היום, יום שבת, ה-23 במרץ, הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש השלימו את מסע העלייה לרגל שלהם בתקופת צום הארבעים במקומות הקדושים והתפילה שבירושלים הקשורים לייסוריו של ישוע המשיח.
למרות ששאר מסעות העלייה לרגל התרחשו בימי רביעי במשך תקופת צום הארבעים, האחרון מביניהם התקיים ביום שבת לפני יום ראשון של הלולבים על מנת לחגו את ההוחדה [אוכריסטיה] שם. ביום המחרת תיערך סעודת האדון הטקסית של יום הלולבים שתחל מוקדם בבוקר בכנסיית הקבר, ובשעות אחר הצהריים עם עליה לרגל בהליכה של עולי רגל שתחל מהמקום הקדוש לעבר שערי עיר הקודש.
סעודת האדון נערכה ע"י סגן הקוסטוד, האח ארטמיו ויטורס, יחד עם האח הממונה על המקום הקדוש, האח פרנצסק ויאטרס, והאחראי על הטקסים, האח מרצלו ציצינלי, והן בסיועם של כ-20 כהני דת שעמדו לפני האחים הפרנציסקאנים מהסמינריון ומאמינים מן השורה שהצטרפו אליהם. המקראות והדרשה של האח ארטמיו הזמינה את הנקהלים להרהר בדרך שבה ישוע המשיח התכוון לחיות את חיו תוך ריבונות. הוא, המלך "ללא כתר, ללא כס, ללא ממלכה", בחר בבדידות ובענווה. " מה נותר ממנו מהייחוס של מלכותיות", שאל האח ארטמיו. "שירות ואהבה...שירות בנתינת חיו שלו לנו, בהזדהות עם העני ביותר, עם הקטן ביותר והחלש ביותר." אהבת האל רק מחזקת.
כאשר הוא הגיע רכוב על חמור, המקומיים מירושלים לא זיהו את הריבונות של ישוע. "אין זה מספיק", המשיך האח ארטמיו, "לרכב על לולבים ולשיר הושענא בן דוד. עלינו, כפי שמזכיר לנו שאול הקדוש "להיות עם אותה גישה שהיא גם שלנו בישוע המשיח" (אל הפיליפים, ב:5). על מנת לחיות כנוצרי יש לשרת את האחים. אהבה מתורגמת בקבלה, בלהיות עם האחר, בלפתוח את הלב, בטיפול בכל אדם. לחיות כנוצרי מודגמת בסליחה ורחמים. עלינו ללכת לפי הדוגמא של ישוע המשיח אשר "הלך ועשה טוב" (משעי השליחים י:38).
זו הדוגמא שפרנסיס הקדוש הותיר לתלמידיו, הדוגמא שהאפיפיור פרנסיס מחדש בעבור הכנסייה.
ביום זה, לפני סעודת האדון שתחל במקום הקדוש של בית פגי, הקהילה הנוצרית כבר החלה את התהלוכה של הלולבים – קהילה של מהגרי עבודה, הודים הגרים בישראל. תוך ניצול של יום השבת, יום החופש שלהם, שמונים מספר מאות מהם נפגשו בעקבות ההזמנה של כהן הדת שלהם, האח ג'יי, ללכת לעיר [ירושלים] ברגל.
מחר, יחל השבוע קדוש. באחדות עם הכנסייה האוניברסאלית, הקוסטודיה של ארץ הקודש ממשיכה לערוך את המסע לתחייה בעקבות צעדיו של ישוע המשיח, מילולית (הלכה למעשה) ופיגורטיבית.
למרות ששאר מסעות העלייה לרגל התרחשו בימי רביעי במשך תקופת צום הארבעים, האחרון מביניהם התקיים ביום שבת לפני יום ראשון של הלולבים על מנת לחגו את ההוחדה [אוכריסטיה] שם. ביום המחרת תיערך סעודת האדון הטקסית של יום הלולבים שתחל מוקדם בבוקר בכנסיית הקבר, ובשעות אחר הצהריים עם עליה לרגל בהליכה של עולי רגל שתחל מהמקום הקדוש לעבר שערי עיר הקודש.
סעודת האדון נערכה ע"י סגן הקוסטוד, האח ארטמיו ויטורס, יחד עם האח הממונה על המקום הקדוש, האח פרנצסק ויאטרס, והאחראי על הטקסים, האח מרצלו ציצינלי, והן בסיועם של כ-20 כהני דת שעמדו לפני האחים הפרנציסקאנים מהסמינריון ומאמינים מן השורה שהצטרפו אליהם. המקראות והדרשה של האח ארטמיו הזמינה את הנקהלים להרהר בדרך שבה ישוע המשיח התכוון לחיות את חיו תוך ריבונות. הוא, המלך "ללא כתר, ללא כס, ללא ממלכה", בחר בבדידות ובענווה. " מה נותר ממנו מהייחוס של מלכותיות", שאל האח ארטמיו. "שירות ואהבה...שירות בנתינת חיו שלו לנו, בהזדהות עם העני ביותר, עם הקטן ביותר והחלש ביותר." אהבת האל רק מחזקת.
כאשר הוא הגיע רכוב על חמור, המקומיים מירושלים לא זיהו את הריבונות של ישוע. "אין זה מספיק", המשיך האח ארטמיו, "לרכב על לולבים ולשיר הושענא בן דוד. עלינו, כפי שמזכיר לנו שאול הקדוש "להיות עם אותה גישה שהיא גם שלנו בישוע המשיח" (אל הפיליפים, ב:5). על מנת לחיות כנוצרי יש לשרת את האחים. אהבה מתורגמת בקבלה, בלהיות עם האחר, בלפתוח את הלב, בטיפול בכל אדם. לחיות כנוצרי מודגמת בסליחה ורחמים. עלינו ללכת לפי הדוגמא של ישוע המשיח אשר "הלך ועשה טוב" (משעי השליחים י:38).
זו הדוגמא שפרנסיס הקדוש הותיר לתלמידיו, הדוגמא שהאפיפיור פרנסיס מחדש בעבור הכנסייה.
ביום זה, לפני סעודת האדון שתחל במקום הקדוש של בית פגי, הקהילה הנוצרית כבר החלה את התהלוכה של הלולבים – קהילה של מהגרי עבודה, הודים הגרים בישראל. תוך ניצול של יום השבת, יום החופש שלהם, שמונים מספר מאות מהם נפגשו בעקבות ההזמנה של כהן הדת שלהם, האח ג'יי, ללכת לעיר [ירושלים] ברגל.
מחר, יחל השבוע קדוש. באחדות עם הכנסייה האוניברסאלית, הקוסטודיה של ארץ הקודש ממשיכה לערוך את המסע לתחייה בעקבות צעדיו של ישוע המשיח, מילולית (הלכה למעשה) ופיגורטיבית.