יום שלישי, ה- 4 לדצמבר 2007: האחיות של הקדוש יוסף של החזון קיבלו בברכה את הנזירים הפרנציסקנים, הרשויות הספרדיות ואורחים רבים בטקס פשוט ומאוד משפחתי לרגל חנוכת השלוחה החדשה לבית הספר לבנות של הקוסטודיה של ארץ הקודש בירושלים, ליד שער יפו. בתי הספר של ארץ הקודש הינם בתי הספר הישנים ביותר במדינה (מאז 1518), ובית הספר לבנות מחזיק בשיא זה: הוא נפתח בשנת 1841, עשרים שנים לפני בית הספר היהודי הראשון וחמישים שנים לפני בית הספר המוסלמי הראשון. החשיבות והצורך בבית ספר לבנות הוזכרו על ידי סגנו של הקוסטוס, הנזיר ארטמיו ויטורס, שדיבר על הפתיחה, הדאגה, המחויבות והמסירות שהפרנציסקנים הקדישו מאז ומעולם להיבט החינוכי של שליחותם בת מאות השנים כלפי האנשים החיים בארץ הקודש.
האנשים, בגלל שכל בתי הספר (הפרנציסקנים) בארץ הקודש היו תמיד פתוחים לכולם, אפילו כשהנוצרים היו, בחלק מהמאות, הרוב באוכלוסיה, והם עדיין נקודת ייחוס חשובה לחינוך ובקיאות של אנשים צעירים, מקום לדיאלוג, כבוד וידע הדדי, בזמן בו מרבית התלמידים הינם ילדים ממשפחות מוסלמיות.
Tהשלוחה של בית הספר והפיתוח של מספר פעילויות חינוכיות נתאפשרו על ידי הסוכנות הספרדית לשיתוף פעולה בין לאומי והאגודה לקידום חברתי ותרבותי, שהינה ספרדית גם כן. לאחר מילות התודה של האחות מנהלת בית הספר נחתך הסרט ונערך ביקור בחדרים החדשים, באחד מהם – שהותאם לשיעורי ריקוד – קבוצה גדולה של ילדות קטנות חלקה כבוד לכל האורחים בהופעה קצרה.
באמצעות מצגת וידאו, ניתן היה להבין גם את מצב המגרשים לפני ביצוע העבודה. כאן, לפני שנים רבות, במחוז של רחל, כפי שכונה, שכנו כמה בתים של הקוסטודיה של ארץ הקודש בהם משפחות נוצריות חיו. הודות לצורך להתאים את השטח של בית הספר לדרישות חדשות והצורך לחדש חלק זה של האזור הפונה לבריכת הסולטאן, המשפחות עברו לבתים אחרים של הקוסטודיה, ולאחר מכן עבודות שיפוצים נרחבות החלו והנחלות החדשות הותאמו למטרות חינוכיות. עבודה איכותית ומועילה במיוחד בוצעה, כדי לעזור לספק הזדמנויות לחינוך הבנות שהינו מכריע לעתיד המדינה.
כולם התאספו יחדיו סביב כיבוד ומחמאות הוחלפו, בנוכחות הקונסול הספרדי, בזכות תשומת הלב והמאמצים, האחווה האמיתית, השימוש השקול, ממוקד ומוצלח בסיוע שספרד הציע למען הקידום החברתי של ארץ זו. בתי ספר הינם בחזית מאמץ זה משום שתרבות היא ידע, האפשרות לשיפור אוטונומי, ליציאה לחירות ממצבים של עוני קיצוני ורכישת היכולת ליטול באופן אחראי פרויקטים של חופש, שהינו תקווה לעתיד טוב יותר.