הפרנציסקאנים של הקוסטודיה הלכו אל גדות נהר הירדן לזכר האירוע של טבילתו של ישוע המשיח ע"י יוחנן המטביל. לפני ההוחדה [אוכריסטיה בלעז], הם הלכו למנזר של הרועה הטוב, היכן שהאח מאריו והאח אנתוני המתינו לקפה בגן המלבלב של המנזר לאח דוברומיר, סגן הקוסטוד, נציגים רשמיים מהעיר וקהל מאמינים רב.
האח מאריו פתח את האירוע החגיגי ונתן למושל המחוזי, מג'ד אל-פטיאני ולד"ר סעד ערקאת, אשר ביטאו את השמחה בלראות יחד נוצרים ומוסלמים על אדמת פלסטין. האח דוברומיר, כראש המשלחת הפרנציסקאנית, הודה "להבנה פורייה זו של הבנה בין האחים הפרנציסקאנים האחראים על הקהילה והרשויות המוסלמיות האזוריות של יריחו, שללא מצב זה לא ניתן היה לפתוח מחדש את בית הספר של ארץ הקודש מחדש."
ביום זה האחים הפרנ ציסקאנים הנציחו את היום שבו עבר ישוע המשיח דרך יריחו, העיר הממוקמת בין נווה מדבר ובין המדבר, מספר פעמים. על גדות נהר הירדן, ההוחדה נחוגה ע"י האח דוברומיר והאח מאריו – אליהם הצטרף קהל גדול דובר ערבית ואיטלקית שכלל מעל 500 איש עולי רגל מהקהילות הסמוכות. בדרשה החיננית האח מאריו הסביר – "אנו, הנוצרים אל לנו לפחד. אנו נמצאים בארץ שלנו, היכן שישוע הלך. אנו חוזרים לכאן במספרים גדלים והולכים. האחים המוסלמים והאחים היהודים שלנו חייבים להבין – זוהי חובתנו."
יש לזכור שרק החל משנת 1985האתר של טבילתו של ישוע היה נגיש מחדש. הוא היה סגור לאחר מלחמת ששת הימים, היה לאזור של שטח צבאי שבו מוקשים תחת שליטה ישראלית. עולי רגל יכלו לבקר בימים מסוימים ורק באישור מהצבא.
מרגע שהאתר נוקה מנוקשים הפרנציסקאנים שוב יכלו לכלול אותו במסגרת של לוח השנה שלהם. במקור נחוג בחודש אוקטובר, אולם הם יכלו להעביר את תאריך של יום חג זה לתאריך ליטורגי הולם רק החל מינואר 2012.
לאחר הדרשה, האחים הפרנציסקאנים חידשו את הבטחות הטבילה ומספר ילדים נטבלו במי הירדן, שנלקחו ישירות מהנהר הזורם בסמוך למזבח. היה זה רגע אמוציונאלי רב עוצמה כאשר אחד מהילדים שבכה לאחר מגע המים, מעליו ריחפה יונה לבנה.
לאחר סעודת האדון, הפרנציסקאנים הלכו למנזר של ארבעים הימים. מאז המאה הרביעית, הנוצרים מכבדים אתר זה ומכירים בו כהר הפיתוי של ישוע. המנזר האורתודוכסי הינו על ההר ומנציח את האירוע הזה. לאחר פגישה עם הקהילה הקטנה של נזירים יוונים-אורתודוכסים, האחים הפרנציסקאנים קראו את ספר השורה והיה זמן לתפילה.
רוב אנשי הקהילה מקהילת סאן סלבטורה ושל יריחו הצטרפו לאחר מכן אל האחים הפרנציסקאנים ונהנו יחד עימם מארוחת צהרים במנזר של הרועה הטוב. הגן לבש בגדי חג ואווירת חג עם פיקניק, מוזיקה, ברביקיו וחסד, אווירת שיתוף ושמחה בין הפרנציסקאנים ובין הנוצרים המקומיים. הקהילה הפרנציסקאנית עזבה את המקום באמצע שעות אחר הצהריים עם תודות רבות וחמות לכל מי שאפשר את היום הזה ועבד כדי שתהיה רוחניות ואווירה של אחווה וגם כיבוד.
אמילי ריי
האח מאריו פתח את האירוע החגיגי ונתן למושל המחוזי, מג'ד אל-פטיאני ולד"ר סעד ערקאת, אשר ביטאו את השמחה בלראות יחד נוצרים ומוסלמים על אדמת פלסטין. האח דוברומיר, כראש המשלחת הפרנציסקאנית, הודה "להבנה פורייה זו של הבנה בין האחים הפרנציסקאנים האחראים על הקהילה והרשויות המוסלמיות האזוריות של יריחו, שללא מצב זה לא ניתן היה לפתוח מחדש את בית הספר של ארץ הקודש מחדש."
ביום זה האחים הפרנ ציסקאנים הנציחו את היום שבו עבר ישוע המשיח דרך יריחו, העיר הממוקמת בין נווה מדבר ובין המדבר, מספר פעמים. על גדות נהר הירדן, ההוחדה נחוגה ע"י האח דוברומיר והאח מאריו – אליהם הצטרף קהל גדול דובר ערבית ואיטלקית שכלל מעל 500 איש עולי רגל מהקהילות הסמוכות. בדרשה החיננית האח מאריו הסביר – "אנו, הנוצרים אל לנו לפחד. אנו נמצאים בארץ שלנו, היכן שישוע הלך. אנו חוזרים לכאן במספרים גדלים והולכים. האחים המוסלמים והאחים היהודים שלנו חייבים להבין – זוהי חובתנו."
יש לזכור שרק החל משנת 1985האתר של טבילתו של ישוע היה נגיש מחדש. הוא היה סגור לאחר מלחמת ששת הימים, היה לאזור של שטח צבאי שבו מוקשים תחת שליטה ישראלית. עולי רגל יכלו לבקר בימים מסוימים ורק באישור מהצבא.
מרגע שהאתר נוקה מנוקשים הפרנציסקאנים שוב יכלו לכלול אותו במסגרת של לוח השנה שלהם. במקור נחוג בחודש אוקטובר, אולם הם יכלו להעביר את תאריך של יום חג זה לתאריך ליטורגי הולם רק החל מינואר 2012.
לאחר הדרשה, האחים הפרנציסקאנים חידשו את הבטחות הטבילה ומספר ילדים נטבלו במי הירדן, שנלקחו ישירות מהנהר הזורם בסמוך למזבח. היה זה רגע אמוציונאלי רב עוצמה כאשר אחד מהילדים שבכה לאחר מגע המים, מעליו ריחפה יונה לבנה.
לאחר סעודת האדון, הפרנציסקאנים הלכו למנזר של ארבעים הימים. מאז המאה הרביעית, הנוצרים מכבדים אתר זה ומכירים בו כהר הפיתוי של ישוע. המנזר האורתודוכסי הינו על ההר ומנציח את האירוע הזה. לאחר פגישה עם הקהילה הקטנה של נזירים יוונים-אורתודוכסים, האחים הפרנציסקאנים קראו את ספר השורה והיה זמן לתפילה.
רוב אנשי הקהילה מקהילת סאן סלבטורה ושל יריחו הצטרפו לאחר מכן אל האחים הפרנציסקאנים ונהנו יחד עימם מארוחת צהרים במנזר של הרועה הטוב. הגן לבש בגדי חג ואווירת חג עם פיקניק, מוזיקה, ברביקיו וחסד, אווירת שיתוף ושמחה בין הפרנציסקאנים ובין הנוצרים המקומיים. הקהילה הפרנציסקאנית עזבה את המקום באמצע שעות אחר הצהריים עם תודות רבות וחמות לכל מי שאפשר את היום הזה ועבד כדי שתהיה רוחניות ואווירה של אחווה וגם כיבוד.
אמילי ריי