בתאריך הראשון למאי, ביום החג של יוסף הפועל, הקהילה בבית לחם זכתה להתגשמות החלום. בכנסיית קתרינה הקדושה, איקונה גדולה המתארת את יוסף הקדוש הונחה בקיר הצפוני משמאל למזבח הגדול.
במהלך תפילות הערבית, האח הפרנציסקאני ארטמיו ויטורס, סגן הקוסטוד, שבירך מאוחר יותר את האיקונה ,המתארת את הדמות הארצית של אביו של ישוע, בעלה של הבתולה מרים ואיש צדיק. לא נשכח ההסבר למשמעות של החגיגות ומדוע יוסף הקדוש זוכה לערך כה רב. הוא הודה ושיבח את האינטואיציה של הצייר, אשר צייר את האיקונה עם סממנים יהודיים מסורתיים – מחזיק בספר התורה ולובש לבוש מלכותי כיאות למשפחה של בית דוד. בציור זה מתבטא הרוך של אב, אשר מחזיק את בנו, ישוע, בזרועותיו, הנח בחיבה, ומהווה המורה הראשון שלו לחוק האל.
האיקונה צוירה על עץ ע"י האב נתנאל תיאומה, מקהילת "מרים הקדושה של היופי" שבאיטליה, אשר התאים את המידות למרחב שהוכן, כפי שעשה כבר לאיקונות במקום הקדוש של יוחנן הקדוש של המדבר (עין כרם).
בבית לחם לצד מערת הלידה, הפרנציסקאנים תמיד הוקירו את הבתולה מרים, אימו של ישוע, והקדישו לה את המזבח. מחשבה מיוחדת ליוסף הקדוש, הקשוב והשומר הדואג של רז ההתגלמות, היתה חסרה בכנסייה. החיפוש אחר האמן במטלה של ציור האיקונה הושגה ע"י תפילה, לתקופה של יותר משנה; כל יום רביעי לאחר תפילת הערבית, הקהילה בבית לחם שרה את המזמור ליוסף הקדוש ובלילה ההוא השיר הדהד עם שמחה והכרת תודה לפני האיקונה היפה והיקרה מפז שצוירה ע"י האב נתנאל.
האחווה הפרנציסקאנית כולה של בית לחם היתה נוכחת בחגיגה, כולל גם נוכחות של מספר אחים פרנציסקאנים מהמנזר של המושיע הקדוש [סאן סלבטורה] ומיוחנן הקדוש מעין כרם, ביחד עם הצייר של האיקונה וחלק מחבריו, והם כולם היללו את האל. החגיגות נמשכו עם ארוחה שמחה בחדר האוכל שבמנזר.
האח הפרנציסקאני ג’רזי קראי, הממונה של בית לחם
במהלך תפילות הערבית, האח הפרנציסקאני ארטמיו ויטורס, סגן הקוסטוד, שבירך מאוחר יותר את האיקונה ,המתארת את הדמות הארצית של אביו של ישוע, בעלה של הבתולה מרים ואיש צדיק. לא נשכח ההסבר למשמעות של החגיגות ומדוע יוסף הקדוש זוכה לערך כה רב. הוא הודה ושיבח את האינטואיציה של הצייר, אשר צייר את האיקונה עם סממנים יהודיים מסורתיים – מחזיק בספר התורה ולובש לבוש מלכותי כיאות למשפחה של בית דוד. בציור זה מתבטא הרוך של אב, אשר מחזיק את בנו, ישוע, בזרועותיו, הנח בחיבה, ומהווה המורה הראשון שלו לחוק האל.
האיקונה צוירה על עץ ע"י האב נתנאל תיאומה, מקהילת "מרים הקדושה של היופי" שבאיטליה, אשר התאים את המידות למרחב שהוכן, כפי שעשה כבר לאיקונות במקום הקדוש של יוחנן הקדוש של המדבר (עין כרם).
בבית לחם לצד מערת הלידה, הפרנציסקאנים תמיד הוקירו את הבתולה מרים, אימו של ישוע, והקדישו לה את המזבח. מחשבה מיוחדת ליוסף הקדוש, הקשוב והשומר הדואג של רז ההתגלמות, היתה חסרה בכנסייה. החיפוש אחר האמן במטלה של ציור האיקונה הושגה ע"י תפילה, לתקופה של יותר משנה; כל יום רביעי לאחר תפילת הערבית, הקהילה בבית לחם שרה את המזמור ליוסף הקדוש ובלילה ההוא השיר הדהד עם שמחה והכרת תודה לפני האיקונה היפה והיקרה מפז שצוירה ע"י האב נתנאל.
האחווה הפרנציסקאנית כולה של בית לחם היתה נוכחת בחגיגה, כולל גם נוכחות של מספר אחים פרנציסקאנים מהמנזר של המושיע הקדוש [סאן סלבטורה] ומיוחנן הקדוש מעין כרם, ביחד עם הצייר של האיקונה וחלק מחבריו, והם כולם היללו את האל. החגיגות נמשכו עם ארוחה שמחה בחדר האוכל שבמנזר.
האח הפרנציסקאני ג’רזי קראי, הממונה של בית לחם