המסדר הפרנציסקאני עבר התנסות של התחדשות בשנים האחרונות, דבר המשתקף בשורשים הרוחניים ובחיפוש דרכים מקוריות על מנת להתאים לעולם בן זממנו. הגילוי מחדש של "חסד של המקורות" מטרתו הינה להיות גירוי על מנת להתבונן קדימה כדי ליצור עתיד טוב יותר.
על מנת לקבל קלט יעיל בכיוון זה, אזי הקוטודיה זכתה בביקור של האח הפרנציסקאני מאסימו פוסארלי, המזכיר הכללי של ההכשרה והלימוד במסדר הפרנציסקאני; ביקור קצר מועד, אולם כלל הרצאות מרוכזות למדי. הן בנצרת והן בבית לחם, האח מאסימו ניהל שני מפגשים עם קהילות דתיות מקומיות בנושא "השבת מתנת הקריאה לשירות הכנסייה בחיים על כנה", שבו הוא הציע הרהור מעמיק ומעצים בנושא של הקריאה לשירות הכנסייה במסדר הפרנציסקאני.
בירושלים, בהרצאתו האח פמאסימו דן בנושא בהרחבה, וחדר אם הפנינה הספיק בקושי עבור הקהל הרב שהגיע, ואשר כלל הרבה אחים פרנציסקאנים, כמו גם אנשים דתיים ואנשים מן השורה שהגיעו עקב העניין בנושא והן עקב הפרסום הרב של הנואם. ההרהור עסק והתמקד ב" הכריזמה הפרנציסקאנית הנוכחית בתקופת השינויים". אנו הבנו כי המודרניות של הכריזמה הפרנציסקאנית רק באם תיתפס כ"אופן מיוחד של גישה והבנת הבשורה, לא נובעת כל כך מרעיון, אפילו רעיון תיאולוגי, אלא מקורה מהתנסות אמיתית. כאשר יוצאים מנקודת מוצא זו, הנואם תיאר את החזון הפרנציסקאני של העולם כדעה המאפשרת פרשנות חיובית של העולם ושל התרבויות המאכלסות אותו. פרנסיס הקדוש ראה את העולם באור של אהבה נוצרית, עד למידה של להיות אדם של העולם האחר - "משולב באופן מלא בעידן שלו ובמדויק משום שהוא היה צליין וזר לעיר העתיד, אשר נבנתה ע"י האל ואינה מעשה ידי אדם".
מתוך גישה נבואית זו של ראיית העולם באור האל כי היכולת הפרנציסקאנית שואבת מקליטת מצבים היסטוריים שונים, גישה נענית לאתגרים אשר צצים ועולים, אתגר אחרי אתגר. החלק המרכזי נובע מריבוי של ההכרח הרוחני הפרנציסקאני לאכלס את הזמן שלנו ולהעשירו בחיים נוצריים של מפגש עם האל באמצעות האחים. ההתנסות של עבודה גם כן נראית כטיפוסית לחדשנות הפרנציסקאנית. עבור האחים הפרנציסקאנים הראשונים, העבודה נתפסה כדרך של התנסות במימד חברתי וכאופן שהציע דוגמא לחיים באמונה. אי לכך, הרגישות הפרנציסקאנית כלפי היקום, הרבה מעבר למגמת הירידה בסביבה אופנתית, חשפה וגילתה את העושר של הבנת היקום כעיר האדם, כאפשרות לחוות סליחה ופיוס. ההרמוניה האמיתית עם היקום מועברת באמצעות השלום עם האנשים. לכן השלום הדינאמי עובר דרך חרטה, אשר מתואר כ"היפוך אשר מוביל את האדם מלהתמקד באופן אינסטינקטיבי סביב האגו שלו עצמו לעבר חיים שהינם כפופים לחלוטין לחוקי האל"
לאחר סיום ההרצאה נערך דיון תוסס ופעיל, דבר שהראה עד כמה נושאים אלו נראים כחיוניים לעתיד חיי הפרנציסקאנים ולמען העלאת התקשורת היעילה של הבשורה. כשנמצאים בנתיב האמונה, אף אחד לא יכול להשלות את עצמו שכבר הגיע ליעד זה. לכן ראוי ומועיל להיות מסוגל להטיל ספק בעצמך ולחפש סגנונות חיים אותנטיים ויצירתיים יותר.
האח הפרנציסקאני קארלו סארי
על מנת לקבל קלט יעיל בכיוון זה, אזי הקוטודיה זכתה בביקור של האח הפרנציסקאני מאסימו פוסארלי, המזכיר הכללי של ההכשרה והלימוד במסדר הפרנציסקאני; ביקור קצר מועד, אולם כלל הרצאות מרוכזות למדי. הן בנצרת והן בבית לחם, האח מאסימו ניהל שני מפגשים עם קהילות דתיות מקומיות בנושא "השבת מתנת הקריאה לשירות הכנסייה בחיים על כנה", שבו הוא הציע הרהור מעמיק ומעצים בנושא של הקריאה לשירות הכנסייה במסדר הפרנציסקאני.
בירושלים, בהרצאתו האח פמאסימו דן בנושא בהרחבה, וחדר אם הפנינה הספיק בקושי עבור הקהל הרב שהגיע, ואשר כלל הרבה אחים פרנציסקאנים, כמו גם אנשים דתיים ואנשים מן השורה שהגיעו עקב העניין בנושא והן עקב הפרסום הרב של הנואם. ההרהור עסק והתמקד ב" הכריזמה הפרנציסקאנית הנוכחית בתקופת השינויים". אנו הבנו כי המודרניות של הכריזמה הפרנציסקאנית רק באם תיתפס כ"אופן מיוחד של גישה והבנת הבשורה, לא נובעת כל כך מרעיון, אפילו רעיון תיאולוגי, אלא מקורה מהתנסות אמיתית. כאשר יוצאים מנקודת מוצא זו, הנואם תיאר את החזון הפרנציסקאני של העולם כדעה המאפשרת פרשנות חיובית של העולם ושל התרבויות המאכלסות אותו. פרנסיס הקדוש ראה את העולם באור של אהבה נוצרית, עד למידה של להיות אדם של העולם האחר - "משולב באופן מלא בעידן שלו ובמדויק משום שהוא היה צליין וזר לעיר העתיד, אשר נבנתה ע"י האל ואינה מעשה ידי אדם".
מתוך גישה נבואית זו של ראיית העולם באור האל כי היכולת הפרנציסקאנית שואבת מקליטת מצבים היסטוריים שונים, גישה נענית לאתגרים אשר צצים ועולים, אתגר אחרי אתגר. החלק המרכזי נובע מריבוי של ההכרח הרוחני הפרנציסקאני לאכלס את הזמן שלנו ולהעשירו בחיים נוצריים של מפגש עם האל באמצעות האחים. ההתנסות של עבודה גם כן נראית כטיפוסית לחדשנות הפרנציסקאנית. עבור האחים הפרנציסקאנים הראשונים, העבודה נתפסה כדרך של התנסות במימד חברתי וכאופן שהציע דוגמא לחיים באמונה. אי לכך, הרגישות הפרנציסקאנית כלפי היקום, הרבה מעבר למגמת הירידה בסביבה אופנתית, חשפה וגילתה את העושר של הבנת היקום כעיר האדם, כאפשרות לחוות סליחה ופיוס. ההרמוניה האמיתית עם היקום מועברת באמצעות השלום עם האנשים. לכן השלום הדינאמי עובר דרך חרטה, אשר מתואר כ"היפוך אשר מוביל את האדם מלהתמקד באופן אינסטינקטיבי סביב האגו שלו עצמו לעבר חיים שהינם כפופים לחלוטין לחוקי האל"
לאחר סיום ההרצאה נערך דיון תוסס ופעיל, דבר שהראה עד כמה נושאים אלו נראים כחיוניים לעתיד חיי הפרנציסקאנים ולמען העלאת התקשורת היעילה של הבשורה. כשנמצאים בנתיב האמונה, אף אחד לא יכול להשלות את עצמו שכבר הגיע ליעד זה. לכן ראוי ומועיל להיות מסוגל להטיל ספק בעצמך ולחפש סגנונות חיים אותנטיים ויצירתיים יותר.
האח הפרנציסקאני קארלו סארי