בתאריך ה-1 לנובמבר במהלך סעודת האדון [מיסה בלעז], הקוסטוד של ארץ הקודש, האח הפרנציסקאני פיירבטיסטה פיצהבלה, ערך את הטקס של חגיגות 100 השנה של הנוכחות של המיסיון הפרנציסקאני של מרים בבית לחם. כ-10 כוהני דת לקחו חלק והרבה ידידים וחברים נכחו, כולל האב מאהר עבוד, כהן הדת הקהילתי בדימוס של הקהילה המלכיתית ב-מאהר, בגליל.
למעשה, האחיות [נזירות] הגיעו לבית לחם מספר ימים לפני חג המולד בשנת 1909ת אולם הם בחרו בחג של כל הקדושים לזכור אירוע זה, הנזירות הפרנציסקאניות פשוט מדגישות עוד יותר את המורשת של ששת הנזירות החלוצות שהגיעו בספינה לפי הבקשה של ה"גברות מגולגלתא" על מנת לקחת אחריות על בית המרקחת ולדאוג למעט אנשים קשישים מעטים.
בארץ זו, שבה ההיסטוריה לצערנו נמצאת במקצב של מלחמה, האחיות [נזירות] אשר חיות בעוני כיאה לבנות של פרנסיס הקדוש, שתמיד אימצו עד ימינו לצרכים של האוכלוסייה שאותה הם משרתים. בדרשתו, האח הפרנציסקאני מרוון די-דאס, ולקחו חלק רב באפיזודות של ההיסטוריה של בית לחם.
ביום זה, דאגה לקשישים, היתומים, מועדון הנוער, סדנאות רקמה, קבלת פנים לעולי רגל, גן ילדים – כל העבודות אשר להן הנזירות מקדישת את מהלך חייהן, ואשר העניקו קבלת פנים למשפחות במצוקה.
בשעה שקבוצות של אנשים צעירים, קבוצות של התבודדות וכנסים שונים ממשיכים להתקבל בשמחה בחלק זה של הבית, אשר ממוקם לא רחוק ממערת החלב. חלק אחר כיום מאוכלס כבית ילדי שנפתח ע"י הקוסטודיה עבור בנים בגילאי שש ועד 16 אשר באים ממשפחות מצוקה. המנהל, האח הפרנציסקאני מרוון, הנזירות משתתפות במתן חיים בבית זה.הן לא איבדו גבר מהרוח החלוצית והן עדיין יכולות להשקיע א כל כולם באותה מסירות ואמונה בשירות האנשים הסובלים.
הקהילה נוסדה בשנת 1877 ע"י פרנציסקאנית, האם מרים של הייסורים, אשר דמותה מופיעה לפני המזבח. בינתיים, הקהילה הפכה לבינלאומית , ונזירות הפרנציסקאניות של ארץ הקודש הלכו בעקבות הלך רוח זה זה. לאחר הייסוד בבית לחם, נוסד מוסד בירושלים (1918), צאת (1945), בת ים (דרום תל אביב, 1973). ארגון זה גם בעל נוכחות בסוריה, ששם פתחו בית בשנת 1911, כמו גם בירדן ולבנון.
האחראי של המזרח התיכון, האחות [נזירה] נראל דקירס, גם כן נכחה ומאוחדים בשמחה של אחיותיה, אשר הגיעו מכל הקהילות שבארץ הקודש.
השמחה בעלת השלווה האירה את כל החגיגה, שבמהלכה מקהלה של אנשים צעירים מהקהילה, תחת שרביטו של האח הפרנציסקאני רפאלה טאיים, שרו נפלא בערבית. אותה שמחה יכלה להראות ל פניהם גם בעת קבלת הפנים שנערכה לאחר סיום סעודת האדון [מיסה בלעז] כאשר הנזירה נראל חתכה את העוגה.
כך שהן יכלו להמשיך בצניעות, בעוני אולם בשירות יעיל במאת השנים הבאות, ואנו מאחלים למיסיון הפרנציסקאני של מרים עוד הרבה קריאות לשירות הכנסייה.
אנו תפילה עימן ועבורן - וזו הינה מתנת יום ההולדת ההולמת להעניק להן.
Mab
להלן אתר האינטרנט של
למעשה, האחיות [נזירות] הגיעו לבית לחם מספר ימים לפני חג המולד בשנת 1909ת אולם הם בחרו בחג של כל הקדושים לזכור אירוע זה, הנזירות הפרנציסקאניות פשוט מדגישות עוד יותר את המורשת של ששת הנזירות החלוצות שהגיעו בספינה לפי הבקשה של ה"גברות מגולגלתא" על מנת לקחת אחריות על בית המרקחת ולדאוג למעט אנשים קשישים מעטים.
בארץ זו, שבה ההיסטוריה לצערנו נמצאת במקצב של מלחמה, האחיות [נזירות] אשר חיות בעוני כיאה לבנות של פרנסיס הקדוש, שתמיד אימצו עד ימינו לצרכים של האוכלוסייה שאותה הם משרתים. בדרשתו, האח הפרנציסקאני מרוון די-דאס, ולקחו חלק רב באפיזודות של ההיסטוריה של בית לחם.
ביום זה, דאגה לקשישים, היתומים, מועדון הנוער, סדנאות רקמה, קבלת פנים לעולי רגל, גן ילדים – כל העבודות אשר להן הנזירות מקדישת את מהלך חייהן, ואשר העניקו קבלת פנים למשפחות במצוקה.
בשעה שקבוצות של אנשים צעירים, קבוצות של התבודדות וכנסים שונים ממשיכים להתקבל בשמחה בחלק זה של הבית, אשר ממוקם לא רחוק ממערת החלב. חלק אחר כיום מאוכלס כבית ילדי שנפתח ע"י הקוסטודיה עבור בנים בגילאי שש ועד 16 אשר באים ממשפחות מצוקה. המנהל, האח הפרנציסקאני מרוון, הנזירות משתתפות במתן חיים בבית זה.הן לא איבדו גבר מהרוח החלוצית והן עדיין יכולות להשקיע א כל כולם באותה מסירות ואמונה בשירות האנשים הסובלים.
הקהילה נוסדה בשנת 1877 ע"י פרנציסקאנית, האם מרים של הייסורים, אשר דמותה מופיעה לפני המזבח. בינתיים, הקהילה הפכה לבינלאומית , ונזירות הפרנציסקאניות של ארץ הקודש הלכו בעקבות הלך רוח זה זה. לאחר הייסוד בבית לחם, נוסד מוסד בירושלים (1918), צאת (1945), בת ים (דרום תל אביב, 1973). ארגון זה גם בעל נוכחות בסוריה, ששם פתחו בית בשנת 1911, כמו גם בירדן ולבנון.
האחראי של המזרח התיכון, האחות [נזירה] נראל דקירס, גם כן נכחה ומאוחדים בשמחה של אחיותיה, אשר הגיעו מכל הקהילות שבארץ הקודש.
השמחה בעלת השלווה האירה את כל החגיגה, שבמהלכה מקהלה של אנשים צעירים מהקהילה, תחת שרביטו של האח הפרנציסקאני רפאלה טאיים, שרו נפלא בערבית. אותה שמחה יכלה להראות ל פניהם גם בעת קבלת הפנים שנערכה לאחר סיום סעודת האדון [מיסה בלעז] כאשר הנזירה נראל חתכה את העוגה.
כך שהן יכלו להמשיך בצניעות, בעוני אולם בשירות יעיל במאת השנים הבאות, ואנו מאחלים למיסיון הפרנציסקאני של מרים עוד הרבה קריאות לשירות הכנסייה.
אנו תפילה עימן ועבורן - וזו הינה מתנת יום ההולדת ההולמת להעניק להן.
Mab
להלן אתר האינטרנט של