"בשם הקהילה הבנדיקטינית של דורמיציון שבהר ציון, אבקש להודות לך בחום. אנו שמחים מאד שקיבלת את ההזמנה לבוא ולחגוג בחגיגיות עימנו את ה"טרנזיטוס" של אב המסדר שלנו, בנדיקט הקדוש". במילים אלו מפיו של אב המנזר, האח בנדיקט לינדמן, בירך את סיועם של הפרנציסקאנים שנכחו. הפרנציסקאנים לבדם היוו כמחצית מהנוכחים בכנסייה, וחלקם לקח חלק במקהלה על מנת לחגוג יחד עם האב קוסטוס, האח הפרנציסקאני פיירבטיסטה פיצהבלה, אשר ממנו אב המנזר ביקש לערוך את האירוע החגיגי.
האח בנדיקט אחר כך הסביר כי חגיגה זו היתה הראשונה במהלך שנת היובל לרגל 100 השנה של הקדשת הכנסייה. רוב האירועים הרשמיים יתרחשו ה-10 לאפריל בדיוק בתאריך ההקדשה, יחד עם האגודה הגרמנית לארץ הקודש, אשר בשנת 1906 רכשה את האדמה שעליה כעת המנזר ממוקם; אולם חגיגות אחרות יימשכו בכל שנת 2010, כל אחת מחגיגות אלו עם דגש אחר משלה.
לעת עתה, אב המנזר הדגיש את הניחוח והטעם הספציפי של סעודת האדון הזו עם חגיגה דתית של הבנדיקטינים והפרנציסקאנים, החוגגים את ה"טרסיטוס" של האב המייסד (האירופאי) של המסדר והמנזרים שלו. באם מערכת היחסים בין שתי קהילות אלו לא תמיד היו נטולת בעיות, אב המנזר המשיך, הם המשיכו להיות שותפים לדאגה לתושבים אשר פנו אליהם, דאגה משותפת שתמיד היתה לעדות לישוע.
בדרשה שלו, הקוסטוס הדגיש כי הפרנציסקאנים מתבוננים בחיי בנדיקט הקדוש כדוגמא וכיצד שני המייסדים, בנדיקט ופרנסיס, יסדו על בסיס דבר האל. מספר פעמים הוא הודה על ההזמנה של אב המנזר, דבר אשר אפשר לפרנציסקאנים לחגוג בעוד מקום קדוש בארץ הקודש, וכמו כן האירוע מהווה פתח למערכת יחסים קרובה יותר בין שתי הקהילות, אשרשונות בכריזמה שלהן.
בסיום סעודת האדון [מיסה], הבנדיקטינים והפרנציסקאנים נפגשו לארוחת צהריים בהזמנת הקהילה הבנדיקטינית. לאחר שנטלו חלק במשתה, היתה זו הזדמנות לפגוש זה את זה עבור מפגש אחווה נוסף.
Mab
האח בנדיקט אחר כך הסביר כי חגיגה זו היתה הראשונה במהלך שנת היובל לרגל 100 השנה של הקדשת הכנסייה. רוב האירועים הרשמיים יתרחשו ה-10 לאפריל בדיוק בתאריך ההקדשה, יחד עם האגודה הגרמנית לארץ הקודש, אשר בשנת 1906 רכשה את האדמה שעליה כעת המנזר ממוקם; אולם חגיגות אחרות יימשכו בכל שנת 2010, כל אחת מחגיגות אלו עם דגש אחר משלה.
לעת עתה, אב המנזר הדגיש את הניחוח והטעם הספציפי של סעודת האדון הזו עם חגיגה דתית של הבנדיקטינים והפרנציסקאנים, החוגגים את ה"טרסיטוס" של האב המייסד (האירופאי) של המסדר והמנזרים שלו. באם מערכת היחסים בין שתי קהילות אלו לא תמיד היו נטולת בעיות, אב המנזר המשיך, הם המשיכו להיות שותפים לדאגה לתושבים אשר פנו אליהם, דאגה משותפת שתמיד היתה לעדות לישוע.
בדרשה שלו, הקוסטוס הדגיש כי הפרנציסקאנים מתבוננים בחיי בנדיקט הקדוש כדוגמא וכיצד שני המייסדים, בנדיקט ופרנסיס, יסדו על בסיס דבר האל. מספר פעמים הוא הודה על ההזמנה של אב המנזר, דבר אשר אפשר לפרנציסקאנים לחגוג בעוד מקום קדוש בארץ הקודש, וכמו כן האירוע מהווה פתח למערכת יחסים קרובה יותר בין שתי הקהילות, אשרשונות בכריזמה שלהן.
בסיום סעודת האדון [מיסה], הבנדיקטינים והפרנציסקאנים נפגשו לארוחת צהריים בהזמנת הקהילה הבנדיקטינית. לאחר שנטלו חלק במשתה, היתה זו הזדמנות לפגוש זה את זה עבור מפגש אחווה נוסף.
Mab