בעוד מספר ימים, הפרנציסקאנים יבקרו בחדר הסעודה האחרונה על מנת לחגוג את חג הפנטקוסט [שבועות] במקום שבו רוח הקודש ניתנה לעולם. הם הולכים לשם פעמיים בשנה: ראשית, לטקס רחיצת הרגליים ביום חמישי הקדוש, ושנית - לתפילה של אחדות הנוצרים בינואר. ממספר סיבות, לא ניתן לערוך שם את סעודת האדון, ולכן רק תפילות "פשוטות" יותר יכולות לחזור על עצמן שם.
לכן מסיבה זו הפרנציסקאנים התמקמו ב"מנזר של פרנסיס הקדוש בסמוך לחדר הסעודה האחרונה העליון", אשר קרוב למקום הקדוש היכן שהמסורת מספרת לנו שהינו המקום שבו נערכה הסעודה האחרונה והן חג השבועות. "היעד הינו לאפשר לעולי רגל לחגוג את ההוחדה קרוב להיכן שישוע המשיח ערך אותה", אומר האח הפרנציסקאני אנריקה ברמג'ו, האח הממונה על המנזר. הפרנציסקאנים חיו בהר ציון החל מהמאה ה-14 ועד ה-16, ואז גורשו משם והתמקמו במנזר של סאן סלבטורה, שבו הם חיים עד היום. הם שבים להר ציון רק בשנת 1936, לשני בתים שנרכשו מפלסטינים והפכו למגורים של האחווה, ואשר מכונה בחום "חדר הסעודה האחרונה הקטן" או "צנקולינו" באיטלקית. חמישה אחים פרנציסקאנים, כולם ממקומות שונים מרחבי העולם, חיים כאן עכשיו.
"אני מברזיל וישנו גם אח מקוייבק, פולני ושני ספרדים", מסביר האח וונדר בגינה. היעד שלהם? קבלת פנים לעולי רגל. "בספטמבר ובאוקטובר, אנו עורכים כ-11 סעודות אדון בכל יום; בינואר, ישנם שניים או לעיתים ללא סעודת אדון כלל. זה תלוי בחודש", ממשיך האח וונדר. "הדלת תמיד סגורה מסיבות של בטיחות, אולם רק יש לדפוק בדלת!". דפוק בדלת והדלת תפתח, כפי שניתן לצטט מספר הבשורה. במהלך ביקור רגיל, עולי רגל העוברים שם יכולים לרוב לקחת חלק בסעודת האדון, לעשות הפסקת רענון, לצלם ולהסתובב בגינה, הסביר האח הפרנציסקאני.
על מנת להתאים עצמם טוב יותר עבור עולי הרגל, קפלה שנייה נבנתה על מנת להשלים את קודמתה, הוותיקה יותר, אשר שוחזרה בשנות ה-80. הגינה שוחזרה ושופצה בשנת 2014. כעת כשזמין ונגיש לכל, הוא מתוכנן שיצור תנועה לעבר הקפלה החדשה עם החלונות הבהירים. פסל שמוצב שם מנציח את ההוחדה, אגן מים מזכיר לנו את הטבילה והספסלים מאפשרים לאנשים לעצור ולהתפלל. הציפורים, העצים והפרחים הופכים את הגן ליפיפה, אי של שלווה בהר ציון, אפילו כשזה אחד המקומות הכי רגישים בירושלים.
חדר הסעודה האחרונה ממוקם בהר ציון והחדר העליון, אשר התייחסו אליו בספר הבשורה, בחלקו רכוש של הפרנציסקאנים שנרכש במאה ה-14. במבנה ארכיטקטוני זה, מסורת מימי הביניים ממקמות את קבר המלך דוד, מלך היהודים, בחדר שלמטה. החדר העליון הוסב למסגד על ידי העותומאניים לאחר גירוש הפרנציסקאנים במאה ה-16. זהו המקרה של מקומות קדושים בארץ הקודש, ומקום ייחודי זה אשר הופך את המקום למערב תשוקה עזה בקרב רבים, עד שמביא למתחים אמיתיים שיכולים להתפתח כאן. אירועים אלו נחווים על ידי הפרנציסקאנים שבמנזר כשרואים את הגלימות שלהם ודבר זה אף מביא לתגובות. עדיין, מדינת ישראל מבקשת להבטיח את הגישה החופשית למקום הקדוש, אפילו בזמנים של מתח, ומספקת בטחון הולם הן לאנשים והן לרכוש.
מבודד במדיה מסוימת, חדר הסעודה האחרונה הקטן הינו גן עדן של שלום. "כל המקומות הקדושים סובלים עקב מיעוט מבקרים ועולי רגל. הרבה אנשים מפחדים להגיע לארץ הקודש, אולם זהו המקום הבטוח ביותר בעולם!", מדגיש האח אנריקה.
וזו הסיבה שהפרנציסקאנים מוכנים לקבל עולי רגל, בשימוש במגוון שפות, כשהם מטפלים ודואגים למקומות הקדושים.
חדר הסעודה האחרונה הקטן פתוח משעה 8 בבוקר, ונפתי חדש בשעה 14:30, וסעודת האדן האחרונה הנערכת בו הינה בשעה 17:00 בחורף וב-18:00 בקיץ.
HM
לכן מסיבה זו הפרנציסקאנים התמקמו ב"מנזר של פרנסיס הקדוש בסמוך לחדר הסעודה האחרונה העליון", אשר קרוב למקום הקדוש היכן שהמסורת מספרת לנו שהינו המקום שבו נערכה הסעודה האחרונה והן חג השבועות. "היעד הינו לאפשר לעולי רגל לחגוג את ההוחדה קרוב להיכן שישוע המשיח ערך אותה", אומר האח הפרנציסקאני אנריקה ברמג'ו, האח הממונה על המנזר. הפרנציסקאנים חיו בהר ציון החל מהמאה ה-14 ועד ה-16, ואז גורשו משם והתמקמו במנזר של סאן סלבטורה, שבו הם חיים עד היום. הם שבים להר ציון רק בשנת 1936, לשני בתים שנרכשו מפלסטינים והפכו למגורים של האחווה, ואשר מכונה בחום "חדר הסעודה האחרונה הקטן" או "צנקולינו" באיטלקית. חמישה אחים פרנציסקאנים, כולם ממקומות שונים מרחבי העולם, חיים כאן עכשיו.
"אני מברזיל וישנו גם אח מקוייבק, פולני ושני ספרדים", מסביר האח וונדר בגינה. היעד שלהם? קבלת פנים לעולי רגל. "בספטמבר ובאוקטובר, אנו עורכים כ-11 סעודות אדון בכל יום; בינואר, ישנם שניים או לעיתים ללא סעודת אדון כלל. זה תלוי בחודש", ממשיך האח וונדר. "הדלת תמיד סגורה מסיבות של בטיחות, אולם רק יש לדפוק בדלת!". דפוק בדלת והדלת תפתח, כפי שניתן לצטט מספר הבשורה. במהלך ביקור רגיל, עולי רגל העוברים שם יכולים לרוב לקחת חלק בסעודת האדון, לעשות הפסקת רענון, לצלם ולהסתובב בגינה, הסביר האח הפרנציסקאני.
על מנת להתאים עצמם טוב יותר עבור עולי הרגל, קפלה שנייה נבנתה על מנת להשלים את קודמתה, הוותיקה יותר, אשר שוחזרה בשנות ה-80. הגינה שוחזרה ושופצה בשנת 2014. כעת כשזמין ונגיש לכל, הוא מתוכנן שיצור תנועה לעבר הקפלה החדשה עם החלונות הבהירים. פסל שמוצב שם מנציח את ההוחדה, אגן מים מזכיר לנו את הטבילה והספסלים מאפשרים לאנשים לעצור ולהתפלל. הציפורים, העצים והפרחים הופכים את הגן ליפיפה, אי של שלווה בהר ציון, אפילו כשזה אחד המקומות הכי רגישים בירושלים.
חדר הסעודה האחרונה ממוקם בהר ציון והחדר העליון, אשר התייחסו אליו בספר הבשורה, בחלקו רכוש של הפרנציסקאנים שנרכש במאה ה-14. במבנה ארכיטקטוני זה, מסורת מימי הביניים ממקמות את קבר המלך דוד, מלך היהודים, בחדר שלמטה. החדר העליון הוסב למסגד על ידי העותומאניים לאחר גירוש הפרנציסקאנים במאה ה-16. זהו המקרה של מקומות קדושים בארץ הקודש, ומקום ייחודי זה אשר הופך את המקום למערב תשוקה עזה בקרב רבים, עד שמביא למתחים אמיתיים שיכולים להתפתח כאן. אירועים אלו נחווים על ידי הפרנציסקאנים שבמנזר כשרואים את הגלימות שלהם ודבר זה אף מביא לתגובות. עדיין, מדינת ישראל מבקשת להבטיח את הגישה החופשית למקום הקדוש, אפילו בזמנים של מתח, ומספקת בטחון הולם הן לאנשים והן לרכוש.
מבודד במדיה מסוימת, חדר הסעודה האחרונה הקטן הינו גן עדן של שלום. "כל המקומות הקדושים סובלים עקב מיעוט מבקרים ועולי רגל. הרבה אנשים מפחדים להגיע לארץ הקודש, אולם זהו המקום הבטוח ביותר בעולם!", מדגיש האח אנריקה.
וזו הסיבה שהפרנציסקאנים מוכנים לקבל עולי רגל, בשימוש במגוון שפות, כשהם מטפלים ודואגים למקומות הקדושים.
חדר הסעודה האחרונה הקטן פתוח משעה 8 בבוקר, ונפתי חדש בשעה 14:30, וסעודת האדן האחרונה הנערכת בו הינה בשעה 17:00 בחורף וב-18:00 בקיץ.
HM