האדון העניק לי אחים. חווינו מילים אלו של פרנסיס הקדוש היום, תודות להכרזת הנדרים הראשונה של האח שלנו סמחר איסחאק, מסוריה, הארץ שחוותה את ההמרה של שאול הקדוש [פאולוס הקדוש בלעז], מכריז הבשורה.
היום, אף אבן עתיקה בירושלים לא נתגלתה, אולם יש יותר מכך: המשפחה הפרנציסקאנית גדלה עם מתנה חיה חדשה של אבן חיה, אחת כזו שלא תהסס לתרום עצמה באופן מוחלט למקדש החדש של הכנסייה של ירושלים.
תחת ידיו של האח הפרנציסקאני פאולו פנטציני, האחראי המחוזי של טוסקאנה, ולפני ובנוכחות האחים של הקוסטודיה מרומא, מונטה פלקו ו-פרסקאטי יחדיו עם מועמדים ואנשים בעלי שאיפות, ובהשתתפות של אימו ושניים מאחיו, האח הפרנציסקאני סמחר איסחק ערך את ההכרזה הדתית הראשונה שלו. לפני שביטא את רצונו להקדיש עצמו לאל באחווה שלנו ובפני הכנסייה, הוא שר "הנני, אדון" במתיקות כה רבה שכל הנוכחים התרגשו עד מאד.
בדרשתו, האב האחראי המחוזי הדגיש את גודל בחירתו של סמחר ושל כולנו אשר עשינו: בחירה זו נראית לא סבירה ו"לא אופנתית" בעולמנו שלנו כיום, כאשר נראה בעיני האמונה, ומוביל לשלמות, למלאות. זו האמת אשר הופכת אותנו לחופשיים ללכת אחר האדון. בחירה זו נעשתה וממשיכה וההכרזה של ההמלצות של ספרי הבשורה, עוני, צניעות וציות, אשר יעדם אינו להיות לא רגישים, לא גמישים ולא אנושיים; אלא להפך – פרנסיס הקדוש תמיד רצה מהאחים להיות אמיצים, עדינים, מקבלי פנים ומנומסים עם האחרים; ויופי אנושי זה נחשף באח סמחר במהלך שנת הניסיון שלו שהגיעה אל קיצה. למרות שהוא היה רחוק מארצו ומסביבת הקוסטודיה, ולכן מסיבה זו, היה יחסית לבדו ב-לה וורנה, הוא יכול היה להעביר ולמסור לאחרים את האנושיות המבושמת שבו, מוכיח בחיי יום-יום כאח במסדר הפרנציסקאני כיצד פרנסיס הקדוש רצה שהאחים שלו יהיו.
האח הפרנציסקאני וויליאם מאקארי
היום, אף אבן עתיקה בירושלים לא נתגלתה, אולם יש יותר מכך: המשפחה הפרנציסקאנית גדלה עם מתנה חיה חדשה של אבן חיה, אחת כזו שלא תהסס לתרום עצמה באופן מוחלט למקדש החדש של הכנסייה של ירושלים.
תחת ידיו של האח הפרנציסקאני פאולו פנטציני, האחראי המחוזי של טוסקאנה, ולפני ובנוכחות האחים של הקוסטודיה מרומא, מונטה פלקו ו-פרסקאטי יחדיו עם מועמדים ואנשים בעלי שאיפות, ובהשתתפות של אימו ושניים מאחיו, האח הפרנציסקאני סמחר איסחק ערך את ההכרזה הדתית הראשונה שלו. לפני שביטא את רצונו להקדיש עצמו לאל באחווה שלנו ובפני הכנסייה, הוא שר "הנני, אדון" במתיקות כה רבה שכל הנוכחים התרגשו עד מאד.
בדרשתו, האב האחראי המחוזי הדגיש את גודל בחירתו של סמחר ושל כולנו אשר עשינו: בחירה זו נראית לא סבירה ו"לא אופנתית" בעולמנו שלנו כיום, כאשר נראה בעיני האמונה, ומוביל לשלמות, למלאות. זו האמת אשר הופכת אותנו לחופשיים ללכת אחר האדון. בחירה זו נעשתה וממשיכה וההכרזה של ההמלצות של ספרי הבשורה, עוני, צניעות וציות, אשר יעדם אינו להיות לא רגישים, לא גמישים ולא אנושיים; אלא להפך – פרנסיס הקדוש תמיד רצה מהאחים להיות אמיצים, עדינים, מקבלי פנים ומנומסים עם האחרים; ויופי אנושי זה נחשף באח סמחר במהלך שנת הניסיון שלו שהגיעה אל קיצה. למרות שהוא היה רחוק מארצו ומסביבת הקוסטודיה, ולכן מסיבה זו, היה יחסית לבדו ב-לה וורנה, הוא יכול היה להעביר ולמסור לאחרים את האנושיות המבושמת שבו, מוכיח בחיי יום-יום כאח במסדר הפרנציסקאני כיצד פרנסיס הקדוש רצה שהאחים שלו יהיו.
האח הפרנציסקאני וויליאם מאקארי