האירוע של יום חמישי הקדוש הגיע לשעות הערב כאשר כל שעה של היום היתה הכנה לרגע טקסי זה של תפילת ערב אשר הקהילה הלטינית עורכת, בהתאם למסורת, בבזיליקה של היגון שב-גת שמנים, שבמדרון הר הזיתים. מקום של שקט, הרהור והגיגים היכן שהפרנציסקאנים מחזיקים בהרמיטאז' בסמוך לבזיליקה ומקבלים עולי רגל ואחרים אשר מעוניינים לערוך התבודדות שקטה של תפילה והתבודדות. ישוע גם כן אהב לבוא לכאן ולהתפלל. היה זה כאן לאחר הפסח עם השליחים שישוע העביר את שעותיו האחרונות לפני מאסרו והחל את הייסורים [פסיון]. כאן, לבדו, הוא חיפש את הניחומים מהאב ברגעים של ייסורים מעמיקים אשר אירעו לאחר הבגידה של יהודה איש קריות ותפיסתו של ישוע, כאן, ישוב על גבי סלע, הוא סבל סורים ויגון והזיע דם. בגן זה הכן שכבשו את הזיתים והכינו את השמן היקר, ישוע עצמו נהיה לשמן, לתרופה, לבושם בעבור ישועת העולם. ממש כפי שאדם נוצר בגן, פותה והובס ע"י השטן, כך גם ישוע הלך לגן ויצא ממנו בייסורים מפותה ע" השטן אולם ניצח את הפיתוי. השעה הגיעה: ישוע מוכן לשתות את הכוס של רצון האב.
ובמקום זה, הנוצרים זוכרים את האירועים הדרמטיים אשר ארעו כאן, מתפללים יחד במהלך השעה הקדושה אשר מתחילה בתשע בערב ביום חמישי הקדוש. הקוסטוד, האח פיצהבלה, ערך את הטקס, מוקף בנקהלים רבים מהקהילה הפרנציסקאנית של ארץ הקודש ובאנשי דת אחרים. נכחו גם שגריר הוותיקן לישראל, מונסיניור אנטוניו פרנקו ושגריר הוותיקן לירדן, מונסיניור ג'ורג'יו לינגוואה. הבזיליקה היתה עמוסה במאמינים אפילו מחוץ לכנסייה.
המפגש הלך בהערכה ובמתן כבוד לסבל היגון, אשר ממוקם לרגלי המזבח המרכזי, מוקף וסגור בריתוכי ברזל. האח פיצהבלה פיזר עלי כותרת אדומים של ורדים על האבן אשר חזתה את סבלו של ישוע והתפלל וספג את הדם שישוע הזיע במהלך היגון של ההמתנה, טיפות דם מישוע נשרו על הסלע בלילה טרגי זה. הליטורגיה היתה במספר שפות על מנת להדגיש את האוניברסאליות של כנסייה זו והיא נחלקה לשלושה חלקים, שכל אחד מהם הורכב ממזמור מספר תהילים, הקראה מספר הבשורה אודות נושאים מאותו לילה טרגי בגת שמנים שהחל את ייסורי ישוע האדון ותפילה. שלושת הנושאים המונצחים בליטורגיה הינם בגידתו של פיטר, תפילתו של ישוע בגן הזיתים ומאסרו של ישוע. המוסיקה והשירים והתהילים הולחנו ע"י האח ארמנדו פירוצי, מנהל מכון מאניפיקאט, בית הספר למוסיקה של הקוסטודיה שבירושלים. האח ארמנדו גם סיפק את הנגינה באורגן למקהלת מאניפיקאט, אשר שרה מזמורים ואנטיפונים לתהילים תחת ניצוחה של הניה סודה סברה. בכל חלק מהליטורגיה, עם דקלום של תהילים והצהרה של הבשורה בשלושה שפות, המאמינים כרעו ברך בתפילה טקסית, מבקשים אמונה איתנה, להיות מאוחדים עם הראל בסבל ובשמחה ולהיות חופשיים מניסיונות השטן ולשרת את האל באהבה ובחופש.
בחלק האחרון של ליל השימורים, הקוסטוד הקיף בקטורת את הסלע של היגון בליווי של קריאת פרק 21 (22) מתהילים אודות הסבל והתקווה של הצודק. בנוסף לסלע של גץ שמנים, מכבדים עוד שתי אבנים נוספות בירושלים: האבן בגולגולתא היכן שישוע מת על הצלב והאבן של הר המוריה היכן שיצחק הוקרב לעולה לאל. בדומה ליצחק, ישוע בליל מאסרו נקשר ונלקח לכהן הגדול כשפרקיו קשורים, כמו שה לעולה, ללא כל דופי.
לאחר תפילת המאמין, היה דקלום של "אבינו שבשמיים" ושל הברכה הסופית, האחים הפרנציסקאנים כיבדו את סלע היגון, מתכופפים על מנת לנשק אותה לצלילי ההמנון של על הצלב אשר סיים את האירוע. דבר זה חזר על עצמו ע"י רוב המאמינים שנכחו, כל אחד רצה להתקרב לסלע, לגעת, לנשק, להרהר לצידה ולאסוף מספר עלי כותרת שאותם פיזר הקוסטוד. בסיומה של השעה הקדושה, קבוצת צעירים מקהילת ירושלים הלכה בתהלוכה מגת שמים לכנסיית פיטר הקדוש של הגליקנטו שנמצאת במזרח של הר ציון על מנת להמשיך ולהתפלל יחד.
אנו נמצאים ב-טרידום הקדוש: לאחר יום שישי הקדוש שנחוג בגולגולתא, ביום שבת המאמינים מתחילים לחגוג את תחיית ישוע האדון. גרגר החיטה שנפל לאדמה יישא בקרוב פרי של התחייה. ישוע סבל מוות על מנת להפוך אותנו למשתתפים בחייו המוסריים (איגניציוס הקדוש מאנטיוכיה)
טקסט – קתרינה פופה פדראטי
תמונות – סטפנו דל פוצולו
ובמקום זה, הנוצרים זוכרים את האירועים הדרמטיים אשר ארעו כאן, מתפללים יחד במהלך השעה הקדושה אשר מתחילה בתשע בערב ביום חמישי הקדוש. הקוסטוד, האח פיצהבלה, ערך את הטקס, מוקף בנקהלים רבים מהקהילה הפרנציסקאנית של ארץ הקודש ובאנשי דת אחרים. נכחו גם שגריר הוותיקן לישראל, מונסיניור אנטוניו פרנקו ושגריר הוותיקן לירדן, מונסיניור ג'ורג'יו לינגוואה. הבזיליקה היתה עמוסה במאמינים אפילו מחוץ לכנסייה.
המפגש הלך בהערכה ובמתן כבוד לסבל היגון, אשר ממוקם לרגלי המזבח המרכזי, מוקף וסגור בריתוכי ברזל. האח פיצהבלה פיזר עלי כותרת אדומים של ורדים על האבן אשר חזתה את סבלו של ישוע והתפלל וספג את הדם שישוע הזיע במהלך היגון של ההמתנה, טיפות דם מישוע נשרו על הסלע בלילה טרגי זה. הליטורגיה היתה במספר שפות על מנת להדגיש את האוניברסאליות של כנסייה זו והיא נחלקה לשלושה חלקים, שכל אחד מהם הורכב ממזמור מספר תהילים, הקראה מספר הבשורה אודות נושאים מאותו לילה טרגי בגת שמנים שהחל את ייסורי ישוע האדון ותפילה. שלושת הנושאים המונצחים בליטורגיה הינם בגידתו של פיטר, תפילתו של ישוע בגן הזיתים ומאסרו של ישוע. המוסיקה והשירים והתהילים הולחנו ע"י האח ארמנדו פירוצי, מנהל מכון מאניפיקאט, בית הספר למוסיקה של הקוסטודיה שבירושלים. האח ארמנדו גם סיפק את הנגינה באורגן למקהלת מאניפיקאט, אשר שרה מזמורים ואנטיפונים לתהילים תחת ניצוחה של הניה סודה סברה. בכל חלק מהליטורגיה, עם דקלום של תהילים והצהרה של הבשורה בשלושה שפות, המאמינים כרעו ברך בתפילה טקסית, מבקשים אמונה איתנה, להיות מאוחדים עם הראל בסבל ובשמחה ולהיות חופשיים מניסיונות השטן ולשרת את האל באהבה ובחופש.
בחלק האחרון של ליל השימורים, הקוסטוד הקיף בקטורת את הסלע של היגון בליווי של קריאת פרק 21 (22) מתהילים אודות הסבל והתקווה של הצודק. בנוסף לסלע של גץ שמנים, מכבדים עוד שתי אבנים נוספות בירושלים: האבן בגולגולתא היכן שישוע מת על הצלב והאבן של הר המוריה היכן שיצחק הוקרב לעולה לאל. בדומה ליצחק, ישוע בליל מאסרו נקשר ונלקח לכהן הגדול כשפרקיו קשורים, כמו שה לעולה, ללא כל דופי.
לאחר תפילת המאמין, היה דקלום של "אבינו שבשמיים" ושל הברכה הסופית, האחים הפרנציסקאנים כיבדו את סלע היגון, מתכופפים על מנת לנשק אותה לצלילי ההמנון של על הצלב אשר סיים את האירוע. דבר זה חזר על עצמו ע"י רוב המאמינים שנכחו, כל אחד רצה להתקרב לסלע, לגעת, לנשק, להרהר לצידה ולאסוף מספר עלי כותרת שאותם פיזר הקוסטוד. בסיומה של השעה הקדושה, קבוצת צעירים מקהילת ירושלים הלכה בתהלוכה מגת שמים לכנסיית פיטר הקדוש של הגליקנטו שנמצאת במזרח של הר ציון על מנת להמשיך ולהתפלל יחד.
אנו נמצאים ב-טרידום הקדוש: לאחר יום שישי הקדוש שנחוג בגולגולתא, ביום שבת המאמינים מתחילים לחגוג את תחיית ישוע האדון. גרגר החיטה שנפל לאדמה יישא בקרוב פרי של התחייה. ישוע סבל מוות על מנת להפוך אותנו למשתתפים בחייו המוסריים (איגניציוס הקדוש מאנטיוכיה)
טקסט – קתרינה פופה פדראטי
תמונות – סטפנו דל פוצולו