“שוע קם לתחייה!" "הוא באמת קם לתחייה!" הקהל אמר בתגובה לדברי כהן הדת של הקהילה, האח הפרנציסקאני איבראהים פלטאס. "ישוע קם לתחייה!" הוא קרא שוב. "הוא באמת קם לתחייה!" ענה הקהל בפעם השנייה. "אתם לא נראים כמשוכנעים" העיר כהן הדת ששב ואמר, "ישוע קם לתחייה!". "הוא באמת קם לתחייה!" צעקו הנקהלים הפעם! הקהילה הינה לטינית אולם המסורת הינה של הכנסייה המזרחית. בערש הנצרות, הכנסייה הלטינית נפגשה עם סגנון מקומי והחלה לחגוג את חגיגות ערב הפסחא (או: ליל השימורים של פסחא) ועם ההצהרה בעלת שלושת ההצהרות של האמונה.
יתרה על כך, בקהל בליל השימורים של פסחא לא היו רק מאמינים מהזרם הלטיני. היתה זו חגיגה משפחתית ובקהילה הנוצרית של ירושלים, אקומניות הינה מציאות יום-יומית. מספר הנוצרים החיים בעיר הקודש מוערך ב-10,000 וכאשר הם מתחתנים, אנשים צעירים אלו מקווים למצוא שותף/פה לחיים אשר הינו נוצרי/נוצרייה; הזרם הדתי הינו לכן בעל חשיבות משנית, כך שבערב של החגיגה, המשפחות מחליטות לאן ללכת בהתאם למצב. השנה הזו, כל הקהילות הנוצריות חגגו את חג הפסחא באותו זמן, לכן היו אפשרויות רבות מספור לתפילה כך שאפשרי היה להשתתף טקס אורתודוכסי, קתולי או פרוטסטנטי….. בעיר העתיקה ישנה רק קהילה נוצרית אחת, ואין עוד הבחנה בין הכנסיות כאשר כל אחד חש רמת תסכול ברמה זו או אחרת: אירועי הבוקר כמו ההתאספות של האנשים הצעירים ותהלוכת תנועת הצופים בהמתנה להדלקת האש הקדושה נאסרה ע"י הרשויות בישראל "מסיבות ביטחוניות". לערבים הנוצרים היתה זו מגבלה על החופש הדתי שלהם ובפעם המי יודע כמה, מניעה שהרגיזה ומנעה את האספות המשפחות יחד כמו אלו הגרות מחוץ לעיר העתיקה שעליהם נאסר להיכנס לעיר העתיקה, כך שהמשפחות לא יכלו להיות יחד. היה זה יותר מורכב מאשר מספר גורמים שהצטברו יחד.
מאז חצות ביום שישי, העיר העתיקה היתה נתונה בתנאים של מצור. המשטרה, מגובה ע"י משמר הגבול, הראתה נוכחות בעיר. היה זה בלתי אפשרי להיכנס, אולם אפילו בתוך הרובע הנוצרי היתה תחושת בידוד וריבוי של נקודות ביקורת.
הרשויות בישראל רצו למנוע ממוסלמים קיצוניים, לנצל את ההמון, ולתקוף עולי רגל יהודים אשר נמצאים בעיר לרגל חג הפס, אשר יסתיים בערב של יום שני, ה-5 לאפריל. המתח של השבועות האחרונים עדיין באוויר. מצד שני, הישראלים אשר דה פקטו שולטים בעיר לא רצו שהנוצרים יפלו קורבן למקרים מצערים במהלך החגיגות שלהם. בשנים האחרונות מספר עולי הרגל המבקרים בחג הפסחא עולה - מספר שיא של מבקרים, אשר עולה משנה לשנה, אולם הקירות של הבזיליקה של התחייה אינם ברי הרחבה ולא ניתן לאפשר ליותר עולי רגל להיכנס ללא להביא לסיכונם, בייחוד היכן שקיים כבר סיכון, כמו בטקס של האש הקדושה.
אולם תשומת לב זו שונתה לכלי ענישה כאשר הכל נראה כמאורגן באופן מרושל, בהתבסס על קריטריון אקראי ביחס לעולי הרגל אשר לרוב רוצים להשיג את יעדם בהתאם לרצונם שלהם. בערב של יום שישי, למדנו כי הרשויות הישראליות החליטו כי הנוצרים הארמנים יכנסו לעיר דרך שער ציון, בשעה שהאורתודוכסים (הרוסים, הרומנים, היוונים ועולי הרגל הקופטיים) ייכנסו משער יפו והלטינים- מהשער החדש. דבר זה היה יכול להיות רעיון טוב אילולא היה מתקיים, משום שעבור חייל ישראלי אין אפשרות להבחין בין נוצרי אורתודוכסי מלטיני. התוצאה היתה שכולם עוכבו בשער החדש בשעה 05:30 בבוקר ועקב הספק, החיילים לא נתנו לאף אחד להיכנס. דבר זה הביא את האח אתאנסיוס מקורה, לאחר שהוכיח את זהותו וכי הוא זה האחראי על הסטטוס קוו, לפתוח את המחסום, תוך הבטחה כי החיילים יזהו את המאמינים "שלו". בשעה שהוא והקצין היו באמצע השיחה, הקצין שאל באנגלית קלוקלת את עולי הרגל אשר היו דחוקים כנגד המחסום "קתולי?" "דה דה"! התשובה היתה ברוסית, דבר שלא הפריע לו כלל ועיקר…..או שמא חשב שנוצרים לא ישקרו ביום חג הפסחא? באופן זה הצליחו להסתנן האורתודוכסים….הם הצטרפו לקבוצה של מאמינים גדולה מאד בכנסיית סאן סלבטורה אשר תהו כיצד יעברו את נקודת הביקורת הבאה. חלקם ניסו את מזלם לבדם בנקודת הביקורת הבאה, אחרים חיכו לפתרון רשמי יותר. בשעה 06:45 בבוקר, הפרנציסקאנים חיכו לתורם שיאושר להגיע לפטריארכיה…קבוצה של 15 מאמינים אתיופיים חצתה את הקהל…הטקס שלהם היה בשעה 18:00 בערב…הם לא יאחרו, זה בטוח! הם הודרכו ע"י חייל אתיופי ובאם קבוצה יכולה לחצות את העיר משום שהם מודרכים ע"י בן ארצם, אין זו דרך להביא להנמקה של המצב. מכנסיית סאן סלבטורה לכנסיית הקבר היו 4 מחסומים בכל 500 מטר וקבוצה קטנה זו של עולי רגל לא יכלה לעבור ללא סיועו של סליבה, קצין משטרה נוצרי- ישראלי אשר הינו אחראי על העיר העתיקה. מרגע שכולם נכנסו לבזיליקה [של כנסיית הקבר] , נערכה סעודת האדון [מיסה] של ליל השימורים ע"י הפטריארך, מונסיניור פואד טוואל, למרות מה שאירע, התרחש הטקס בשלווה ובאווירה של הרהור של תפילה מלאת שמחה.
כמה נוצרים לטינים-קתולים נכחו? 150 לכל היתר,כאשר הרבה שוטרים וחיילים נכחו בין הטיילת לבין הבזיליקה. ברם, ניתן לציין את הפגם בארגון אשר מנע מאנשים מלהתפלל במקומות הקדושים או להניא אותם מלעשות כן. הקבוצה הקטנה של הלטינים-קתולים אשר יכלה לחוות חגיגה נפלאה זו באותו מקום של התחייה ויתרה על תורה לאורתודוכסים בשעה 09:30. העיר העתיקה שקטה ורגועה באופן מפתיע, אולם מוקפת באנשי ביטחון. ברגע שהיוונים או הקפריסאים יצאו יוצא מהבית שבו שכר חדר לשבוע, הוא מגיע לנקודת ביקורת שלוקחת אותו "למקום אחר"……כנראה לשער יפו…בשעה שמסך ענק הותקן לרגל שידור החגיגות. ברור כי לא כולם יוכלו להיכנס כך שהיה זה רעיון טוב.
אין אווירה של חגיגה ברובע הנוצרי. ההיאספות של צעירים אשר לרוב עודדה לשיר ולצעוק סיסמאות דתיות שהינן ביטוי אמתי של אמונה "המשיח והמושיע קם לתחייה", ואשר לוו בהערות שאינן מחמיאות תמיד עבור דתות אחרות השוכנות שם, ואשר נאסרו. אפילו תהלוכת תנועת הצופים בוטלה. אף על פי כן, קבוצה קטנה של יוונים-אורתודוכסים הצליחה להגיע אי שם בצהרי היום.
בסביבות 13:30 תושבי הרובע הנוצרי החלו לצאת לרחובות, לפני הבית, ממתינים לאש הקדושה שתובא אליהם. כל הטלביזיות הודלקו לערוצים המשדרים את הטקס בשידור חי 14:30. …האש עוזבת את הקבר, הבזיליקה נדלקת נרות ובשעה 14:45 האש מגיעה לעיר העתיקה. בשעה 15:00 כל המחסומים נפתחים והחגיגות יכולות להתחיל: התהלוכה של תנועת הצופים, הצעירים צועקים את הסיסמאות הדתיות וטוענים כי היהודים יכולים למנוע את החגיגות שלהם, אולם לא את התחייה של ישוע אשר הינו המושיע לעולמי עולמים ולכל העולם…. היה זה כך כל הלילה…..ניתן לחשוב כי כל הערבים הנוצרים של ירושלים היו בעיר העתיקה. הם סבבו ברחובות אשר היו עמוסים, ממש כמו הבזיליקה של התחייה אשר היו בה במהלך כל הלילה שירים ותפילות.
ביום חג הפסחא, הפטריארך היה צריך לחגוג את סעודת האדון [מיסה] לפני הקבר בשעה 10:00 בבוקר, אולם הוידויים איחרו וסעודת האדון החלה רק בשעה 10:45. סעודת האדון התרחשה באותה אווירת הרהור כמו ביום אתמול אולם התנאים היו קשים בהרבה, כאשר הפטריארך אמר בדרשה שלו: " לחלק מפריעה אולי החפיפה של התפילות והשירים של הזרמים השונים אשר נשמעים בו זמנית. ברם, התנסות עם אמונה, קקופוניה זו יכולה להיות כסימפוניה אשר מבטאת את אחדותנו באמונה ובחגיגות השמחות של ניצחונו של ישוע האדון על הרשע ועל המוות, הניצחון של ישוע, אשר ביום השלישי, קם לתחייה מקברו. כן, אנו בכנסיית הצליבה של ישוע, הכנסייה של הקבר הריק והכנסייה של התחייה המהוללת!". לפני שהפטריארך בירך את כהני הדת ואת הסמינריסטים הפרנציסקאנים ואת הסמינריסטים של הפטריארכיה, נערכה תהלוכה חגיגית מסביב לקבר הריק. מקראות מספרי הבשורה הוקראו ארבעה פעמים, בארבעה מקומות עיקריים בקבר, משום שהתחייה הינה עבור כולם. "המשיח קם לתחייה!" ""הוא באמת קם לתחייה! חגיגה מרתקת ונהדרת: חג הפסחא בירושלים.
Mab
Easter Sunday 2010 - Homily of Patriarch Fouad
יתרה על כך, בקהל בליל השימורים של פסחא לא היו רק מאמינים מהזרם הלטיני. היתה זו חגיגה משפחתית ובקהילה הנוצרית של ירושלים, אקומניות הינה מציאות יום-יומית. מספר הנוצרים החיים בעיר הקודש מוערך ב-10,000 וכאשר הם מתחתנים, אנשים צעירים אלו מקווים למצוא שותף/פה לחיים אשר הינו נוצרי/נוצרייה; הזרם הדתי הינו לכן בעל חשיבות משנית, כך שבערב של החגיגה, המשפחות מחליטות לאן ללכת בהתאם למצב. השנה הזו, כל הקהילות הנוצריות חגגו את חג הפסחא באותו זמן, לכן היו אפשרויות רבות מספור לתפילה כך שאפשרי היה להשתתף טקס אורתודוכסי, קתולי או פרוטסטנטי….. בעיר העתיקה ישנה רק קהילה נוצרית אחת, ואין עוד הבחנה בין הכנסיות כאשר כל אחד חש רמת תסכול ברמה זו או אחרת: אירועי הבוקר כמו ההתאספות של האנשים הצעירים ותהלוכת תנועת הצופים בהמתנה להדלקת האש הקדושה נאסרה ע"י הרשויות בישראל "מסיבות ביטחוניות". לערבים הנוצרים היתה זו מגבלה על החופש הדתי שלהם ובפעם המי יודע כמה, מניעה שהרגיזה ומנעה את האספות המשפחות יחד כמו אלו הגרות מחוץ לעיר העתיקה שעליהם נאסר להיכנס לעיר העתיקה, כך שהמשפחות לא יכלו להיות יחד. היה זה יותר מורכב מאשר מספר גורמים שהצטברו יחד.
מאז חצות ביום שישי, העיר העתיקה היתה נתונה בתנאים של מצור. המשטרה, מגובה ע"י משמר הגבול, הראתה נוכחות בעיר. היה זה בלתי אפשרי להיכנס, אולם אפילו בתוך הרובע הנוצרי היתה תחושת בידוד וריבוי של נקודות ביקורת.
הרשויות בישראל רצו למנוע ממוסלמים קיצוניים, לנצל את ההמון, ולתקוף עולי רגל יהודים אשר נמצאים בעיר לרגל חג הפס, אשר יסתיים בערב של יום שני, ה-5 לאפריל. המתח של השבועות האחרונים עדיין באוויר. מצד שני, הישראלים אשר דה פקטו שולטים בעיר לא רצו שהנוצרים יפלו קורבן למקרים מצערים במהלך החגיגות שלהם. בשנים האחרונות מספר עולי הרגל המבקרים בחג הפסחא עולה - מספר שיא של מבקרים, אשר עולה משנה לשנה, אולם הקירות של הבזיליקה של התחייה אינם ברי הרחבה ולא ניתן לאפשר ליותר עולי רגל להיכנס ללא להביא לסיכונם, בייחוד היכן שקיים כבר סיכון, כמו בטקס של האש הקדושה.
אולם תשומת לב זו שונתה לכלי ענישה כאשר הכל נראה כמאורגן באופן מרושל, בהתבסס על קריטריון אקראי ביחס לעולי הרגל אשר לרוב רוצים להשיג את יעדם בהתאם לרצונם שלהם. בערב של יום שישי, למדנו כי הרשויות הישראליות החליטו כי הנוצרים הארמנים יכנסו לעיר דרך שער ציון, בשעה שהאורתודוכסים (הרוסים, הרומנים, היוונים ועולי הרגל הקופטיים) ייכנסו משער יפו והלטינים- מהשער החדש. דבר זה היה יכול להיות רעיון טוב אילולא היה מתקיים, משום שעבור חייל ישראלי אין אפשרות להבחין בין נוצרי אורתודוכסי מלטיני. התוצאה היתה שכולם עוכבו בשער החדש בשעה 05:30 בבוקר ועקב הספק, החיילים לא נתנו לאף אחד להיכנס. דבר זה הביא את האח אתאנסיוס מקורה, לאחר שהוכיח את זהותו וכי הוא זה האחראי על הסטטוס קוו, לפתוח את המחסום, תוך הבטחה כי החיילים יזהו את המאמינים "שלו". בשעה שהוא והקצין היו באמצע השיחה, הקצין שאל באנגלית קלוקלת את עולי הרגל אשר היו דחוקים כנגד המחסום "קתולי?" "דה דה"! התשובה היתה ברוסית, דבר שלא הפריע לו כלל ועיקר…..או שמא חשב שנוצרים לא ישקרו ביום חג הפסחא? באופן זה הצליחו להסתנן האורתודוכסים….הם הצטרפו לקבוצה של מאמינים גדולה מאד בכנסיית סאן סלבטורה אשר תהו כיצד יעברו את נקודת הביקורת הבאה. חלקם ניסו את מזלם לבדם בנקודת הביקורת הבאה, אחרים חיכו לפתרון רשמי יותר. בשעה 06:45 בבוקר, הפרנציסקאנים חיכו לתורם שיאושר להגיע לפטריארכיה…קבוצה של 15 מאמינים אתיופיים חצתה את הקהל…הטקס שלהם היה בשעה 18:00 בערב…הם לא יאחרו, זה בטוח! הם הודרכו ע"י חייל אתיופי ובאם קבוצה יכולה לחצות את העיר משום שהם מודרכים ע"י בן ארצם, אין זו דרך להביא להנמקה של המצב. מכנסיית סאן סלבטורה לכנסיית הקבר היו 4 מחסומים בכל 500 מטר וקבוצה קטנה זו של עולי רגל לא יכלה לעבור ללא סיועו של סליבה, קצין משטרה נוצרי- ישראלי אשר הינו אחראי על העיר העתיקה. מרגע שכולם נכנסו לבזיליקה [של כנסיית הקבר] , נערכה סעודת האדון [מיסה] של ליל השימורים ע"י הפטריארך, מונסיניור פואד טוואל, למרות מה שאירע, התרחש הטקס בשלווה ובאווירה של הרהור של תפילה מלאת שמחה.
כמה נוצרים לטינים-קתולים נכחו? 150 לכל היתר,כאשר הרבה שוטרים וחיילים נכחו בין הטיילת לבין הבזיליקה. ברם, ניתן לציין את הפגם בארגון אשר מנע מאנשים מלהתפלל במקומות הקדושים או להניא אותם מלעשות כן. הקבוצה הקטנה של הלטינים-קתולים אשר יכלה לחוות חגיגה נפלאה זו באותו מקום של התחייה ויתרה על תורה לאורתודוכסים בשעה 09:30. העיר העתיקה שקטה ורגועה באופן מפתיע, אולם מוקפת באנשי ביטחון. ברגע שהיוונים או הקפריסאים יצאו יוצא מהבית שבו שכר חדר לשבוע, הוא מגיע לנקודת ביקורת שלוקחת אותו "למקום אחר"……כנראה לשער יפו…בשעה שמסך ענק הותקן לרגל שידור החגיגות. ברור כי לא כולם יוכלו להיכנס כך שהיה זה רעיון טוב.
אין אווירה של חגיגה ברובע הנוצרי. ההיאספות של צעירים אשר לרוב עודדה לשיר ולצעוק סיסמאות דתיות שהינן ביטוי אמתי של אמונה "המשיח והמושיע קם לתחייה", ואשר לוו בהערות שאינן מחמיאות תמיד עבור דתות אחרות השוכנות שם, ואשר נאסרו. אפילו תהלוכת תנועת הצופים בוטלה. אף על פי כן, קבוצה קטנה של יוונים-אורתודוכסים הצליחה להגיע אי שם בצהרי היום.
בסביבות 13:30 תושבי הרובע הנוצרי החלו לצאת לרחובות, לפני הבית, ממתינים לאש הקדושה שתובא אליהם. כל הטלביזיות הודלקו לערוצים המשדרים את הטקס בשידור חי 14:30. …האש עוזבת את הקבר, הבזיליקה נדלקת נרות ובשעה 14:45 האש מגיעה לעיר העתיקה. בשעה 15:00 כל המחסומים נפתחים והחגיגות יכולות להתחיל: התהלוכה של תנועת הצופים, הצעירים צועקים את הסיסמאות הדתיות וטוענים כי היהודים יכולים למנוע את החגיגות שלהם, אולם לא את התחייה של ישוע אשר הינו המושיע לעולמי עולמים ולכל העולם…. היה זה כך כל הלילה…..ניתן לחשוב כי כל הערבים הנוצרים של ירושלים היו בעיר העתיקה. הם סבבו ברחובות אשר היו עמוסים, ממש כמו הבזיליקה של התחייה אשר היו בה במהלך כל הלילה שירים ותפילות.
ביום חג הפסחא, הפטריארך היה צריך לחגוג את סעודת האדון [מיסה] לפני הקבר בשעה 10:00 בבוקר, אולם הוידויים איחרו וסעודת האדון החלה רק בשעה 10:45. סעודת האדון התרחשה באותה אווירת הרהור כמו ביום אתמול אולם התנאים היו קשים בהרבה, כאשר הפטריארך אמר בדרשה שלו: " לחלק מפריעה אולי החפיפה של התפילות והשירים של הזרמים השונים אשר נשמעים בו זמנית. ברם, התנסות עם אמונה, קקופוניה זו יכולה להיות כסימפוניה אשר מבטאת את אחדותנו באמונה ובחגיגות השמחות של ניצחונו של ישוע האדון על הרשע ועל המוות, הניצחון של ישוע, אשר ביום השלישי, קם לתחייה מקברו. כן, אנו בכנסיית הצליבה של ישוע, הכנסייה של הקבר הריק והכנסייה של התחייה המהוללת!". לפני שהפטריארך בירך את כהני הדת ואת הסמינריסטים הפרנציסקאנים ואת הסמינריסטים של הפטריארכיה, נערכה תהלוכה חגיגית מסביב לקבר הריק. מקראות מספרי הבשורה הוקראו ארבעה פעמים, בארבעה מקומות עיקריים בקבר, משום שהתחייה הינה עבור כולם. "המשיח קם לתחייה!" ""הוא באמת קם לתחייה! חגיגה מרתקת ונהדרת: חג הפסחא בירושלים.
Mab
Easter Sunday 2010 - Homily of Patriarch Fouad