כבכל 15 ביולי, במחוז של ירושלים מנציחים את היום שבו הבזיליקה "הצלבנית" של כנסיית הקבר הפכה למקודשת גם באמצעות בנייה בעלת אופי דתי. כפי שהכנסייה מתכנסת בכל 9 בנובמבר עבור הבזיליקה הלטרנית, קהילות ומסדרים נוצריים דתיים שונים מהזרם הלטיני בארץ הקודש חגגו את ההקדשה של כנסיית הקבר. משום שבכל יום בבוקר, הפרנציסקאנים שרים את סעודת האדון בקברו של ישוע, הכנסייה הלטינית של ירושלים הצטרפה לקהילה הפרנציסקאנית על מנת לחגוג אירוע זה.
ההקדשה של כנסיית הקבר מתוארכת בשנת 1149, כאשר הצלבנים הקדישו את המזבח עם מים קדושים בבזיליקה שרק נבנתה מחדש. האח הפרנציסקאני סטפן מזכיר כי "אנו לא חוגגים את התהילה של הצלבנים. כאשר במאה ה-14 הפרנציסקאנים הגיעו והחלו בשירות בכנסיית הקבר, עם קשר לארץ ועם הערכים שלהם ושיטות הפעולה שלהם, כלומר - יחס של כבוד לאחר, דו שיח ונוכחות. הקדשה זו של הבזיליקה מדגישה שוב את היעד העיקרי של פולחן דתי, פולחן דתי אשר קורא לכל הנוצרים בעולם כולו."
בשעה שהקוסטוד של ארץ הקודש נמצא בביקור בסוריה ובקפריסין, ערך את האירוע סגן הקוסטוד, האח הפרנציסקאני דוברומיר גסטל. בדרשה שלו, הזכיר האח דוברומיר כי משך המאות היו הקדשות שונות ורבות. הנוצרים האורתודוכסים, למשל, מנציחים ב-14 בספטמבר את ההקדשה של הבזיליקה של קונסטנטינוס. "מספר הקדשות, מספר כנסיות, אולם רק קבר אחד ורז עצום, כאן הוא ההכרחי", הוסיף. עולה רגל או אנשי קהילה המתפללים בכנסיית הקבר הופכים "לעדות של התקומה מן המתים", אמר וסיים את דבריו.
בכל יום בכנסיית הקבר, הרז של ישוע המשיח נחוג בשפות שונות ובטקסים שונים בהתאם לזרם נוצרי זה או אחר, כפי שהוגדר בסטאטוס קוו משנת 1842. תופעה שהינה לעיתים "לא נוחה" או מפתיעה עקב השאיפה והרצון העז של עולי רגל להיכנס לקבר, כשהם נעים מקפלה לקפלה במהירות או פשוט ממתפללים בדממה. ההקדשה של כנסיית הקבר מזכירה כי מקום הפולחן ה"ציבורי" הפך ל"פרטי", ומהווה זמן יקר ערך של מפגש שבו האל מחדש את בריתו עם עמו.
א.ר
ההקדשה של כנסיית הקבר מתוארכת בשנת 1149, כאשר הצלבנים הקדישו את המזבח עם מים קדושים בבזיליקה שרק נבנתה מחדש. האח הפרנציסקאני סטפן מזכיר כי "אנו לא חוגגים את התהילה של הצלבנים. כאשר במאה ה-14 הפרנציסקאנים הגיעו והחלו בשירות בכנסיית הקבר, עם קשר לארץ ועם הערכים שלהם ושיטות הפעולה שלהם, כלומר - יחס של כבוד לאחר, דו שיח ונוכחות. הקדשה זו של הבזיליקה מדגישה שוב את היעד העיקרי של פולחן דתי, פולחן דתי אשר קורא לכל הנוצרים בעולם כולו."
בשעה שהקוסטוד של ארץ הקודש נמצא בביקור בסוריה ובקפריסין, ערך את האירוע סגן הקוסטוד, האח הפרנציסקאני דוברומיר גסטל. בדרשה שלו, הזכיר האח דוברומיר כי משך המאות היו הקדשות שונות ורבות. הנוצרים האורתודוכסים, למשל, מנציחים ב-14 בספטמבר את ההקדשה של הבזיליקה של קונסטנטינוס. "מספר הקדשות, מספר כנסיות, אולם רק קבר אחד ורז עצום, כאן הוא ההכרחי", הוסיף. עולה רגל או אנשי קהילה המתפללים בכנסיית הקבר הופכים "לעדות של התקומה מן המתים", אמר וסיים את דבריו.
בכל יום בכנסיית הקבר, הרז של ישוע המשיח נחוג בשפות שונות ובטקסים שונים בהתאם לזרם נוצרי זה או אחר, כפי שהוגדר בסטאטוס קוו משנת 1842. תופעה שהינה לעיתים "לא נוחה" או מפתיעה עקב השאיפה והרצון העז של עולי רגל להיכנס לקבר, כשהם נעים מקפלה לקפלה במהירות או פשוט ממתפללים בדממה. ההקדשה של כנסיית הקבר מזכירה כי מקום הפולחן ה"ציבורי" הפך ל"פרטי", ומהווה זמן יקר ערך של מפגש שבו האל מחדש את בריתו עם עמו.
א.ר