היתה זו השנה הראשונה שבה סימון, אשר חי בירושלים, נסע להר תבור על מנת לחגוג את החג של ישוע לובש הדר [טרנספיגורציה, בלעז] . הוא שמח, אפילו "שהיה חם"…ואכן נכון כי היה חם בפסגה של ההר הקודש – ובמקרה גם בעמק, אולם כאן בגובה של 588 מ’, יכולת לחוש במשב רוח קל. הרוח לא עברה אל מעבר לדלתות הבזיליקה שביניהם נכחו מאמינים רבים מהגליל ומירושלים. החגיגה נערכה באווירת פיוס; הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פיירבטיסטה פיצהבלה, ניהל אותה, והוא לווה ע"י האב הממונה על המקום האח הפרנציסקאני וויצ’ץ בולוז והאח הממונה של נצרת, האח הפרנציסקאני ריקרדו מריה בוסטוס, יחדיו עם כ-30 כהני דת.
כשהעיניים נישאות אל השמיים על מנת להתבונן במזבח, דעתם של המאמינים לא הוסחה מהחום. אולם אני כן…הרהרתי האם ישוע באמת ביצע "תעלול" זה בשליחיו, גרם להם לעלות להר תבור באמצע הקיץ…. ספרי הבשורה היו מצומצמים לגבי פרטים שיכולים לאפשר לתעד את האפיזודה הזו. אוזביוס מקיסריה חשב שההתגלות התרחשה 40 ימים לפני הייסורים של ישוע [הפסיון,בלעז] או במילים אחרות – במהלך חודש פברואר. אולם החג נחוג ב-6 לאוגוסט שזהו היום הראשון שאותו הקדישה הכנסייה הביזנטית. המסורת האורתודוכסית מציינת כי תאריך זה אינו מקרי, משום שבין ה-6 לאוגוסט לבין ה-14 לספטמבר, יום מציאת הצלב הקדוש, נספרים 40 ימים. אי לכך, הקשר בין הר תבור לבין הגולגלתא נותר ונשמר.
זו השנה השנייה ברצף, שבה האחווה הפרנציסקאנית שבהר התבור מציעה את האפשרות להרחיב את החגיגה ע"י אירוע של תהלוכה עתיקת יומין המובילה מהמפגש בבזיליקה לקפלה המכונה "דסנטיבוס" [לטינית], שבספר הבשורה נכתב עליה "כאשר ירדו מן ההר", ישוע ציווה אותם לא לומר דבר לגבי מה שראו -"ויזהירם לבלתי הגיד לאיש את-אשר ראו עד כי-יקום בן-האדם מן-המתים" (הבשורה לפי מרקוס, ט:9). הקפלה נמצאת בכניסה לנכס הפרנציסקאני, והמקום נקרא "באב אל הווה", שער הרוח. הוא נבנה מחדש בשנת 1923 מסביב לחורבות של מבנה ביזנטי, כפי שהשלט מעל לכניסה מציין. לאחר מכן, קהל המאמינים נתאסף סביב מזנון פתוח מרשים שהוכן ע"י קהילת מונדה אקס, על מנת לאכול ולשתות דבר מה. וכך הגיעה החגיגה את סופה!
Mab
[1] Neminis dixerit visionem donec Filius Hominis a mortuis resurgat. Vetus testaur opinion magistrum praecepisse apostolis hic in viciniies ad cuius memoriam prisci christinani exstruxere sagellum inivria temporum dilapsum integrum restitutum A.D. MCMXXIII "-ויזהירם לבלתי הגיד לאיש את-אשר ראו עד כי-יקום בן-האדם מן-המתים". אגדה עתיקה מספרת כי האדון הזהיר את השליחים כאן, בסמוך לזכר אירוע זה הנוצרים בנו מקדש אשר התפורר עקב שיני הזמן. הוא שוקם במלואו בשנת 1923
כשהעיניים נישאות אל השמיים על מנת להתבונן במזבח, דעתם של המאמינים לא הוסחה מהחום. אולם אני כן…הרהרתי האם ישוע באמת ביצע "תעלול" זה בשליחיו, גרם להם לעלות להר תבור באמצע הקיץ…. ספרי הבשורה היו מצומצמים לגבי פרטים שיכולים לאפשר לתעד את האפיזודה הזו. אוזביוס מקיסריה חשב שההתגלות התרחשה 40 ימים לפני הייסורים של ישוע [הפסיון,בלעז] או במילים אחרות – במהלך חודש פברואר. אולם החג נחוג ב-6 לאוגוסט שזהו היום הראשון שאותו הקדישה הכנסייה הביזנטית. המסורת האורתודוכסית מציינת כי תאריך זה אינו מקרי, משום שבין ה-6 לאוגוסט לבין ה-14 לספטמבר, יום מציאת הצלב הקדוש, נספרים 40 ימים. אי לכך, הקשר בין הר תבור לבין הגולגלתא נותר ונשמר.
זו השנה השנייה ברצף, שבה האחווה הפרנציסקאנית שבהר התבור מציעה את האפשרות להרחיב את החגיגה ע"י אירוע של תהלוכה עתיקת יומין המובילה מהמפגש בבזיליקה לקפלה המכונה "דסנטיבוס" [לטינית], שבספר הבשורה נכתב עליה "כאשר ירדו מן ההר", ישוע ציווה אותם לא לומר דבר לגבי מה שראו -"ויזהירם לבלתי הגיד לאיש את-אשר ראו עד כי-יקום בן-האדם מן-המתים" (הבשורה לפי מרקוס, ט:9). הקפלה נמצאת בכניסה לנכס הפרנציסקאני, והמקום נקרא "באב אל הווה", שער הרוח. הוא נבנה מחדש בשנת 1923 מסביב לחורבות של מבנה ביזנטי, כפי שהשלט מעל לכניסה מציין. לאחר מכן, קהל המאמינים נתאסף סביב מזנון פתוח מרשים שהוכן ע"י קהילת מונדה אקס, על מנת לאכול ולשתות דבר מה. וכך הגיעה החגיגה את סופה!
Mab
[1] Neminis dixerit visionem donec Filius Hominis a mortuis resurgat. Vetus testaur opinion magistrum praecepisse apostolis hic in viciniies ad cuius memoriam prisci christinani exstruxere sagellum inivria temporum dilapsum integrum restitutum A.D. MCMXXIII "-ויזהירם לבלתי הגיד לאיש את-אשר ראו עד כי-יקום בן-האדם מן-המתים". אגדה עתיקה מספרת כי האדון הזהיר את השליחים כאן, בסמוך לזכר אירוע זה הנוצרים בנו מקדש אשר התפורר עקב שיני הזמן. הוא שוקם במלואו בשנת 1923