"הנצחה של דרך הצלב"

"ההנצחה הטקסית של דרך הצלב אינה רק על מנת לזכור את אירועי העבר, אלא לחגוג את הרז אשר עדיין מגיע אלינו כיום, הרז של האל אשר רצה למלא את המרחב שבין האלוהי ובין האנושי."

היה זה קרוב לשעה 17:00 בעיר העתיקה ואנשים מיהרו למנזר ההצלפה היכן ש"הנצחת דרך הצלב" באמצעות סעודת אדון טקסית עמדה להתחיל. השבוע הקדוש הולך ומתקרב והיום הפרנציסקאנים זכרו את העת שהיה להחליט לגזור גזר דין מוות על ישוע ולהתחיל את הדרך העצובה שלו לעבר הגולגולתא. ביום רביעי הזה בתקופת צום הארבעים, מאמינים רבים מילאו את הקפלה של ההנצחה, אשר נקשרת לרגעים הדרמטיים ים ביותר בחיי ישוע, מתחת לעול הצלב, בויטראז'ים שבחלונות ושעל גבי הפרקסות שבקירות. השירה בלטינית התמזגה עם הקטורת כשכוהני הדת נכנסו לבושים בבגדים אדומים, והטקס כולו נערך ע"י האח הפרנציסקאני פרידריך מנס.

"מסעו של האל לעברנו היה קונקרטי בצעדיו האנושיים של ישוע בארץ זו ואנו כיום חוגגים את המשוכה האחרונה שבדרך זו", הזכיר האב ניקולה אנולי בדרשה שלו.
כהן הדת הצעיר מ-ורונה, שהינו סטודנט במנזר ההצלפה, דיבר אודות התפקיד של ישוע בייסורים: "שה לעולה שאינו פסיבי לעולם, הפרוטגוניסט אשר מתמודד עם מה שקורה לו עם כל העוצמה והכוח של האנושיות שבו. הוא אדם אשר בתוככי הדרמה הסובבת אותו, בוחר בגישה בלב ליבם של האירועים הטרגיים. מעל לכל, ישוע חי בצייות לאב שאהב ודבר לא יכול היה לפגוע בקשר עמוק זה. הציות הפך להיות הכוח להתמודד עם גורלו."

ספר הבשורה לפי יוחנן הראה את דמותו של הצלוב, שהועלה לפני כולם ונשא את הכתוב שפילטוס רצה לשים מעל לראשו של ישוע. "מה אנו מבינים, כשאנו מתבוננים בזה?", שאל האב ניקולה,."כמובן, אנו לא יכולים להיכשל בתשובה זו לעצמנו לגבי המשמעות של זה. אנו יכולים להבין שהאל מתייחס ברצינות למצבנו ושישוע אהב כל דבר שהינו אנושי, פותח את הדרך לפדות שלנו."

מאת – סרנה פיצאריאלו
תמונות – מאת מרקו גבסו