינו, כל כך הרבה חולשות נגלות לעין. אפילו כך, לעצור כאן תהיה כהיעדר אמונה. אכן עלינו להתבונן בחיינו בעיניו של האל עצמו. לא נבחרנו משום שאנו מושלמים. איננו כאן משום שחיינו הינם מושלמים. אנו כאן פשוט משום שהוא בחר בנו וקרא לנו למרות חולשותינו, ואנו מוזמנים להישאר נאמנים לקריאה זו.
האל אינו צריך כלים מושלמים; הוא צריך אותם שבורים. כולנו מוגבלים, אולם אנו כאן משום שהאל הביא אותנו לכאן. וזהו היעד של הכרת התודה שלנו. איננו כאן משום שאנו נפלאים או משום שהאחווה שלנו מושלמת, אלא משום שבאינטואיציה האוהבת של אלוהים הוא בחסדו בחר בנו.
מי ייתן ונחדש את הנדרים שלנו בתשוקה, עם רצון לחדש את ה"כן" את המתנה הזו המקודשת בעקבות הדוגמא של פרנסיס הקדוש מאסיזי. עם פחדינו, עייפותנו, חוסר התפיסה שלנו….אולם גם עם אלו שבאחווה שלנו. אולם גם עם שמחה ועם הכרת תודה. האדון יכול להפוך מים ליין, וכאילו מישהו אמר "אין יותר יין" ואזי האדון יישנה אותנו"
לאחר מילים אלו, כל האחים הנוכחים כרעו ברך וחידשו את נדריהם, בעוצמה ובאחדות: אכן, רגע רב עוצמה. בהמשך לחגיגה הם קיבלו עלון שהוכן ע"י הסטודנטים, דבר המסמל את מתנת הבשורה.
"עבורנו כאחים פרנציסקאנים בשירות ארץ הקודש, העיסוק הזה אפילו יותר ממזמין ומעורר השראה משום שאנו הולכים בעקבות ישוע, לא רק ברוח, אלא גם באמצעות חיים במקומות ההיסטוריים של הישועה." איחולי יובל שמח לכל האחים הפרנציסקאנים!
MAB