האווירה היתה חגיגית בעמאוס (קובייבה) כאשר האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש ומאמינים מירושלים, הצטרפו לארבעה אוטובוסים – לא פחות ולא יותר – שהגיעו מקהילת בית לחם וכמו גם מאמינים הגרים בסמוך למשל ביר זית, וכולם נתאספו יחדיו. חלק מהמתנדבים הצרפתים, הגרמנים והאיטלקים החליטו לוותר על הנסיעה באוטובוס וללכת ברגל, עושים זאת לאחר הדוגמא של שני השליחים של ישוע שחשבו שדבר לא נותר להם בירושלים לאחר הצליבה של האדון, והחליטו לחזור לביתם שבכפר עמאוס.
קומץ המאמינים הנוצרים, חברים של הקהילה הפרנציסקאנית שתחת הנהגתם של האח ג'ררד והאח סאלם, לא הסתירו את שמחתם לראות כל כך הרבה אנשים מגיעים לכבוד הטקס של הנצחת הופעתו של ישוע המשיח לפני חבריו. תנועת הצופים המוסלמית של הכפר צעדו בתהלוכה ובכך בירכו את האורחים בכפרם שכל כך קרוב לירושלים אולם כה קשה להגעה.
הקוסטוד של ארץ הקודש ערך את הטקס, וסעודת האדון [מיסה] היתה מלאה בשמחה ובשירה של הודיה לאל עבור העושר של חג הפסחא שבירושלים ובכל מקום. האח הפרנציסקאני פיראס, כהן הדת של קהילת ירושלים, הזמין את המאמינים להכיר את ניו של ישוע המשיח במפגשים שבחיי היום יום.
האקס הדגיש את בציעת הלחם, הרגע שבו התלמידים זיהו את ישוע המשיח. היה זה באותו אופן שבו בציעת הלחם ע"י הקוסטוד הנציחה ובסוף סעודת האדון חולקו כאלף לחמים קטנים שהוכנו במיוחד לרגל אירוע זה. לאחר מכן כולם הוזמנו לאולם הגדול ובו חלקו את ארוחת הצהריים היכן שהמתנדבים, משפחות פלסטיניות עם ילדיהן, נזירים ונזירות מכל העולם והפרנציסקאנים יכלו להכיר ולהתיידד האחד עם השני.
תפילת הערבית שאחרי הצהריים כללה שירים ולאחר מכן את הסקרמנט המבורך שזכה לכבוד ע"י קבוצה קטנה יותר. המקום הקדוש זכה מחדש לשלווה הרגילה כאשר הקהל הרב עזב בשעות אחר הצהריים. לאחר חמישה ימים אינטנסיביים מאד - פיסית ורוחנית – קבוצת האחים הפרנציסקאנים (שבקרוב יוסמכו לשמשים או לכהני דת) עזבו להתבודדות שלהם ולאט לאט הקוסטודיה תשוב לשגרה שלה. הללויה!.
קומץ המאמינים הנוצרים, חברים של הקהילה הפרנציסקאנית שתחת הנהגתם של האח ג'ררד והאח סאלם, לא הסתירו את שמחתם לראות כל כך הרבה אנשים מגיעים לכבוד הטקס של הנצחת הופעתו של ישוע המשיח לפני חבריו. תנועת הצופים המוסלמית של הכפר צעדו בתהלוכה ובכך בירכו את האורחים בכפרם שכל כך קרוב לירושלים אולם כה קשה להגעה.
הקוסטוד של ארץ הקודש ערך את הטקס, וסעודת האדון [מיסה] היתה מלאה בשמחה ובשירה של הודיה לאל עבור העושר של חג הפסחא שבירושלים ובכל מקום. האח הפרנציסקאני פיראס, כהן הדת של קהילת ירושלים, הזמין את המאמינים להכיר את ניו של ישוע המשיח במפגשים שבחיי היום יום.
האקס הדגיש את בציעת הלחם, הרגע שבו התלמידים זיהו את ישוע המשיח. היה זה באותו אופן שבו בציעת הלחם ע"י הקוסטוד הנציחה ובסוף סעודת האדון חולקו כאלף לחמים קטנים שהוכנו במיוחד לרגל אירוע זה. לאחר מכן כולם הוזמנו לאולם הגדול ובו חלקו את ארוחת הצהריים היכן שהמתנדבים, משפחות פלסטיניות עם ילדיהן, נזירים ונזירות מכל העולם והפרנציסקאנים יכלו להכיר ולהתיידד האחד עם השני.
תפילת הערבית שאחרי הצהריים כללה שירים ולאחר מכן את הסקרמנט המבורך שזכה לכבוד ע"י קבוצה קטנה יותר. המקום הקדוש זכה מחדש לשלווה הרגילה כאשר הקהל הרב עזב בשעות אחר הצהריים. לאחר חמישה ימים אינטנסיביים מאד - פיסית ורוחנית – קבוצת האחים הפרנציסקאנים (שבקרוב יוסמכו לשמשים או לכהני דת) עזבו להתבודדות שלהם ולאט לאט הקוסטודיה תשוב לשגרה שלה. הללויה!.