לאחר כשלוש שנים, הכנסייה הביתית, אשר מר דדה אוליסה אירח אותה בשגרירות הניגרית בכפר שמריהו, בסמוך לתל אביב, נסגרה.
היה זה רגע של שמחה, אפוף ברגשות של עצב. בשם הקוסטוס, האח הפרנציסקאני פיירבטיסה פיצהבלה, האח הפרנציסקאני תאופיק מרחי, כהן הדת הקהילתי של יפו, העניקו את המדליה של "גראטו אנימו" אשר באמצעותה הקוסטודיה של ארץ הקודש מכבדת את האנשים אשר עשו רבות על מנת לסייע ולבצע את היעדים במקומות קדושים אלו.
היה זה טקס מרגש. מאמינים מהודו, אמריקה ומהפיליפינים אשר נאספו מסביב לכהן הדת וביטאו את תודתם במקהלה לשגריר הניגרי, אשר בפשטות רבה, הציע משך שלוש שנים את ביתו על מנת לחגוג את סעודת האדון [מיסה] ביום ראשון בערב, ואשר השתתפו בה נוצרים העובדים בכפר שמריהו, נוף ים והרצליה. משך שלוש שנים, מאז סגירת בית הספר האמריקני, ביתו של השגריר הפך לכנסייה ביתית עבור הנוצרים אשר, ממש כמו בזמנים של השליחים, שנאספו בבית על מנת לחגוג את האוכריסטיה [קבלת הלחם והיין]. היה זה כמו להיפרד מאדם אהוב, כמו מאבא טוב.
לאחר סעודת האדון [מיסה], תמונות למזכרת צולמו על מנת להודות לקבלת הפנים הנדיבה שהוכנה ע"י המאמינים בחדר במקום המגורים, אווירה חמה מאד שבמהלכה נפרדו מהשגריר. חשנו כאילו אנו משפחה אחת, מאוחדת באוכריסטיה ולארח מכן נערך משתה ברוח האחווה.
קהילה מגוונת זו, מרקע של לאומים שונים ומעובדים זרים, לא יודעת היכן יוכלו להתפלל. הם הודו בחום לשגריר ולעמו אותו ייצג עבור נדיבותו וכעת נותר להם לבטוח באל, אשר יודע את צרכיהם היטב עבור מקום שבו יוכלו להיפגש פעם בשבוע, לשיר שיר הלל ולחדש את האומץ ואת התקווה בו. מי ייתן והאדון ישוע יברך אותם.
האח הפרנציסקאני ארטורו ואסאטורו
היה זה רגע של שמחה, אפוף ברגשות של עצב. בשם הקוסטוס, האח הפרנציסקאני פיירבטיסה פיצהבלה, האח הפרנציסקאני תאופיק מרחי, כהן הדת הקהילתי של יפו, העניקו את המדליה של "גראטו אנימו" אשר באמצעותה הקוסטודיה של ארץ הקודש מכבדת את האנשים אשר עשו רבות על מנת לסייע ולבצע את היעדים במקומות קדושים אלו.
היה זה טקס מרגש. מאמינים מהודו, אמריקה ומהפיליפינים אשר נאספו מסביב לכהן הדת וביטאו את תודתם במקהלה לשגריר הניגרי, אשר בפשטות רבה, הציע משך שלוש שנים את ביתו על מנת לחגוג את סעודת האדון [מיסה] ביום ראשון בערב, ואשר השתתפו בה נוצרים העובדים בכפר שמריהו, נוף ים והרצליה. משך שלוש שנים, מאז סגירת בית הספר האמריקני, ביתו של השגריר הפך לכנסייה ביתית עבור הנוצרים אשר, ממש כמו בזמנים של השליחים, שנאספו בבית על מנת לחגוג את האוכריסטיה [קבלת הלחם והיין]. היה זה כמו להיפרד מאדם אהוב, כמו מאבא טוב.
לאחר סעודת האדון [מיסה], תמונות למזכרת צולמו על מנת להודות לקבלת הפנים הנדיבה שהוכנה ע"י המאמינים בחדר במקום המגורים, אווירה חמה מאד שבמהלכה נפרדו מהשגריר. חשנו כאילו אנו משפחה אחת, מאוחדת באוכריסטיה ולארח מכן נערך משתה ברוח האחווה.
קהילה מגוונת זו, מרקע של לאומים שונים ומעובדים זרים, לא יודעת היכן יוכלו להתפלל. הם הודו בחום לשגריר ולעמו אותו ייצג עבור נדיבותו וכעת נותר להם לבטוח באל, אשר יודע את צרכיהם היטב עבור מקום שבו יוכלו להיפגש פעם בשבוע, לשיר שיר הלל ולחדש את האומץ ואת התקווה בו. מי ייתן והאדון ישוע יברך אותם.
האח הפרנציסקאני ארטורו ואסאטורו