יום רביעי, ה- 12 לדצמבר. לפי המסורת היפה שכיום נמשכת כבר כמה שנים, חסידי הבתולה של גואדאלופה, הלטינים אמריקאים, צפון אמריקאים, פיליפינים ומאמיני כל שאר המדינות, נפגשו בכנסיית המושיע הקדוש בירושלים כדי לשמוח יחדיו סביב מזבח האדון ביום מועד הקדושה המיוחדת שלהם. המיסה הקדושה נאמרה על ידי הוד מעלתו פואד טוואל מחליפו המיועד של הפטריארך הלטיני של ירושלים, ועימו השתתפו יותר משלושים כהני דת אחרים כולל סגנו של הקוסטוס, הנזיר ארטמיו ויטורס. הייתה גם השתתפות ניכרת של מאמינים. לאחר המיסה הקדושה נערכה קבלת פנים שהוחייתה, בדומה לעריכת האוכריסטיה, על ידי שירים והופעות של תלמידי בית הספר לפרחי כהונה של המושיע הקדוש, רבים מהם ממוצא לטיני אמריקאי. בדרשתו, הנזיר ניקולס מארקס פרנציסקני, בהיותו מקסיקני טוב כפי שהוא, רצה להיזכר במשמעות ההופעה של המדונה בפני אינדיאני עני, חואן דייגו, בשנת 1531. רק עשר שנים חלפו מאז הכיבוש של מקסיקו על ידי ה. קורטז, כשהבתולה הופיעה, וביקשה שתבנה כנסייה. הבישוף, שהיה סקפטי, ביקש מהאינדיאני אות: הוא היה צריך לקטוף ולהביא אליו ורדים, כמעט אות נבואי לאיחוד מחדש של האוכלוסייה האינדיאנית וההיספאנית תחת רשות רועה קהילה בודד, בעת בה המתח היה עדיין ניכר. חואן דייגו העני ציית ללא עיכוב, למרות שהיה זה חודש דצמבר ודבר מלבד קוצים לא צמח בהר טפיאק! אך הבתולה מרים הלכה הרחק מעבר לאות המבוקש והשאירה את הדפס דמותה על גלימת האינדיאני, כשזה פתח אותה ושמט את הוורד שקטף. והדמות הייתה זו של אישה בת תערובת, האות המוחשי לאחדות בין שני העמים שחיים במדינה.
מי ייתן ובת התערובת, כלומר האישה עם גוון הפנים בצבע הזית, כפי שחסידיה מכנים אותה בחיבה, תפעל גם למען האיחוד של הנשמות של שני העמים החיים בארץ זו שקודשה בנוכחותה ושרצתה לכבדה ביום זה המנציח את חותם הדמות הפלאית על הגלימה של חואן דייגו המבורך.
AC