נצרת, ה-7 לאוקטובר. היום היה יום של שמחה מיוחדת עבור החיים בפרובינציה הפרנציסקאנית של ארץ הקודש. כל האחים הפרנציסקאנים שנכחו בבזיליקה של הבשורה היו בקרבת וליד האח הפרנציסקאני אנוטוניו מילאצו, הכה אהוב, אשר שמח גם בנוכחותם של שני אחיו מהפרובינציה שלו (סיציליה), והצהיר את ההצהרה של בישור האמונה בידיו של האב הקוסטוד של ארץ הקודש, האח הפרנציסקאני פיירבטיסטה פיצהבלה. האח אנטוניו, אשר נכון לעכשיו מתגורר וחי במגורי הסטודנטים בסאן סלבטורה, לומד את השנה השלישית של לימודי תיאולוגיה, נולד בפלרמו ולפני 31 שנים לבש בפעם הראשונה את הגלימה הפרנציסקאנית בפעם הראשונה באוגוסט 2004. כאשר הוא סיים את לימודיו באקדמיה לאמנות, הרקע האמנותי שלו וטעמו הפכו אותו למוקד ההתייחסות להרבה מיזמים בעלי משמעות, לא רק בסמינר, כמו למשל: מיקומו של צלב מרשים מהמאה ה-19 אשר כיום הינו דומיננטי בכנסייה של סאן סלבטורה, שבירושלים.
הבחירה של הבזיליקה של הבשורה ביום מיוחד זה בחייו של האח אנטוניו ואשר הוקדש לבתולה מרים של המחרוזת בייחוד היתה משמחת. פאולוס ה-6 הכריז על מרים, אם הכנסייה, כאשר חגג את סיום מועצת הוותיקן השנייה. הבתולה מרים מציע לנו עדות לענווה ולאמונה, שומרת את הכוח של האמונה בכל העמודים בספרי הבשורה ואצל אוגוסטינוס הקדוש, ומדברים עליה כעץ זית בבית האל אשר הינו מופיע בהדרו ובסגולותיו, מציג אותה כסימבול של רוח הקודש. נצרת הינה המקום הקדוש של מרים אולם גם של השילוש הקדוש.
האח אנטוניו, כאשר בחר במקום רב משמעות זה הקשור לאהבת האל לעמו, רצה בכך להזכיר את האהבה העמוקה של פרנסיס הקדוש לבתולה מרים. האם המסכנה של ישוע מוזכרת בכל מסר רוחני בקרב הפרנציסקאנים. הקרדינל המבורך ניומן, הדגיש ביטוי זה והזכיר כי מרים אינה רק מודל של חיי הרהור, אלא מהווה גם מודל לחיים אקטיביים, חיים אשר בו זמנית, הם חיים של חרטה והכאה על חטא באם אנו זונחים את עצמנו לה בכל אמונתה.
האב קוסטוס נזר כיצד בחירה זו נראית בהתאם להגיון של העולם, הבל הבלים, ולמאמין – אמת, שהא קורא לנו אישית, שמים מבטחנו בו באופן מוחלט ונותני לו להחליט את הדרכים ואת הזמן בחיינו. הוא המשיך ונזכר כיצד לפני 2000 שנים, באותו מקום אישה צעירה התחייבה להבל גדול יותר: היא האמינה כי האל יכול לעשות דבר מה חדש והוא זקוק לה על מנת לעשות זאת וביטא זאת דרכה. הנני. קודם מרים, אחר כך פרנסיס וכעת האח אנטוניו הולכים בעקבותיו של ישוע; האב שלח את בנו כך שהאדם יוכל ליהנות שוב מחברותו של האל. ההבל האמיתי היחידי הינו שאנו נאהבים עד הסוף, עד הצלב. בהתייחסותו לנקודה מרכזית זו בדרשה שלו, הקוסטוס נזכר כי האח אנטוניו כיום ביצע את ההחלטה החכמה ביותר, זו שאנו נוצרנו עבורה: להבין, בהשתוממות, כי האל ברא אותנו באהבה ופשוט להחליט לחיות על פי זה.
העדות להכרזת האמונה היו האח הפרנציסקאני לינו סיגנאלי, המנחה הרוחני של הרבה אנשי דת בארץ הקודש, והאח הפרנציסקאני נואל מוסקט, מנהל הסמינריסטים בירושלים.
כל הליטורגיה, לפני מערת הבשורה, כללה רגעים של רגשות עמוקים, כשהשיא הגיע כאשר האח אנטוניו מיקם עצמו במערה בין שתי האבנים הללו אשר מהוות עדות לרזים הגדולים ביותר של אמנותנו. בנוסף,סעודת האדון כללה נציגות של אחים בקרב הקהילה הבינלאומית ממעונות הסטודנטים, אשר לפי בקשתו של האח אנטוניו, משקפת את ההרמוניה ואת החום, האחדות והמגוון של מקורות גיאוגרפיים שונים, אשר מאחדים את כל הסטודנטים; באוכריסטיה זו, נשמעו שירים בספרדית, ערבית ואיטלקית לתצלילי חליל וגיטרה.
SG
הבחירה של הבזיליקה של הבשורה ביום מיוחד זה בחייו של האח אנטוניו ואשר הוקדש לבתולה מרים של המחרוזת בייחוד היתה משמחת. פאולוס ה-6 הכריז על מרים, אם הכנסייה, כאשר חגג את סיום מועצת הוותיקן השנייה. הבתולה מרים מציע לנו עדות לענווה ולאמונה, שומרת את הכוח של האמונה בכל העמודים בספרי הבשורה ואצל אוגוסטינוס הקדוש, ומדברים עליה כעץ זית בבית האל אשר הינו מופיע בהדרו ובסגולותיו, מציג אותה כסימבול של רוח הקודש. נצרת הינה המקום הקדוש של מרים אולם גם של השילוש הקדוש.
האח אנטוניו, כאשר בחר במקום רב משמעות זה הקשור לאהבת האל לעמו, רצה בכך להזכיר את האהבה העמוקה של פרנסיס הקדוש לבתולה מרים. האם המסכנה של ישוע מוזכרת בכל מסר רוחני בקרב הפרנציסקאנים. הקרדינל המבורך ניומן, הדגיש ביטוי זה והזכיר כי מרים אינה רק מודל של חיי הרהור, אלא מהווה גם מודל לחיים אקטיביים, חיים אשר בו זמנית, הם חיים של חרטה והכאה על חטא באם אנו זונחים את עצמנו לה בכל אמונתה.
האב קוסטוס נזר כיצד בחירה זו נראית בהתאם להגיון של העולם, הבל הבלים, ולמאמין – אמת, שהא קורא לנו אישית, שמים מבטחנו בו באופן מוחלט ונותני לו להחליט את הדרכים ואת הזמן בחיינו. הוא המשיך ונזכר כיצד לפני 2000 שנים, באותו מקום אישה צעירה התחייבה להבל גדול יותר: היא האמינה כי האל יכול לעשות דבר מה חדש והוא זקוק לה על מנת לעשות זאת וביטא זאת דרכה. הנני. קודם מרים, אחר כך פרנסיס וכעת האח אנטוניו הולכים בעקבותיו של ישוע; האב שלח את בנו כך שהאדם יוכל ליהנות שוב מחברותו של האל. ההבל האמיתי היחידי הינו שאנו נאהבים עד הסוף, עד הצלב. בהתייחסותו לנקודה מרכזית זו בדרשה שלו, הקוסטוס נזכר כי האח אנטוניו כיום ביצע את ההחלטה החכמה ביותר, זו שאנו נוצרנו עבורה: להבין, בהשתוממות, כי האל ברא אותנו באהבה ופשוט להחליט לחיות על פי זה.
העדות להכרזת האמונה היו האח הפרנציסקאני לינו סיגנאלי, המנחה הרוחני של הרבה אנשי דת בארץ הקודש, והאח הפרנציסקאני נואל מוסקט, מנהל הסמינריסטים בירושלים.
כל הליטורגיה, לפני מערת הבשורה, כללה רגעים של רגשות עמוקים, כשהשיא הגיע כאשר האח אנטוניו מיקם עצמו במערה בין שתי האבנים הללו אשר מהוות עדות לרזים הגדולים ביותר של אמנותנו. בנוסף,סעודת האדון כללה נציגות של אחים בקרב הקהילה הבינלאומית ממעונות הסטודנטים, אשר לפי בקשתו של האח אנטוניו, משקפת את ההרמוניה ואת החום, האחדות והמגוון של מקורות גיאוגרפיים שונים, אשר מאחדים את כל הסטודנטים; באוכריסטיה זו, נשמעו שירים בספרדית, ערבית ואיטלקית לתצלילי חליל וגיטרה.
SG