לאחר מספר שיא של עולי רגל ותיירים בחג המולד, השלום והשקט שבו לעיר שבה נולד ישוע. במסע העלייה לרגל שלהם לבית לחם, ב-28 בדצמבר, על מנת לחגוג את הזיכרון של הילדים התמימים, הפרנציסקאנים והקוסטודיה של ארץ הקודש לא ציפו לעשות את דרכם דרך קהל גדול ועצום של מאמינים שיכול היה לחגוג את סעודת האדון [מיסה] במערת יוסף הצדיק, בסמוך למזבח המוקדש לקדושים המעונים הקטנים. אולם זה מה שקרה. ללא התייעצות זה עם זה, הרבה אנשי דת, נזירות הרוזארי, אחיות יוסף הקדוש, האחיות הפרנציסקאניות, הנזירות של האם תרזה, האחיות בריג’יטן ואפילו נזירות בנדקטיניות, שלרוב סגורות במנזרן, כולן היו שותפות לדחף "לבקר ולהתפלל במקומות הקדושים לאחר ההמונים".
כולם חשו באווירת אחווה ואינטימית כאשר לקחו חלק בסעודת האדון [מיסה] שנערכה ע"י האב הפרנציסקאני ארטמיו ויטורס, סגן הקוסטוס. בדרשתו הא הזכיר את המסורת העתיקה של חג הילדים התמימים, הנזכרים לא רק בספרי הבשורה אלא גם במסורת של הכנסייה, עם התייחסות לחג זה ב"סקרמנטים לאונין", כבר מהמאה ה-5. האב ארטמיו לאחר מכן הזכיר את הדרמות שבהם כיום ילדים בעולם הינם קורבנות, כולל מרגע לידתם, והזמין את הקהל לזכור אותם בתפילותיהם. לסיום, סגן הקוסטוס, סיים ופנה בבקשה "לחזור אחורנית כמו ילד", בקשה שיכולה להיות בעל משמעות ביום זה.
האב ארטמיו והסטודנטים של הסמינריון, אשר נתלוו אליו לשרת בסעודת האדון [מיסה] ולשיר, נשארו בבית לחם על מנת לחלוק בארוחה עם האחווה המקומית ושוב, כל האחים הפרנציסקאנים חזרו יחדיו למערה בשעות אחרי הצהריים על מנת להיזכר בילדים התמימים, במהלך תפילת הערבית, לפני שיצאו בחזרה לדרכם לירושלים.
Mab