"ההרגשה היא כאילו חייתי דרך חגיגות הפסחא, הקהל והתרגשות", קרא אחד המאמינים בסוף מיסה של גילוי הצלב הקדוש בכנסיית הקבר ביום שני, ה- 7 למאי.
חגיגת גילוי הצלב הקדוש הינה, יחד עם קורפוס קריסטי, אחת משתי חגיגות, שמלבד צום הארבעים והפסחא, נחגגות בקבר הקדוש בהתאם לאותה תוכנית: כניסה חגיגית לתפילת הערב הראשונה, תהלוכה בה סובבים שלוש פעמים סביב האידוקה, תפילת לילה, מיסה חגיגית ביום החג. אך שלא כמו חגים אחרים, חג זה נחגג רק על ידי הפרנציסקנים, והעורך הראשי הוא לרוב הקוסטוס של הארץ הקדושה. [1] מעבר לכך, זהו יום החג היחיד שאינו נחגג בחלק העליון של הכנסייה אלא במקום עצמו בו, לפי המסורת, הקדושה הלנה, אימו של הקיסר קונסטנטין, מצאה את שלושת צלבי גולגותא ביניהם זה של ישוע. [2] הליטורגיה נערכת לא בחלק העליון של הכנסייה, אלא בקריפטה בה נמצא הצלב. לאחר כניסתו החגיגית של הקוסטוס, החגיגה החלה בתהלוכה, שהתקדמותה הופרעה לצורך תפילת הערב הראשונה בקריפטה של גילוי הצלב. השנה, הקוסטודיה פרסמה עלון ליטורגיה חדש. בין החידושים שבו יופתעו האורחים הקבועים של הקבר הקדוש לגלות כי מילות המזמור Vexilla Regis שונו קלות.
המזמור נכתב במאה השישית על ידי וננטיוס פורטונטוס לכבוד ההגעה של שריד מהצלב הקדוש לפויטרס, צרפת, לפי בקשת המלכה רדגונדה, ומאוחר יותר הועבר לליטורגיה הרומאית. כשהתהלוכה היומית בקבר הקדוש חודשה בשנת 1623, הקוסטוס של ארץ הקודש באותה תקופה, טומאסו אוביסיני, אימץ את הטקסט כפי שהופיע בספר התפילות של הרפורמה הליטורגית של וועידת טרנט בשנת 1570. בשנת 1632, האפיפיור אורבן השמיני שינה את הטקסט המקורי של וננטיוס פורטונטוס שהיה בדיאלקט לטיני לא קלאסי כדי להתאימו למשקל הלטיני המטרי. למרות שהפרנציסקנים, בהתאם לחוקיו של הקדוש פרנציסקוס, מתפללים בהתאם לשימושים של הכנסייה הרומאית והרפורמות שלה, במהלך השלטון העותומאני של ארץ הקודש התאמות ליטורגיות לא היו בראש סדר העדיפויות.
הטקסט המקורי, לפיכך, היה בשימוש בין השנים 1623 עד 1924, כשהאח אוגוסטין פניצ’יני שינה את הטקסט לידי אחדות עם זו שבספר התפילות. הוא לא ידע כי שישים שנה מאוחר יותר ועידת הוותיקן השנייה, בפרק 93 של המסמך על הליטורגיה סקרו סנקטום קונסיליום יקרא להחזרת מזמורים לצורתם המקורית.
המילים ששונו לא היו מקור לתקלות בולטות כלשהן, והחגיגה הייתה צמודה מאוד למסורת. עדת מתפללים קטנה אך נלהבת מאוד סייעה בכל אחד מהטקסים.
לאחר תפילת הערב חלק מהמאמינים ניצלו את חידוש התהלוכה בבזיליקה של התחייה לזמן של הזכרות אדוקה בפני שרידי הצלב האמיתי. הוא הובא אל הקריפטה בתהלוכה חגיגית, נישא בידיו של הקוסטוס, לתפילת הקריאות, ושוב עבור המיסה היומית. לאחר המיסה, הוא הוחזר למעלה אל תוך הבזיליקה בתהלוכה שסבבה שלוש פעמים סביב האדיקולה. המאמינים היו יכולים לחלוק כבוד לשריד לאחר שלוש תפילות חגיגיות: לפני הקבר, במזבח התגלות מרים מגדלנה ובסופו של דבר בקפלה של התגלות מרים.
הו צלב, מבטחינו היחיד, שלום! הנושא את שמחת הפסחא לתת זכות חדשה לקדוש, ולסלוח לחוזרים בתשובה.
נכון הדבר כי בשמחת יום החג ישנו חלק משמחת הפסחא.
MAB
[1] פטריארך של ירושלים, החג הוא יום זיכרון של מחוז הבישוף. בכנסיה הלטינית, החג הוסר, לטובת יום החג הבודד של סגידת הצלב ב- 14 לספטמבר.
[2] במהלך תפילת הקריאות, קוראים את הטקסט של הקדוש רופינו המסביר כיצד צלבו של האל נבדל מהאחרים
חגיגת גילוי הצלב הקדוש הינה, יחד עם קורפוס קריסטי, אחת משתי חגיגות, שמלבד צום הארבעים והפסחא, נחגגות בקבר הקדוש בהתאם לאותה תוכנית: כניסה חגיגית לתפילת הערב הראשונה, תהלוכה בה סובבים שלוש פעמים סביב האידוקה, תפילת לילה, מיסה חגיגית ביום החג. אך שלא כמו חגים אחרים, חג זה נחגג רק על ידי הפרנציסקנים, והעורך הראשי הוא לרוב הקוסטוס של הארץ הקדושה. [1] מעבר לכך, זהו יום החג היחיד שאינו נחגג בחלק העליון של הכנסייה אלא במקום עצמו בו, לפי המסורת, הקדושה הלנה, אימו של הקיסר קונסטנטין, מצאה את שלושת צלבי גולגותא ביניהם זה של ישוע. [2] הליטורגיה נערכת לא בחלק העליון של הכנסייה, אלא בקריפטה בה נמצא הצלב. לאחר כניסתו החגיגית של הקוסטוס, החגיגה החלה בתהלוכה, שהתקדמותה הופרעה לצורך תפילת הערב הראשונה בקריפטה של גילוי הצלב. השנה, הקוסטודיה פרסמה עלון ליטורגיה חדש. בין החידושים שבו יופתעו האורחים הקבועים של הקבר הקדוש לגלות כי מילות המזמור Vexilla Regis שונו קלות.
המזמור נכתב במאה השישית על ידי וננטיוס פורטונטוס לכבוד ההגעה של שריד מהצלב הקדוש לפויטרס, צרפת, לפי בקשת המלכה רדגונדה, ומאוחר יותר הועבר לליטורגיה הרומאית. כשהתהלוכה היומית בקבר הקדוש חודשה בשנת 1623, הקוסטוס של ארץ הקודש באותה תקופה, טומאסו אוביסיני, אימץ את הטקסט כפי שהופיע בספר התפילות של הרפורמה הליטורגית של וועידת טרנט בשנת 1570. בשנת 1632, האפיפיור אורבן השמיני שינה את הטקסט המקורי של וננטיוס פורטונטוס שהיה בדיאלקט לטיני לא קלאסי כדי להתאימו למשקל הלטיני המטרי. למרות שהפרנציסקנים, בהתאם לחוקיו של הקדוש פרנציסקוס, מתפללים בהתאם לשימושים של הכנסייה הרומאית והרפורמות שלה, במהלך השלטון העותומאני של ארץ הקודש התאמות ליטורגיות לא היו בראש סדר העדיפויות.
הטקסט המקורי, לפיכך, היה בשימוש בין השנים 1623 עד 1924, כשהאח אוגוסטין פניצ’יני שינה את הטקסט לידי אחדות עם זו שבספר התפילות. הוא לא ידע כי שישים שנה מאוחר יותר ועידת הוותיקן השנייה, בפרק 93 של המסמך על הליטורגיה סקרו סנקטום קונסיליום יקרא להחזרת מזמורים לצורתם המקורית.
המילים ששונו לא היו מקור לתקלות בולטות כלשהן, והחגיגה הייתה צמודה מאוד למסורת. עדת מתפללים קטנה אך נלהבת מאוד סייעה בכל אחד מהטקסים.
לאחר תפילת הערב חלק מהמאמינים ניצלו את חידוש התהלוכה בבזיליקה של התחייה לזמן של הזכרות אדוקה בפני שרידי הצלב האמיתי. הוא הובא אל הקריפטה בתהלוכה חגיגית, נישא בידיו של הקוסטוס, לתפילת הקריאות, ושוב עבור המיסה היומית. לאחר המיסה, הוא הוחזר למעלה אל תוך הבזיליקה בתהלוכה שסבבה שלוש פעמים סביב האדיקולה. המאמינים היו יכולים לחלוק כבוד לשריד לאחר שלוש תפילות חגיגיות: לפני הקבר, במזבח התגלות מרים מגדלנה ובסופו של דבר בקפלה של התגלות מרים.
הו צלב, מבטחינו היחיד, שלום! הנושא את שמחת הפסחא לתת זכות חדשה לקדוש, ולסלוח לחוזרים בתשובה.
נכון הדבר כי בשמחת יום החג ישנו חלק משמחת הפסחא.
MAB
[1] פטריארך של ירושלים, החג הוא יום זיכרון של מחוז הבישוף. בכנסיה הלטינית, החג הוסר, לטובת יום החג הבודד של סגידת הצלב ב- 14 לספטמבר.
[2] במהלך תפילת הקריאות, קוראים את הטקסט של הקדוש רופינו המסביר כיצד צלבו של האל נבדל מהאחרים