היתה זו אווירה של חג גדול ושמחה כנה בהר תבור (ג'בל את-תור בערבית) בבוקר של ה-6 באוגוסט, בחג של ישוע לבש הדר; אירוע טקסי שנחוג משך מאות רבות הן בליטורגיה מזרחית והן במערבית. הגבעה המוזרה והמבודדת בגליל, אשר ממוקמת 600 מ' מעל פני הים ומציעה נוף מרהיב על כל המישור, היתה הרקע המרגש לאירוע הטקסי שנערך בבזיליקה הפרנציסקאנית שנבנתה ע"י הארכיטקט האיטלקי אנטוניו ברלוצי על שרידים ביזנתיים וצלבניים.
סעודת האדון [מיסה],שנערכה ע"י האב הקוסטוד פיירבטיסטה פיצהבלה, נערכה במזבח הגבוה, אשר משקיף על הקריפטה המנציחה את ההשתנות של ישוע [טרנספיגורציה בלעז]. ברקע, ישנו פסיפס המתאר את האירוע המיוחד שבהר תבור. בנוסף, האח הפרנציסקאני מריו חדציטי, האח הממונה על המנזר שבהר תבור, אשר סייע ודרש אתץ הדרשה, רבים מהאחים מהמשפחה הפרנציסקאניית בארץ הקודש נכחו במקום, יחד עם כהני דת רבים מקהילות דתיות אחרות שבאו לקחת חלק בשמחה ביום זה.
אווירת תפילה והשתתפות אינטנסיבית הביאה יחדיו אנשים רבים להר תבור לרגל האירוע, כולל נוצריפ דוברי ערבית מקהילות סמוכות בגליל, אולם גם מספר אנשי דת, קבוצות קטנות של עולי רגל ונוצרים אחרים מארץ הקודש מישראל וגם מהרשות הפלסטינאית, מאזור בית לחם, בית ג'אלה ובית סאחור.
בסופה של סעודת האדון [מיסה] נערכה תהלוכה מסורתית, עם ליווי שירים בערבית, אשר החלה את דרכה מהבזיליקה והגיעה לקפלה הידועה כ"דסנדנטיוס", בניין קטן המנציח את מילותיו של ישוע לשלושת השליחים אשר היו עדים להשתנות (טרנספיגורציה), ואמר להם שלא לגלות אודות אירוע זה לפני תקומתו (הבשורה לפי מתי, 17:9).
ארוחת צהריים נפלאה ב-קאזה נובה הפרנציסקאני שבהר תבור הביאה את החגיגות לסיומן עם אווירת שמחה.
ההשתנות (או: הטרנספיגורציה) הינה אירוע היסטורי, אפיזודה בחיי ישוע, אשר מעלה מעטה על היבט מטה-היסטורי ומראה לנו את ההבזק של האלוהי ואת טבעו הזוהר של ישוע המשיח, ומלווה במסורת של המתנה למשיח ומאיר באור חדש את הערך של טבע האדם. חושף את המשמעות האמיתית של כל אדם, הנשבע לבחירה אישית של טוב והשתתפות באינטימיות של חיי האל.
ההשתנות (טרנספיגורציה) היתה הביטוי הראשון של ההבט האלוהי בהתאחדות, אשר משה ואליהו, שני חברים קרובים של האל ופרוטגוניסטים במסע ארוך טווח שהאל ערך עבור העם היהודי ואשר בישרו מבחינה מסוימת את בואו של ישוע המשיח להיסטוריה, לקחו חלק בגילווי של יסודות יקרים מטעם האל, הפנים הזורחות שלו בתהילה של בנו המועדף. האל מראה את פניו שוב כחבר או כאנשים רגילים: בייחוד, האל מאפשר למשה לדבר עימו "פנים אל פנים, כאדם המדבר לרעהו" (שמות, 33:11) ולאליהו הנביא, שזומן לכאן בשם כל הנביאים, ונחשב ע"י המסורת הנוצרית, יחד עם משה ועם שאול הקדוש, כנציגים הגדולים ביותר של המיסטיות. שלושה מחבריו הקרובים ביותר של ישוע הינם השליח פטרוס, ג'יימס ו-ג'ון, אנשים פשויטים הגליל שהפכו לדמויות מובילות בסיפור הגודל שסופר, והם מוזמנים כעדים לארוע זה. מאוחר יותר, לאחר שחזו בהרהור ובהשתנות ובזוהר פניו של ישוע, הם היו המלווים של ישוע בליל השימורים בגת שמנים וראו את אותם הפנים בסבל בשעתו הקשה בו יותר שסימנה את תחילת ייסורי ישוע. רז זה חובה בתוכו את אחד מהאתגרים הגדולים ביותר לאדם: להמשי ולראות את כבוד וגדולת האל בדרמה של המוות על הצלב.
הטרנספיגורציה לאחר מכן פותחת מסר גבוה מאד אשר פונה לכל אדם, שנותר בצלם האל וזומן על מנת לתת עדות ע"י הידמות אליו במהלך חייו. המילים של פיירבטיסטה פיצהבלה הדגישו זאת: "על הר תבור, ישוע חזר אלינו בכבוד של ילדי האל שבזמן הבריאה, משום שהאדם נברא באור. הר תבור הינה ציפייה שהכל שאנו נהיה, ואכן שאנו כבר כאלו, עם התשתתפות בתחיתו של ישוע." ההשתנוות (טרנספיגורציה) מזמינה אותנו להרכיב מחדש באופן מקורי את ההבט הסובייקטיבי את האידיאל הנוכח בכל אדם, לאהוב את ההווה של הפרט, עם הייסורים שלו ועם עוניו, באור של "משמעות אנושית רגיילה" של גרעין של טוב הנסתר שהנפש כולאת כעדות לאידיאל ולאמת. הפנים של האחר, לכן, כפי שציין עמנואל לבינאס, הינם ביכולת הביטוי, עירום ובשבריריות שלה "עקבה של האינסופי" משום ש"הממדים של האלוהי נפתחים מהפנים האנושיות והאפיפניה שלהם כוללת דרבון באצעות סבל בפני הזר, האלמנה והיתום". והעינייים של ישוע לא שוכחות דבר, לא משאירות דבר ואינן פסות מן העולם, אלא רואות את העולם באור האל, כלומר - הן עוברות השתנות (טרנסיפיגורציה) של כל יצור שאותו פגשו, כך שהכל בו.
ההשתנות (טרנספיגורציה) לכן הינה אירוע החוגג את האמת של האדם, של גדולתו בסבל, בקריאה שלו לחיים מושלמים בתהילת האל.
טקסט – קתרינה פופה פדראטי
תמונות – ג'באני זנארו
סעודת האדון [מיסה],שנערכה ע"י האב הקוסטוד פיירבטיסטה פיצהבלה, נערכה במזבח הגבוה, אשר משקיף על הקריפטה המנציחה את ההשתנות של ישוע [טרנספיגורציה בלעז]. ברקע, ישנו פסיפס המתאר את האירוע המיוחד שבהר תבור. בנוסף, האח הפרנציסקאני מריו חדציטי, האח הממונה על המנזר שבהר תבור, אשר סייע ודרש אתץ הדרשה, רבים מהאחים מהמשפחה הפרנציסקאניית בארץ הקודש נכחו במקום, יחד עם כהני דת רבים מקהילות דתיות אחרות שבאו לקחת חלק בשמחה ביום זה.
אווירת תפילה והשתתפות אינטנסיבית הביאה יחדיו אנשים רבים להר תבור לרגל האירוע, כולל נוצריפ דוברי ערבית מקהילות סמוכות בגליל, אולם גם מספר אנשי דת, קבוצות קטנות של עולי רגל ונוצרים אחרים מארץ הקודש מישראל וגם מהרשות הפלסטינאית, מאזור בית לחם, בית ג'אלה ובית סאחור.
בסופה של סעודת האדון [מיסה] נערכה תהלוכה מסורתית, עם ליווי שירים בערבית, אשר החלה את דרכה מהבזיליקה והגיעה לקפלה הידועה כ"דסנדנטיוס", בניין קטן המנציח את מילותיו של ישוע לשלושת השליחים אשר היו עדים להשתנות (טרנספיגורציה), ואמר להם שלא לגלות אודות אירוע זה לפני תקומתו (הבשורה לפי מתי, 17:9).
ארוחת צהריים נפלאה ב-קאזה נובה הפרנציסקאני שבהר תבור הביאה את החגיגות לסיומן עם אווירת שמחה.
ההשתנות (או: הטרנספיגורציה) הינה אירוע היסטורי, אפיזודה בחיי ישוע, אשר מעלה מעטה על היבט מטה-היסטורי ומראה לנו את ההבזק של האלוהי ואת טבעו הזוהר של ישוע המשיח, ומלווה במסורת של המתנה למשיח ומאיר באור חדש את הערך של טבע האדם. חושף את המשמעות האמיתית של כל אדם, הנשבע לבחירה אישית של טוב והשתתפות באינטימיות של חיי האל.
ההשתנות (טרנספיגורציה) היתה הביטוי הראשון של ההבט האלוהי בהתאחדות, אשר משה ואליהו, שני חברים קרובים של האל ופרוטגוניסטים במסע ארוך טווח שהאל ערך עבור העם היהודי ואשר בישרו מבחינה מסוימת את בואו של ישוע המשיח להיסטוריה, לקחו חלק בגילווי של יסודות יקרים מטעם האל, הפנים הזורחות שלו בתהילה של בנו המועדף. האל מראה את פניו שוב כחבר או כאנשים רגילים: בייחוד, האל מאפשר למשה לדבר עימו "פנים אל פנים, כאדם המדבר לרעהו" (שמות, 33:11) ולאליהו הנביא, שזומן לכאן בשם כל הנביאים, ונחשב ע"י המסורת הנוצרית, יחד עם משה ועם שאול הקדוש, כנציגים הגדולים ביותר של המיסטיות. שלושה מחבריו הקרובים ביותר של ישוע הינם השליח פטרוס, ג'יימס ו-ג'ון, אנשים פשויטים הגליל שהפכו לדמויות מובילות בסיפור הגודל שסופר, והם מוזמנים כעדים לארוע זה. מאוחר יותר, לאחר שחזו בהרהור ובהשתנות ובזוהר פניו של ישוע, הם היו המלווים של ישוע בליל השימורים בגת שמנים וראו את אותם הפנים בסבל בשעתו הקשה בו יותר שסימנה את תחילת ייסורי ישוע. רז זה חובה בתוכו את אחד מהאתגרים הגדולים ביותר לאדם: להמשי ולראות את כבוד וגדולת האל בדרמה של המוות על הצלב.
הטרנספיגורציה לאחר מכן פותחת מסר גבוה מאד אשר פונה לכל אדם, שנותר בצלם האל וזומן על מנת לתת עדות ע"י הידמות אליו במהלך חייו. המילים של פיירבטיסטה פיצהבלה הדגישו זאת: "על הר תבור, ישוע חזר אלינו בכבוד של ילדי האל שבזמן הבריאה, משום שהאדם נברא באור. הר תבור הינה ציפייה שהכל שאנו נהיה, ואכן שאנו כבר כאלו, עם התשתתפות בתחיתו של ישוע." ההשתנוות (טרנספיגורציה) מזמינה אותנו להרכיב מחדש באופן מקורי את ההבט הסובייקטיבי את האידיאל הנוכח בכל אדם, לאהוב את ההווה של הפרט, עם הייסורים שלו ועם עוניו, באור של "משמעות אנושית רגיילה" של גרעין של טוב הנסתר שהנפש כולאת כעדות לאידיאל ולאמת. הפנים של האחר, לכן, כפי שציין עמנואל לבינאס, הינם ביכולת הביטוי, עירום ובשבריריות שלה "עקבה של האינסופי" משום ש"הממדים של האלוהי נפתחים מהפנים האנושיות והאפיפניה שלהם כוללת דרבון באצעות סבל בפני הזר, האלמנה והיתום". והעינייים של ישוע לא שוכחות דבר, לא משאירות דבר ואינן פסות מן העולם, אלא רואות את העולם באור האל, כלומר - הן עוברות השתנות (טרנסיפיגורציה) של כל יצור שאותו פגשו, כך שהכל בו.
ההשתנות (טרנספיגורציה) לכן הינה אירוע החוגג את האמת של האדם, של גדולתו בסבל, בקריאה שלו לחיים מושלמים בתהילת האל.
טקסט – קתרינה פופה פדראטי
תמונות – ג'באני זנארו