העונה החמישית של תקופת צום הארבעים של הליטורגיה בעליות לרגל של הקוסטודיה של ארץ הקודש התקיים ביום רביעי ה-20 במרץ במקום הקדוש של ההרשעה: כאן היה המשפט היכן שישוע הורשע שעות לאחר מאסרו בגת שמנים ושם מונצח.
האפיזודה שמתארת זאת יחד עם אחרות הינה בפרק י"ט בספר הבשורה לפי יונן, אשר מתייחס לשלבים השונים של המשפט שהובילו להרשעה של ישוע המשיח ע"י המושל הרומי פונטיוס פילטוס.
המקום הקדוש של ההרשעה
הקפלה במקום הקדוש של ההצלפה נבנתה בסגנון הביזנטי בין השנים 1903-1904 תחת הדרכתו של הפרנציסקאני וונדלין הינטרקרויסר. באפסיס ישנם מספר פסלים המייצגים את הייצוג של ההרשעה ואת ושל הכפייה של הצלב. הם כוללים קומפוזיציה מקורית מעיסת נייר שבו יוחנן, התלמיד האהוב של ישוע המשיח, ומרים המגדלית נראים כמרימים את ההינומה למנוע ממרים [אם ישוע] מלראות את הגוף של ישוע לאחר ההלקאה . פסל עץ נוסף – כיום בשחזור - מתאר את "אצ'ה הומו", ישוע המשיח מוכתר בכתר הקוצים ומוצג לקהל, כשהאובייקט של האפיזודה של הקבר הושחתה בשנה שעברה, כשזה הושחת באופן ברוטלי.
הליטוסטרוטוס
בקפלה ישנה רצפה רומית עתיקה מאד (ליטוסרוטוס = רצפה סלולה מאבנים) שנוכחותה תרמה לאמונה של זהו ה"ליטוסטרוטוס המקראי" (ספר הבשורה לפי יוחנן י"ט, 13), החצר זבה המשפט של ישוע המשיח התקיים.
אותה ההיפותזה היא המקור לשם של הבזיליקה הסמוכה לאצ'ה הומו, שגם כן נקראת ליטוסטרוטוס, הממוקמת בויה דולורוסה . סביר יותר ששטח מרוצף זה מתוארך לפי הארכאולוגים לתקופה של הקיסר אדריאן ומאמינים כי זה חלק מהרצפה של איליה קפיטולינה, העיר הרומית שנבנתה על החורבות של ירושלים לאחר מלחמת היהודים השלישית (132-135 אחרי הספירה).
דממה כמודעות של צדק רב יותר
האח הפרנציסקאני אלסנדרו קונליו ערך את ההוחדה, שלאחריה נערכה תפילת ערבית, בשעה שהאח פאולו מסינה, מרצה במכון הפרנציסקאני לחקר המקרא שבירושלים, המשיך להציע את ההרהורים שלו (ניתן לראות את כל ההרהורים שלו כאן).
בהמשך לתימה של הדממה, האח פאולו הזכיר כאן ש"הדממה של רבים מהחפים מפשע שהורשעו לשואה בניגוד לצדק". בדומה לעבד ה' הסובל, המוזכר על ידי הנביא ישעיהו ישוע "לא פתח את פיו". "מדוע דממה זו?" שאל האח פאולו בדרשה שלו (כאן ניתן לקרוא את הטקסט המלא) . "אני מאמין שאנו יכולים לקרוא את הדממה הזאת משתי פרספקטיבות , מצד אחד הדממה ניתן לזהות בה ויתור על המאבק [להשגת צדק] ומצד שני זוהי מודעות של צדק נרחב יותר של הגנה מהאל, הוודאות שככל שאנו מפקידים את עצמנו בידי האל, כך האל יהיה מסוגל לעשות את רצונו ולהציל אותנו.
"הסימן של הישועה", המשיך ואמר, "מתואר בתיאור המילולי שמציין יוחנן: "ישוע מנצרת, מלך היהודים". ארבעה מילים פשוטות בעברית, לטינית ויוונית מצהירים כי ישוע הוא המלך של העם אפילו מהצלב. מילים אלו עדיין מטרידות אותנו כיום, משום שהן מזכירות לנו שלעיתים אנו פועלים כמו פילטוס לפני שמדכאים חפים משפע ואנו מפנים את מבטנו מהם. הדממה של השה התמים שהורשע ללא צדק ממקם אותנו לפני בחירה: לפעול עבורו, לצעוק להגנתו או להסתכל למקום אחר, להעמיד פנים ששום דבר אינו לא תקין. אף פעם אין פשרה, ישוע עדיין מזמים אותנו לבחור ממקום זה כיום. ומה אנו נעשה?"
Silvia Giuliano
