"שישה ימים לפני חג הפסח ישוע הגיע לבית עניה". כך, החלה הקטע מתוך ספר הבשורה שהחל ביום שני זה, ה-21 במרץ, כשהפרנציסקאנים עורכים את סעודת האדון במקום הקדוש של בית עניה(יוחנן, י"ב: 1-11). כפי שהוצג בשנה שעבר, הליטורגיה הקדושה של יום שני מזכירה את רחיצת הרגליים של ישוע ע"י מרים, מרתא ואחותו של לזרוס, לפני הייסורים. היה זה שם שהשמן והתבלינים, אשר יהיו בשימוש ביום שיש הטוב בכנסיית הקבר ובקהילות עבור הטקס של קבורת ישוע, הינם מבורכים.
סעודת האדון נערה ע"י האב הקוסטוד, פיירבטיסטה פיצהבלה, שלווה ע"י סגנו, האח דוברומיר ג'סטל, כהן הדת של בית עניה, האח אלעזר וורונסקי וארבעים כני דת מסייעים. האווירה היתה משפחתית וכולם מצאו מקום בכנסייה בפקוקה: האווירה המרגיעה הוערכה לפני ההתרגשות של החגיגות הטקסיות של השבוע הקדשו בכנסיית הקבר. "יכולנו להגיע לשם, כמו בספר הבשורה, שישה ימים לפני פסח או בשבת", הסביר הקוסטוד בדרשתו. "דבר זה הינו חלק מהכרונולוגיה של אירועים: ישוע הגיע לבית עניה ולבית פגי, ולאחר מכן נכנס לירושלים, אשר נחוג ביום ראשון של הלולבים. אולם באופן זה, אנו באחדות עם הכנסייה הרומית קתולית, וזהו הטקסט של היום מספר הבשורה."
"ישנן שתי נטיות וגישות שונות בטקסט זה: הדבקות המוגזמת והתגובה של הלם של יהודה. מצד אחד, רואים אנו אהבה ללא מצרים, שהינה מעין הלם, ואשר מובילה לדברים כמו בזבוז כספים רבים שיכלו לסייע לעניין, או לרחיצת רגליו ע"י שערן. מצד שני, רואים גישה רציונאלית וייעילה." לפה האב הקוסטוד, דבר זה מזכיר לנו שעלינו להתבונן על ישוע מעל לכל ולהראות לו את אהבתנו כפי שאהב אותנו ללא תנאי בצליבה על הצלב." מכיוון שישוע אינו פיזית כאן, עלינו לפנות לעניים ביותר שבקרבנו. באמצעותם, הוא נוכח בקרבנו. אולם, אל לנו ליפול לרשת של גישתו של יהודה: אנושיות תמיד ממשיכה ליצור אנשים פגועים יותר. "אתה תמיד נמצא עם העניים, אולם אינך תמיד שלי" (יוחנן, י"ב: 8). "שמירתו של ישוע בליבנו ובחיינו מונעת מאיתנו ליפול לאסטרטגיה של אידיאולוגיה ושל אסטרטגיה חברתית. מרים מזכירה לנו שעלינו להישאר בהקשר לתוכן של אהבה.
בסופה של סעודת האדון, האח פיירבטיסטה פיצהבלה, משך את השמן המקודש, "הניחוח של ישוע המשיח", כסימן לאהבתנו אלינו, לידי המאמינים. "מי ייתן וחיינו ימשיכו לפזר את הניחוחות הללו, שהופך אותנו לברי זיהוי", סיים.
האח הממונה על המנזר, האח מישל שרוקה, הזמין לאחר מכן את הנוכחים לארוחת צהריים.
משפחה נוצרית מבית עניה נכחה, כמו גם עולי רגל, נזירות ועמאים שנכחו באירוע הפרנציסקאני. "באנו השנה משום שכהן הדת הודיע זאת אתמול בסעודת האדון", אמר מוראד. מעט נוצרים גרים בבית עניה, והם מבודדים מירושלים בחומת הפרדה. לרגל חג הפסחא, הרשויות הישראליות הנפיקו אישורים והם יוכלו ללכת לירושלים. באשר להיום, הליטורגיה של השבוע הקדוש יגיע אליהם. דניאל מציין כי "זה חשוב שייערכו אירועים כאן משם שזה מקבע את קיומנו כאן. איננו רבים עוד, אולם אנו באים עדיין לכאן להתפלל."
סעודת האדון נערה ע"י האב הקוסטוד, פיירבטיסטה פיצהבלה, שלווה ע"י סגנו, האח דוברומיר ג'סטל, כהן הדת של בית עניה, האח אלעזר וורונסקי וארבעים כני דת מסייעים. האווירה היתה משפחתית וכולם מצאו מקום בכנסייה בפקוקה: האווירה המרגיעה הוערכה לפני ההתרגשות של החגיגות הטקסיות של השבוע הקדשו בכנסיית הקבר. "יכולנו להגיע לשם, כמו בספר הבשורה, שישה ימים לפני פסח או בשבת", הסביר הקוסטוד בדרשתו. "דבר זה הינו חלק מהכרונולוגיה של אירועים: ישוע הגיע לבית עניה ולבית פגי, ולאחר מכן נכנס לירושלים, אשר נחוג ביום ראשון של הלולבים. אולם באופן זה, אנו באחדות עם הכנסייה הרומית קתולית, וזהו הטקסט של היום מספר הבשורה."
"ישנן שתי נטיות וגישות שונות בטקסט זה: הדבקות המוגזמת והתגובה של הלם של יהודה. מצד אחד, רואים אנו אהבה ללא מצרים, שהינה מעין הלם, ואשר מובילה לדברים כמו בזבוז כספים רבים שיכלו לסייע לעניין, או לרחיצת רגליו ע"י שערן. מצד שני, רואים גישה רציונאלית וייעילה." לפה האב הקוסטוד, דבר זה מזכיר לנו שעלינו להתבונן על ישוע מעל לכל ולהראות לו את אהבתנו כפי שאהב אותנו ללא תנאי בצליבה על הצלב." מכיוון שישוע אינו פיזית כאן, עלינו לפנות לעניים ביותר שבקרבנו. באמצעותם, הוא נוכח בקרבנו. אולם, אל לנו ליפול לרשת של גישתו של יהודה: אנושיות תמיד ממשיכה ליצור אנשים פגועים יותר. "אתה תמיד נמצא עם העניים, אולם אינך תמיד שלי" (יוחנן, י"ב: 8). "שמירתו של ישוע בליבנו ובחיינו מונעת מאיתנו ליפול לאסטרטגיה של אידיאולוגיה ושל אסטרטגיה חברתית. מרים מזכירה לנו שעלינו להישאר בהקשר לתוכן של אהבה.
בסופה של סעודת האדון, האח פיירבטיסטה פיצהבלה, משך את השמן המקודש, "הניחוח של ישוע המשיח", כסימן לאהבתנו אלינו, לידי המאמינים. "מי ייתן וחיינו ימשיכו לפזר את הניחוחות הללו, שהופך אותנו לברי זיהוי", סיים.
האח הממונה על המנזר, האח מישל שרוקה, הזמין לאחר מכן את הנוכחים לארוחת צהריים.
משפחה נוצרית מבית עניה נכחה, כמו גם עולי רגל, נזירות ועמאים שנכחו באירוע הפרנציסקאני. "באנו השנה משום שכהן הדת הודיע זאת אתמול בסעודת האדון", אמר מוראד. מעט נוצרים גרים בבית עניה, והם מבודדים מירושלים בחומת הפרדה. לרגל חג הפסחא, הרשויות הישראליות הנפיקו אישורים והם יוכלו ללכת לירושלים. באשר להיום, הליטורגיה של השבוע הקדוש יגיע אליהם. דניאל מציין כי "זה חשוב שייערכו אירועים כאן משם שזה מקבע את קיומנו כאן. איננו רבים עוד, אולם אנו באים עדיין לכאן להתפלל."