על מנת להודיע אודות תחיית האדון, ירושלים – לפני כל האומות האחרות – היא הראשונה להגיע אל הקבר. לפני איי פיג'י ומיקרונזיה, לפני אוסטרליה, ההמונים בירושלים נמצאים דחוקים בסמטאות לאור יום מוקדם של היום על מנת לבוא אל הקבר.
השמש בקושי זרחה ביום אביב מוקדם זה, ובנות ירושלים מזדרזות לקבר.
ליל השימורים של חג הפסחא מתחיל בשבע בבוקר של יום.....שבת! ליל השימורים הינו פחות מ-24 שעות לאחר מות האדון ישוע! אין דממה של יום ראשון הקדוש.האם זו סטייה או הטיה מהליטורגיה?
ההיגיון אומר כי דבר זה קורה עקב הסטאטוס קוו. הסוברים כך יאמרו שהחוקים המווסתים את חיי הכנסיות החיות יחד בבזיליקה של התחייה החליטו שכך יהיה, שהרומים-הקתולים, הידועים כאן כ"הלטינים", פשוט קיבלו את הזמן הזה בהגרלה....
אולם האמונה יודעת את מה שההיגיון לא יודע.
אם ירושלים מצפה לזמן זה באופן כזה, הרי זה כפי שמרים המגדלית, החוטאת שהשתנתה עקב אהבת האדון ישוע, אזי ירושלים הפכה לשליחה של השליחים. יותר מהאחרים היא [ירושלים או מרים המגדלית] מזדרזת לעבר הישועה שלה. היא מגיעה ראשונה אל הקבר ומוצאת את האבן שאינה חוסמת את הכניסה לקבר.
כך שהפרנציסקאנים של הקוסטודיה ילוו את הפטריארך לבזיליקה. הם יהיו הראשונים להגיע, אולם הם ישאירו אותו לערוך את הטקס של שמחת התחייה. והלהבות יבעירו את הלילה. ישוע המשיח, אתמול והיום. האלף [אלפא] והתו [אומגה]. תרועה, הבה וניתן לצליל החצוצרות להישמע לרגל ניצחונו של המלך הגדול [ישוע המשיח], הנצחון על המוות.
קריאה מחדש של המקראות מביאה את הבנה של מה ניבאו הנביאים. והם חידשו זאת בחסד הטבילה שלהם. והם השתתפו בפסחא של האדון ישוע ע"י בציעת הלחם ושיתוף ביין. ההמונים גדלים והולכים סביבם, שרים ומהללים את האדון ישוע אשר עימם....והם מזהים אותו בבציעת הלחם ובברכה על היין.
לבבם בער בקרבם והם חזרו להודיע על הבשורה הטובה לשאר.
הפעמונים של ירושלים מצלצלים כה חזק עד כי שבאיי פיג'י, מיקרונזיה ובאוסטרליה שומעים את ההד שלהם. החל מעכשיו, משך שעות ובעבור כולם בעולם היקום ישיר את הפסחא, יודיע לעולם כולו: ישוע המשיח קם לתחייה. הוא באמת קם לתחייה!
השמש בקושי זרחה ביום אביב מוקדם זה, ובנות ירושלים מזדרזות לקבר.
ליל השימורים של חג הפסחא מתחיל בשבע בבוקר של יום.....שבת! ליל השימורים הינו פחות מ-24 שעות לאחר מות האדון ישוע! אין דממה של יום ראשון הקדוש.האם זו סטייה או הטיה מהליטורגיה?
ההיגיון אומר כי דבר זה קורה עקב הסטאטוס קוו. הסוברים כך יאמרו שהחוקים המווסתים את חיי הכנסיות החיות יחד בבזיליקה של התחייה החליטו שכך יהיה, שהרומים-הקתולים, הידועים כאן כ"הלטינים", פשוט קיבלו את הזמן הזה בהגרלה....
אולם האמונה יודעת את מה שההיגיון לא יודע.
אם ירושלים מצפה לזמן זה באופן כזה, הרי זה כפי שמרים המגדלית, החוטאת שהשתנתה עקב אהבת האדון ישוע, אזי ירושלים הפכה לשליחה של השליחים. יותר מהאחרים היא [ירושלים או מרים המגדלית] מזדרזת לעבר הישועה שלה. היא מגיעה ראשונה אל הקבר ומוצאת את האבן שאינה חוסמת את הכניסה לקבר.
כך שהפרנציסקאנים של הקוסטודיה ילוו את הפטריארך לבזיליקה. הם יהיו הראשונים להגיע, אולם הם ישאירו אותו לערוך את הטקס של שמחת התחייה. והלהבות יבעירו את הלילה. ישוע המשיח, אתמול והיום. האלף [אלפא] והתו [אומגה]. תרועה, הבה וניתן לצליל החצוצרות להישמע לרגל ניצחונו של המלך הגדול [ישוע המשיח], הנצחון על המוות.
קריאה מחדש של המקראות מביאה את הבנה של מה ניבאו הנביאים. והם חידשו זאת בחסד הטבילה שלהם. והם השתתפו בפסחא של האדון ישוע ע"י בציעת הלחם ושיתוף ביין. ההמונים גדלים והולכים סביבם, שרים ומהללים את האדון ישוע אשר עימם....והם מזהים אותו בבציעת הלחם ובברכה על היין.
לבבם בער בקרבם והם חזרו להודיע על הבשורה הטובה לשאר.
הפעמונים של ירושלים מצלצלים כה חזק עד כי שבאיי פיג'י, מיקרונזיה ובאוסטרליה שומעים את ההד שלהם. החל מעכשיו, משך שעות ובעבור כולם בעולם היקום ישיר את הפסחא, יודיע לעולם כולו: ישוע המשיח קם לתחייה. הוא באמת קם לתחייה!