במרכזו של יום שישי הקדוש בירושלים היתה כנסיית הקבר היכן שבמקום הממוקם מימין לכניסה - גולגולתא –שם ישוע מת על הצלב. החל מאתמול משעות אחר הצהריים המוקדמות ועד הבוקר של האירוע הליטורגי, שערי הבזיליקה ננעלו. מעט מאמינים בילו את הלילה בתוך מהמקום הקדוש, בהערצה של הסקרמנט המבורך ביותר אשר נשמר ב-אדיקול של קבר האדון. מאד מוקדם ביום שישי בבוקר, הרבה לפני פתיחת הדלתות של הבזיליקה, מאמינים רבים ועולי רגל כבר היו לפני הדלתות בכיכר שלפני הבזיליקה, ממתינים בתפילה.
הדלתות נפתחו בטקסיות על מנת לאפשר את כניסתו של הפטריארך הלטיני של ירושלים, מונסיניור פואד טוואל, וזאת רק למספר דקות. הפטריארך לווה בתהלוכה של הקהילה הפרנציסקאנית של הקוסטודיה ואחריהם – כהני דת מקומיים והרבה מאמינים מן השורה (עמאים) אשר רצו להשתתף בחגיגה של ייסורי האדון במזבח של הגולגולתא. הבזיליקה שוב ננעלה והיתה מיועדת רק לתפילה ולבוקר של אירועים שבסופה הדלתות ייפתחו ויתאפשר לזרם המבקרים להיכנס אליה. לא כל הנוכחים יכלו למצוא מקום בחלק העליון של הבזיליקה ורבים שהו במדרגות המובילות לגולולתא ומשם השתתפו בסעודת האדון, מקיפים לחלוטין את אבן המשיחה, רק צעדים מספר מהכניסה לכנסייה. החוגגים הרבים הצטופפו במקום צפוף של הגולגולתא שנראתה עמוסה מאד. נכחה גם משלחת גדולה של גברים ונשים של המסדר הצבאי הריבוני של מלטה. הליטורגיה היתה לחיה תודות למקהלה הפרנציסקאנית של מכון מאניפקאט, תחת ניצוחה של הניה סודה סברה.
האירוע ארע בשלושה רגעים: הליטורגיה של דבר ה', הערצת הצלב וההתאחדות בהוחדה. בהתאם לתוכנית הליטורגית, הפטריארך והשמשים [דיאקונים] לבשו בגדים בצבע אדום בקפלה של הסקרמנט המבורך ביותר (או: הקפלה של התגלות ישע לאימו הבתולה מרים) והלכו בתהלוכה לגולגולתא. הפטריארך נשא את שרידי העץ של הצלב הקדוש והניח אותו על גבי המזבח בגולגולתא. במהלך הליטורגיה של דבר ה' אשר ארע מסביב לשרידי העץ של הצלב. הייסורים של האדון לפי ספר הבשורה של יוחנן הושמעו כשירה, משלימים מעגל של ארבעה מקראות של הייסורים המתחילים ביום ראשון של הלולבים ממשיכים דרך יום שלישי ורביעי הקדוש. לאחר שהמקראות הגיעו לנקדודה שבה ישוע מת על הצלב, השתרר שקט בבזיליקה והנוכחים כרעו ברך ונישקו את האבן שמתחת למזבח שעליו עמד צלבו של ישוע, ישוע שהשלים את הכל, ויתר על רוחו. לאחר מספר רגעים אינטנסיביים המקראות של הייסורים נמשכו עד להנחת גופתו של ישוע בקבר שבגן ליד מקום הצליבה.
הערצה של הצלב המשיכה לאחר מכן, לאחר תפילת המאמינים. השרידים נישאו ביידים של מונסיניור טוואל, והוא הזמין את הנוכחים להעריץ את העץ שעליו ישוע מושיע העולם הוצמד אליו במסמרים למען הפדות והישועה שלנו. טקס הערצת הצלב הקדוש הינו עתיק ימין ושורשיו כבר מהמאה הרביעית. אז במשך 3-4 שעות ביום שישי בקדוש, המאמינים מילאו את המקום והעריצו את הצלב ולאחר מכן קראו טקסט מכתבי הקודש המתייחס לייסורי האדון. טקס זה חי גם כיום ומחודש שוב כאן בגולגולתא היכן שכל הנאספים – שמשים, כהני דת, אחים פרנציסקאנים ועמאים – התקרבו בתהלוכה, שרים קינות ומזמורים על מנת לכבד ולנשק את העץ של צלב. בסוף האירוע, השרידים נלקחו שוב לקפלה של ההתגלות, היכן שהמאמינים יכלו להמשיך ולהעריץ ולכבד באופן פרטי.
בשעה שהפרנציסקאנים ליוו את הפטריארך ואת הפמליה שלו בחזרה למקום הפטריארכיה, הדרכים הצפופות והצרות של העיר העתיקה של ירושלים נתמלאו בנוצרים מאמינים רבים אשר המשיכו את מעשי הדבקות ב-טרידום של הפסחא, ממתינים לפסחא המבורך של התחייה של ישועה אדון ובאותו ערב יום שישי במקביל ,היהודים התכוננו לפתוח בחג הפסח שימשך שבוע ימים.
טקסט – קתרינה פופה פדראטי
תמונות – האח ג'וררג'יו ויניה
הדלתות נפתחו בטקסיות על מנת לאפשר את כניסתו של הפטריארך הלטיני של ירושלים, מונסיניור פואד טוואל, וזאת רק למספר דקות. הפטריארך לווה בתהלוכה של הקהילה הפרנציסקאנית של הקוסטודיה ואחריהם – כהני דת מקומיים והרבה מאמינים מן השורה (עמאים) אשר רצו להשתתף בחגיגה של ייסורי האדון במזבח של הגולגולתא. הבזיליקה שוב ננעלה והיתה מיועדת רק לתפילה ולבוקר של אירועים שבסופה הדלתות ייפתחו ויתאפשר לזרם המבקרים להיכנס אליה. לא כל הנוכחים יכלו למצוא מקום בחלק העליון של הבזיליקה ורבים שהו במדרגות המובילות לגולולתא ומשם השתתפו בסעודת האדון, מקיפים לחלוטין את אבן המשיחה, רק צעדים מספר מהכניסה לכנסייה. החוגגים הרבים הצטופפו במקום צפוף של הגולגולתא שנראתה עמוסה מאד. נכחה גם משלחת גדולה של גברים ונשים של המסדר הצבאי הריבוני של מלטה. הליטורגיה היתה לחיה תודות למקהלה הפרנציסקאנית של מכון מאניפקאט, תחת ניצוחה של הניה סודה סברה.
האירוע ארע בשלושה רגעים: הליטורגיה של דבר ה', הערצת הצלב וההתאחדות בהוחדה. בהתאם לתוכנית הליטורגית, הפטריארך והשמשים [דיאקונים] לבשו בגדים בצבע אדום בקפלה של הסקרמנט המבורך ביותר (או: הקפלה של התגלות ישע לאימו הבתולה מרים) והלכו בתהלוכה לגולגולתא. הפטריארך נשא את שרידי העץ של הצלב הקדוש והניח אותו על גבי המזבח בגולגולתא. במהלך הליטורגיה של דבר ה' אשר ארע מסביב לשרידי העץ של הצלב. הייסורים של האדון לפי ספר הבשורה של יוחנן הושמעו כשירה, משלימים מעגל של ארבעה מקראות של הייסורים המתחילים ביום ראשון של הלולבים ממשיכים דרך יום שלישי ורביעי הקדוש. לאחר שהמקראות הגיעו לנקדודה שבה ישוע מת על הצלב, השתרר שקט בבזיליקה והנוכחים כרעו ברך ונישקו את האבן שמתחת למזבח שעליו עמד צלבו של ישוע, ישוע שהשלים את הכל, ויתר על רוחו. לאחר מספר רגעים אינטנסיביים המקראות של הייסורים נמשכו עד להנחת גופתו של ישוע בקבר שבגן ליד מקום הצליבה.
הערצה של הצלב המשיכה לאחר מכן, לאחר תפילת המאמינים. השרידים נישאו ביידים של מונסיניור טוואל, והוא הזמין את הנוכחים להעריץ את העץ שעליו ישוע מושיע העולם הוצמד אליו במסמרים למען הפדות והישועה שלנו. טקס הערצת הצלב הקדוש הינו עתיק ימין ושורשיו כבר מהמאה הרביעית. אז במשך 3-4 שעות ביום שישי בקדוש, המאמינים מילאו את המקום והעריצו את הצלב ולאחר מכן קראו טקסט מכתבי הקודש המתייחס לייסורי האדון. טקס זה חי גם כיום ומחודש שוב כאן בגולגולתא היכן שכל הנאספים – שמשים, כהני דת, אחים פרנציסקאנים ועמאים – התקרבו בתהלוכה, שרים קינות ומזמורים על מנת לכבד ולנשק את העץ של צלב. בסוף האירוע, השרידים נלקחו שוב לקפלה של ההתגלות, היכן שהמאמינים יכלו להמשיך ולהעריץ ולכבד באופן פרטי.
בשעה שהפרנציסקאנים ליוו את הפטריארך ואת הפמליה שלו בחזרה למקום הפטריארכיה, הדרכים הצפופות והצרות של העיר העתיקה של ירושלים נתמלאו בנוצרים מאמינים רבים אשר המשיכו את מעשי הדבקות ב-טרידום של הפסחא, ממתינים לפסחא המבורך של התחייה של ישועה אדון ובאותו ערב יום שישי במקביל ,היהודים התכוננו לפתוח בחג הפסח שימשך שבוע ימים.
טקסט – קתרינה פופה פדראטי
תמונות – האח ג'וררג'יו ויניה