יותר מאלף מאמינים יתקדמו קדימה לעבר הדלתות של כנסיית קתרינה הקדושה בתפילת חצות בסעודת האדון. בחשכה, שלושה פרנציסקאנים יהיו אחראים על כך שהכל יתנהל כפי שצריך. אנא הכירו את שלושת האחראים על הליטורגיה שיש להם אך ורק מטרה אחת: להפוך את האירוע לזמן של תפילה שתהיה נעימה לכל.
אל תצפו לחיוכים שלהם במהלך האירועים שיחוגו; הם יהיו במקסימום ריכוז. האח מרצלו, האח יוליס והאח ברנרדו הם האחראים על הטקסים של הקוסטודיה. על כתפיהם מונחת האחריות לכבד מסורות רבות, לענות על חוקים וקודים של הפרוטוקול – המבוסס, בין השאר, על הסטאטוס קוו משנת 1853 – שעדיין מווסת את הזכויות והפריבילגיות של הקהילות הנוצריות השונות בארץ הקודש.
האח מרצלו ציצינלי, אחראי עם הטקסים, מחזיק בידיו את עמדת האחריות הזו מאז שנת 2012, והוא למד ועבד בתחום הליטורגיה יותר מ-15 שנים. התפקיד של האחראי על הטקסים אינו מוגבל לטקס עצמו; זהו רק "קצהו של הקרחון, החלק שהמאמינים יכולים לראות", הוא אומר. ברקע, בצללים, ישנם ימים ארוכים של הכנה על מנת למנוע מצב שיעורר מחווה או רגע של שכחה שיגרום לתקרית דיפלומטית בין שתי קהילות או רשויות.
מעקב אחר הליטורגיה של השנה, ידיעה של הדרישות המיוחדות של הכנסיות המזרחיות שעימם יש לחלוק מקום מוגבל במספר אתרים, ותיאום של התנועה של מספר רב של אנשים הכרוכה בליטורגיה: האחראים על הטקסים עובדים משך כל השנה. משך שנת 2013, האח מרצלו פיקח על מעל 50 טקסים רשמיים בעשרים אתרים שונים ובשפות שונות!. תוך התלהבות מתפקידו, הוא מבלה שעות רבות בארכיון של הקוסטודיה. כשהוא קורא את דברי הימים והעריכה של התיעוד שהותירו לו קודמיו, הוא מסביר, "כאן בקוסטודיה יש לנו אוצרות כמו ספר זה המכיל את הטקסים מאז שנת 1752! יצרנו דו שיח בין העבר ובין ההווה, ומה שעל המאזניים הינו שמירת הדבקות הנוצרית החיה בארצו של ישוע. הכנסייה משתנה והופכת מודרנית יותר, אולם אסור לה שמאות שנים של דבקות ייעלמו." הוא יוצר ספרונים של סעודת האדון המשקפים את המסורות לכל טקס בעזרת האחים הפרנציסקאנים שהינם בעלי תואר מתקדם בליטורגיה.
משום שישנם השלכות ארוכות טווח שהאחראי על הטקסים מחזיק בתפקידו רוב חייו. האח מרצלו גייס שני סמינריסטים, האח יוליס ראמון זרזה ואת האח ברנרדו מויה מונטרו, על מנת לסייע לו בעבודת היום יום. "אין זה קל למצוא מישהו שרוצה להקדיש שעות עבודה כה רבות ליעד זה ואשר יכול להישאר לזמן כה רב.", אומר האח מרצלו. בקבלת יעד זה, שני הסמינריסטים שלנו יודעים שהם "בדרך ובתקופה ארוכה ואינטנסיבית של הכשרה שבמהלכה אנו לומדים בכל יום", חולק עימנו האח יוליס. הוא אינו מסתיר את העובדה כי היעד יכול להיות "כבד" לעיתים: "לוח הזמנים שלנו מתוכנן היטב, אולם לפעמים הוא מקביל לחיי הקהילה. אנו לפעמים אוכלים לבד, עוזבים את הטקסים אחרי כולם."
הם יבלו את כל ה-24 בדצמבר בכנסיית קתרינה הקדושה, עד שיגיעו השעות הקטנות של ה-25 בדצמבר. הם יפקחו שהכל מתפקד החל מהמיקרופונים ועד לתאורה, דרך בגדי כהני הדת כדי שלוודא ששום דבר לא חסר משום "שמרגע שמתחיל הטקס לא יכולים לעשות שום דבר מההתחלה", מסביר האח מרצלו.דבר זה מסביר את תחושת חוסר המוכנות לשנות ואת חוסר הגמישות שנראית מיותרת ומתבטאת בחוסר שביעות הרצון של הצלמים שלעיתים לא מקבלים את האישור שמבקשים. האח מרצלו מכיר בכך ש"לפעמים אנו קשים ואומרים "לא", אולם מסיבה אחת בלבד: למנוע בעיות שלא בשליטה. אנשים לא מבינים שכל דבר מתוזמן בדקות, מאורגן, מוכן ע"י וועדות שבועות למפרע.", הוא מסכם. "ההבדל הגדול בין מנצח תזמורת ואחראי על הטקסים הוא שאנו מתמודדים עם אמונה, עם מאמינים הנחשבים ליקרים מפז. אנשים מכל העולם באים להתנסות בסעודת האדון של חצות, ואנו חייבים להציע להם זמן אינטנסיבי, תפילה הרמונית, והיא הסיבה שלנו לערנות בכל רגע ורגע."
הוא מסיים עם מבט חביב לכיוונו של האח יוליס. "יעד זה יוצר קרבה רבה בינינו ואני במקרים רבים מודה לצוות שלי משום שאני חש את רוחו של פרנסיס הקדוש בעבודתנו היום יוממית." אין כל ספק שמערכות היחסים האנושית הינה אינטנסיבית. האח יוליס מוסיף – "אנו מכירים האחד את השני כה טוב שאיננו צריכים לדבר במהלך האירועים. התקשורת הינה רק במבט."
שלושת האחים הפרנציסקאנים אומרים כי הם חשים כבוד בעול זה של האחריות. סעודת האדון של חצות הינה רק ההתחלה. הם יתחילו מחדש שוב בבוקר, יקפצו מאירוע לאירוע בבית לחם, ירושלים ונצרת, ללא מנוחה עד הראשון בינואר. אנו מודים לאחים אלו, המזכירים לנו את המנדט שנמסר לפרנציסקאנים ע"י הכס הקדוש [וותיקן] (ראה הצו של האפיפיור קלמנט ה-6 בשנת 1342): "עריכת טקסים וסעודות אדון שיושרו וטקסים במקומות שהם קדושים לנצרות."
אמילי ריי
אל תצפו לחיוכים שלהם במהלך האירועים שיחוגו; הם יהיו במקסימום ריכוז. האח מרצלו, האח יוליס והאח ברנרדו הם האחראים על הטקסים של הקוסטודיה. על כתפיהם מונחת האחריות לכבד מסורות רבות, לענות על חוקים וקודים של הפרוטוקול – המבוסס, בין השאר, על הסטאטוס קוו משנת 1853 – שעדיין מווסת את הזכויות והפריבילגיות של הקהילות הנוצריות השונות בארץ הקודש.
האח מרצלו ציצינלי, אחראי עם הטקסים, מחזיק בידיו את עמדת האחריות הזו מאז שנת 2012, והוא למד ועבד בתחום הליטורגיה יותר מ-15 שנים. התפקיד של האחראי על הטקסים אינו מוגבל לטקס עצמו; זהו רק "קצהו של הקרחון, החלק שהמאמינים יכולים לראות", הוא אומר. ברקע, בצללים, ישנם ימים ארוכים של הכנה על מנת למנוע מצב שיעורר מחווה או רגע של שכחה שיגרום לתקרית דיפלומטית בין שתי קהילות או רשויות.
מעקב אחר הליטורגיה של השנה, ידיעה של הדרישות המיוחדות של הכנסיות המזרחיות שעימם יש לחלוק מקום מוגבל במספר אתרים, ותיאום של התנועה של מספר רב של אנשים הכרוכה בליטורגיה: האחראים על הטקסים עובדים משך כל השנה. משך שנת 2013, האח מרצלו פיקח על מעל 50 טקסים רשמיים בעשרים אתרים שונים ובשפות שונות!. תוך התלהבות מתפקידו, הוא מבלה שעות רבות בארכיון של הקוסטודיה. כשהוא קורא את דברי הימים והעריכה של התיעוד שהותירו לו קודמיו, הוא מסביר, "כאן בקוסטודיה יש לנו אוצרות כמו ספר זה המכיל את הטקסים מאז שנת 1752! יצרנו דו שיח בין העבר ובין ההווה, ומה שעל המאזניים הינו שמירת הדבקות הנוצרית החיה בארצו של ישוע. הכנסייה משתנה והופכת מודרנית יותר, אולם אסור לה שמאות שנים של דבקות ייעלמו." הוא יוצר ספרונים של סעודת האדון המשקפים את המסורות לכל טקס בעזרת האחים הפרנציסקאנים שהינם בעלי תואר מתקדם בליטורגיה.
משום שישנם השלכות ארוכות טווח שהאחראי על הטקסים מחזיק בתפקידו רוב חייו. האח מרצלו גייס שני סמינריסטים, האח יוליס ראמון זרזה ואת האח ברנרדו מויה מונטרו, על מנת לסייע לו בעבודת היום יום. "אין זה קל למצוא מישהו שרוצה להקדיש שעות עבודה כה רבות ליעד זה ואשר יכול להישאר לזמן כה רב.", אומר האח מרצלו. בקבלת יעד זה, שני הסמינריסטים שלנו יודעים שהם "בדרך ובתקופה ארוכה ואינטנסיבית של הכשרה שבמהלכה אנו לומדים בכל יום", חולק עימנו האח יוליס. הוא אינו מסתיר את העובדה כי היעד יכול להיות "כבד" לעיתים: "לוח הזמנים שלנו מתוכנן היטב, אולם לפעמים הוא מקביל לחיי הקהילה. אנו לפעמים אוכלים לבד, עוזבים את הטקסים אחרי כולם."
הם יבלו את כל ה-24 בדצמבר בכנסיית קתרינה הקדושה, עד שיגיעו השעות הקטנות של ה-25 בדצמבר. הם יפקחו שהכל מתפקד החל מהמיקרופונים ועד לתאורה, דרך בגדי כהני הדת כדי שלוודא ששום דבר לא חסר משום "שמרגע שמתחיל הטקס לא יכולים לעשות שום דבר מההתחלה", מסביר האח מרצלו.דבר זה מסביר את תחושת חוסר המוכנות לשנות ואת חוסר הגמישות שנראית מיותרת ומתבטאת בחוסר שביעות הרצון של הצלמים שלעיתים לא מקבלים את האישור שמבקשים. האח מרצלו מכיר בכך ש"לפעמים אנו קשים ואומרים "לא", אולם מסיבה אחת בלבד: למנוע בעיות שלא בשליטה. אנשים לא מבינים שכל דבר מתוזמן בדקות, מאורגן, מוכן ע"י וועדות שבועות למפרע.", הוא מסכם. "ההבדל הגדול בין מנצח תזמורת ואחראי על הטקסים הוא שאנו מתמודדים עם אמונה, עם מאמינים הנחשבים ליקרים מפז. אנשים מכל העולם באים להתנסות בסעודת האדון של חצות, ואנו חייבים להציע להם זמן אינטנסיבי, תפילה הרמונית, והיא הסיבה שלנו לערנות בכל רגע ורגע."
הוא מסיים עם מבט חביב לכיוונו של האח יוליס. "יעד זה יוצר קרבה רבה בינינו ואני במקרים רבים מודה לצוות שלי משום שאני חש את רוחו של פרנסיס הקדוש בעבודתנו היום יוממית." אין כל ספק שמערכות היחסים האנושית הינה אינטנסיבית. האח יוליס מוסיף – "אנו מכירים האחד את השני כה טוב שאיננו צריכים לדבר במהלך האירועים. התקשורת הינה רק במבט."
שלושת האחים הפרנציסקאנים אומרים כי הם חשים כבוד בעול זה של האחריות. סעודת האדון של חצות הינה רק ההתחלה. הם יתחילו מחדש שוב בבוקר, יקפצו מאירוע לאירוע בבית לחם, ירושלים ונצרת, ללא מנוחה עד הראשון בינואר. אנו מודים לאחים אלו, המזכירים לנו את המנדט שנמסר לפרנציסקאנים ע"י הכס הקדוש [וותיקן] (ראה הצו של האפיפיור קלמנט ה-6 בשנת 1342): "עריכת טקסים וסעודות אדון שיושרו וטקסים במקומות שהם קדושים לנצרות."
אמילי ריי