כאשר מסתכלים בהווה על העיר של כאנה שבגליל, אשר זוהתה באופן מסורתי עם כפר כאנה, קצת צפונה יותר מנצרת, עם המעיינות שלה היכן שעד לפני שנים מספר הנשים הלכו לחפש מים, לא קשה לדמיין מה היה בזמנו של ישוע. כפר קטן מאד ושקט, עם בתים לבנים שפנו לרחוב הראשי, היכן שכיום הכנסייה האורתודוכסית. המקום הקדוש הלטיני המוקדש למרים המגדלית, עם הכיפה האדומה שלו ושני מגדלי פעמונים, שנבנה ע"י הפרנציסקאנים בשנת 1881 על חורבות של מקום קדוש עתיק יותר. עולי רגל מגיעים לכאן על מנת להנציח את הניסים הראשונים של ישוע המתוארים בספר הבשורה לפי יוחנן, השתנות המים ליין בחתונה (יוחנן, ב:1-12). זוגות רבים עדיים מגיעים לכאן כיום על מנת לקדש את אהבתם ולשים את מבטחם בחיפושם לייסד משפחה לאל, לקוות לקבל ברכה מיוחדת ביום היפה ביותר בחייהם.
בכאנה היה אירוע נוסף מתחילת ימיו הראשונים של פעולתו של ישוע שמנציח את הקריאה של ברתלומיאו הקדוש (נתנאל), אשר מוזכר גם כן בספר הבשורה לפי יוחנן, א:43-51). נתנאל היה בן המקום (יוחמן, כ"א:2) [משמעו בעברית – האל נתן, מתן האל] מוזכר ברשומות הישנות של 12 השליחים עם ברתלומיאו (בערבית בר תלמי, כלומר – בנו של תלמי) ובדרך כלל ממוקם קרוב לחברו פיליפ (מתי, י:3; מרקוס, ג:18; לוקס, ו:14). בכאנה, כשאותו רחוב הנמצא במרכז, כ-50 מטר מהמקום הקדוש הלטיני, ישנה כנסייה פרנציסקאנית קטנה המוקדשת לשליח ברתלומיאו. בחלק התחתון של המזבח, ישנו תגליף המנציח את הקריאה של נתנאל, בשעה שעל גבי הקיר מאחורי המזבח ישנו ציור גדול המראה את היותו קדוש מעונה, אשר לפי המוסרת נערכה ע"י פשיטת עור. ביום החג של ברתלומיאו הקדוש, ב-24 באוגוסט, נאספת הקהילה הנוצרית הערבית הקטנה, ואליהם מצטרפים עולי רגל ונפגשים בכנסייה הקטנה המוקדשת לשליח לסעודת האדון הטקסית, שנחוגה ע"י כהן הדת הפרנציסקאני של כאנה, האב פיירפרנקו מריה והינו מלא חיים ע"י שירים ליטורגיים בערבית. סעודת האדון נערכה במפגש הצעירים העולמי האחרון שהיה במדריד. הטקס אירע באווירה של רצינות וקבלת פנים גדולה אשר המשיכה ברגעי החג אשר היו לאחר האירוע.
סיפורו של נתנאל הופך לאלגורי מכיוון שישנה מערכת יחסין מיוחדת עם ישוע שייסד עם כל אדם, עם אינטימיות של הלב אשר יכולה להביא לאמונה כנה אשר יכולה להפוך באופן רדיקלי את החיים. הקריאה של נתנאל, ציין האב פיירפרנקו מריה מ-כאנה, הינו בדפוס דינאמי ביחס לשאר השליחים המוזכרים בתחילת ספר הבשורה לפי יוחנן. פיליפ מבת צידא היה היחידי שאליו ישוע קרא אישית וישירות ללכת אחיריו (יוחנן, א:43) בשעה ששאר השליחים הצטרפו לישוע לפי המלצת יוחנן המטביל, אשר מתאר את ישוע לשליחים הללו כ"שה האלוהים" (יוחנן, א:36). רק אחד מביניהם, אנדרי, שקרא לאחיו שמעון פיטר ולאחר שהיה ליוחנן האוונגליסט, אשר תמיד זכר את זמן הקריאה שלו, ארבע אחרי הצהריים (או השעה העשירית לפי הספירה הרומית) כרגע מלא שלם עבורו.
פיליפ גם הזמין באופן מיידי את חברו נתנאל ללכת אחרי ישוע, אולם תגובתו הראשונית היתה של דעה קדומה ולעג לאיש מנצרת שממנה שום דבר טוב לא יכול לצאת (יוחנן,א:46). ישוע מפתיע את נתנאל כשהם נפגשים, ומגיב לתגובתו של נתנאל עם טוהר של עיניו אשר מבינות את העומק האותנטי של האנשים, מוציא החוצה את האנונימיות והופך אותם לברי דיאלוג של תוכן ומהות. ישוע מראה שהוא מכיר את הסגולות שבליבו של נתנאל, הדבקות שבנפשו, אהבתו לכתבי הקודש, שבהם הרהר מתחת לעץ תאנים גדול, שהינו סמל של העם היהודי ואת צימאונו לאמת. כמו ידיד אמת, ישוע "מסייע לצדק" לאיש מטופח ונלהב זה, ומזהה את איכותו ואת רגישותו המוסרית ומסייע לו להיות הוא עצמו אפילו חופשי יותר, ולבצע את הצעד מהאמונה בכתבי הקודש לאמונה באדם, בישוע, "האל אשר מושיע".
במעשה האמונה ל נתנאל (יוחנן, א:49) נתנאל חודר לרז של האופי המשיחי של ישוע עם .תובנה גדולה הרבה לפני הצהרת האמונה של פיטר בקיסריה
בחיי יום יום פשוטים כאלו, נתנאל חיכה באופן פעיל ל"דו שיח של חייו", למפגש שיחשוף את מהות הענווה שלו. החיפוש אחר אמת יכולה לכן להיות הדיון בין האנשים ודו שיח משיג את המיטב ואת הפוטנציאל הגדול שבו. לאחר הדו שיח עם ישוע, נתנאל משתנה לתמיד, עם אחדות קיומית באמון החדש ובנכונות לחלוק באידיאלים נעלים עם האדון, אישור לכך שהוא מחזקת את האופי, פתיחות להרהר אודות האינסופי ולהיות קרוב בפשטות ובעוני של הקיום.
מאת- קתרינה פופה פדראטי
תמונות – מרקו גבסו
בכאנה היה אירוע נוסף מתחילת ימיו הראשונים של פעולתו של ישוע שמנציח את הקריאה של ברתלומיאו הקדוש (נתנאל), אשר מוזכר גם כן בספר הבשורה לפי יוחנן, א:43-51). נתנאל היה בן המקום (יוחמן, כ"א:2) [משמעו בעברית – האל נתן, מתן האל] מוזכר ברשומות הישנות של 12 השליחים עם ברתלומיאו (בערבית בר תלמי, כלומר – בנו של תלמי) ובדרך כלל ממוקם קרוב לחברו פיליפ (מתי, י:3; מרקוס, ג:18; לוקס, ו:14). בכאנה, כשאותו רחוב הנמצא במרכז, כ-50 מטר מהמקום הקדוש הלטיני, ישנה כנסייה פרנציסקאנית קטנה המוקדשת לשליח ברתלומיאו. בחלק התחתון של המזבח, ישנו תגליף המנציח את הקריאה של נתנאל, בשעה שעל גבי הקיר מאחורי המזבח ישנו ציור גדול המראה את היותו קדוש מעונה, אשר לפי המוסרת נערכה ע"י פשיטת עור. ביום החג של ברתלומיאו הקדוש, ב-24 באוגוסט, נאספת הקהילה הנוצרית הערבית הקטנה, ואליהם מצטרפים עולי רגל ונפגשים בכנסייה הקטנה המוקדשת לשליח לסעודת האדון הטקסית, שנחוגה ע"י כהן הדת הפרנציסקאני של כאנה, האב פיירפרנקו מריה והינו מלא חיים ע"י שירים ליטורגיים בערבית. סעודת האדון נערכה במפגש הצעירים העולמי האחרון שהיה במדריד. הטקס אירע באווירה של רצינות וקבלת פנים גדולה אשר המשיכה ברגעי החג אשר היו לאחר האירוע.
סיפורו של נתנאל הופך לאלגורי מכיוון שישנה מערכת יחסין מיוחדת עם ישוע שייסד עם כל אדם, עם אינטימיות של הלב אשר יכולה להביא לאמונה כנה אשר יכולה להפוך באופן רדיקלי את החיים. הקריאה של נתנאל, ציין האב פיירפרנקו מריה מ-כאנה, הינו בדפוס דינאמי ביחס לשאר השליחים המוזכרים בתחילת ספר הבשורה לפי יוחנן. פיליפ מבת צידא היה היחידי שאליו ישוע קרא אישית וישירות ללכת אחיריו (יוחנן, א:43) בשעה ששאר השליחים הצטרפו לישוע לפי המלצת יוחנן המטביל, אשר מתאר את ישוע לשליחים הללו כ"שה האלוהים" (יוחנן, א:36). רק אחד מביניהם, אנדרי, שקרא לאחיו שמעון פיטר ולאחר שהיה ליוחנן האוונגליסט, אשר תמיד זכר את זמן הקריאה שלו, ארבע אחרי הצהריים (או השעה העשירית לפי הספירה הרומית) כרגע מלא שלם עבורו.
פיליפ גם הזמין באופן מיידי את חברו נתנאל ללכת אחרי ישוע, אולם תגובתו הראשונית היתה של דעה קדומה ולעג לאיש מנצרת שממנה שום דבר טוב לא יכול לצאת (יוחנן,א:46). ישוע מפתיע את נתנאל כשהם נפגשים, ומגיב לתגובתו של נתנאל עם טוהר של עיניו אשר מבינות את העומק האותנטי של האנשים, מוציא החוצה את האנונימיות והופך אותם לברי דיאלוג של תוכן ומהות. ישוע מראה שהוא מכיר את הסגולות שבליבו של נתנאל, הדבקות שבנפשו, אהבתו לכתבי הקודש, שבהם הרהר מתחת לעץ תאנים גדול, שהינו סמל של העם היהודי ואת צימאונו לאמת. כמו ידיד אמת, ישוע "מסייע לצדק" לאיש מטופח ונלהב זה, ומזהה את איכותו ואת רגישותו המוסרית ומסייע לו להיות הוא עצמו אפילו חופשי יותר, ולבצע את הצעד מהאמונה בכתבי הקודש לאמונה באדם, בישוע, "האל אשר מושיע".
במעשה האמונה ל נתנאל (יוחנן, א:49) נתנאל חודר לרז של האופי המשיחי של ישוע עם .תובנה גדולה הרבה לפני הצהרת האמונה של פיטר בקיסריה
בחיי יום יום פשוטים כאלו, נתנאל חיכה באופן פעיל ל"דו שיח של חייו", למפגש שיחשוף את מהות הענווה שלו. החיפוש אחר אמת יכולה לכן להיות הדיון בין האנשים ודו שיח משיג את המיטב ואת הפוטנציאל הגדול שבו. לאחר הדו שיח עם ישוע, נתנאל משתנה לתמיד, עם אחדות קיומית באמון החדש ובנכונות לחלוק באידיאלים נעלים עם האדון, אישור לכך שהוא מחזקת את האופי, פתיחות להרהר אודות האינסופי ולהיות קרוב בפשטות ובעוני של הקיום.
מאת- קתרינה פופה פדראטי
תמונות – מרקו גבסו