לפי המסורת, ב-26 בדצמבר, הפרנציסקאנים של ירושלים, הלכו למקום שבו מניחים כי סטפן הקדוש הפך לקדוש מעונה. ישנו מנזר אורתודוכסי בעמק קדרון הסמוך לכנסיית גת שמנים ובסמוך לקברה של הבתולה מרים. האב אפיפאניו בירך את עולי הרגל בחיוך רחב ובחביבות רבה.
אל הפרנציסקאנים, הצטרפו עולי רגל רבים, שחגגו את הזיכרון של הקדוש בטקס שבו נקראו העמודים מספר מעשי השליחים אשר מתייחס לקדוש. האב הפרנציסקאני יוג’ניו אליאטה מהמכון הפרנציסקאני לחקר המקרא הסביר לאחר מכן לנקהלים עם המקום שבו אנו עומדים ומה רואים ממנו. בתיאור של הציורי הקיר הגדולים שבקירות, הוא שב וחזר על המסורת המצינת את הסקילה של סטפן על גבי סלע המוגן בין ארבעת הקירות הללו.
בציור קיר אחד רואים את סמיכת הידייםן ע"י השליחים על שבעה שמשים [דיאקונים בלעז] צעירים. בציור קיר אחר רואים את הכרזת האמונה לפני נציגי החוק, אשר לעגו על דברי הקדוש אודות ישוע ולאחר מכן לקחו אותו על סלע מחוץ לעיר ושם סקלו אותו למוות. "ישנם מספר עולי רגל מהעבר הרחוק שהזכירו את הסלע" אמר האח יוג’ניו, "וחלקם מיקמו אותו בחלק הצפוני של העיר." ציור הקיר השלישי הראה את גילוי שרידי הקדוש בעיר כפר גמלא, 25 מייל מירושלים.
"יש בידינו עדות כתובה שח כהן דת בן זמננו, המכונה ליציאנו, אשר כתב מכתב כללי המיועד לנצרות כולה על מנת להודיע אודות תגלית זו. דבר זה נגלה אליו בחלום ובו ראה את המקום שיש לחפור ושם יימצאו השרידים של סטפן הקדוש וגם של ניקודמוס וגמליאל. ג’ון השני מירושלים, יורשו של קיריל מירושלים, פירש חלום זה והורה על התחלת החפירות. כאשר נתגלו השרידים של הקדוש, ג’ון השני לקח אותם בחגיגיות לירושלים והניח בהר ציון, היכן שהוא קיבל את סמיכת הידיים של השליחים ב-26 בדצמבר, 415. השרידים זוהו תודות לניסים שונים כולל האחרון, אשר הינו המעניין ביותר עבורנו השנה: הגשם שירד פתאום לאחר תקופה ארוכה של בצורת!" בהמתנה לגשם שיירד על ירושלים, האח לואיגי גרסיה, האח הממונה של המנזר של גת שמנים, הזמין את כל הנקהלים לחלוק בשוקו החם המפורסם של האח רפאלו לשמחת כולם.
Mab