"הצלב תמיד יהיה אתגר לשכל הישר האנושי והסבלשהינו אחת מהסיבות האנושיות לאתאיזם." בפתיחה זו, האח הפרנציסקאני ארטמו ויטורס, אשר ערך את חגיגות החג של תפארת הצלב בכנסיית הקבר ב-14 לספטמבר, וכמו כן הזכיר למאמינים שנכחו כי לפי הצהרת הועידה של דתות לא-נוצריות, "זהו העול של ההטפה של הכנסייה המכריזה את צלבו של ישוע כסימן של אהבתו חובק העולם של האל וכמעיין שממנו זורם כל החסד" (נוסטרה אתאתה, 4) וכפי שהדגיש "הצלב הוא לב ליבה של אמונתנו". בציטוט מאת סיריל הקדוש מירושלים, המשיך האח ארטמיו: "אל תבושו להתוודות על הצלב… מרגע שנצלב והונח בקבר, ישוע נשאר מסוגר, אולם לאחר שנצלב כאן בגולגלתא, הוא עלה השמיימה." (Baptismal Catecheses, XIII, 36)
הליטורגיה של הספר
ביום חג זה של תפארת הצלב, כן, ירושלים, בבזיליקה של התחייה, המאמינים הנוכחים כאן יכלו להביע יותר מכל אדם אחר בעולם כי הצלב הינו המילה האחרונה. סגן הקוסטוד המשיך באומרו: "היום, כאן – בגולגלתא, אנו מבינים את הערך של מותו של ישוע על הצלב: הוא צלב את האהבה שהינה ישועתנו." דבר זה שנחשב לסקנדל עבור היהודים, נחשב לשיגעון בעיני הגויים – אולם ניצח. הקבר הינו ריק והמשיח קם לתחייה. כאשר הנוכחים מהרהרים על השריד של הצלב האמיתי, היה זה גביע הניצחון שהם פיארו. גביע ניצחון זה הוצע לקהל להוקרה לאחר התהלוכה, שהובילה אותם לקפלה המוקדשת למריה מגדלנה. לעיתים גביע הניצחון הזה הינו כבד, כבד מכדי לשאת מסביב לצווארנו. אנו חייבים לקבל שאת בשמחה ואת כובדו של הצלב על כתפינו. "האדון מזמין אותנו לחקות את האחד שאנו הולכים אחריו, בוחרים בכל יום", כפי שאמר השליח שאול [פטרוס] : "כי גם-המשיח עונה בעבורכם, והשאיר לכם מופת ללכת בעקבותיו" (האיגרת הראשונה לפטרוס השליח, ב:21). אולם אז "כי עולי נעים הוא וקל משאי" (הבשורה לפי מתי, י"א:30) משום שישוע קם kתחייה מחדש: "אך-יאמץ לבבכם אני ניצחתי את העולם" ((הבשורה לפי יוחנן, ט"ז: 33).
בהוקרת הצלב, אנו נזכרים במאמינים שהלכו אחרי פרנסיס הקדוש ואמרו לישוע: "אנו מעריצים אותך, האדון ישוע המשיח…ואנו מהללים אותך, מכיוון שעל ידי צלבך הקדוש גאלת אתה את העולם." החגיגה הסתיימה כמו במהלך הטקס כולו באווירה של תפילה שמחה למרות הקהל הרב של המאמינים.
Mab
הליטורגיה של הספר
ביום חג זה של תפארת הצלב, כן, ירושלים, בבזיליקה של התחייה, המאמינים הנוכחים כאן יכלו להביע יותר מכל אדם אחר בעולם כי הצלב הינו המילה האחרונה. סגן הקוסטוד המשיך באומרו: "היום, כאן – בגולגלתא, אנו מבינים את הערך של מותו של ישוע על הצלב: הוא צלב את האהבה שהינה ישועתנו." דבר זה שנחשב לסקנדל עבור היהודים, נחשב לשיגעון בעיני הגויים – אולם ניצח. הקבר הינו ריק והמשיח קם לתחייה. כאשר הנוכחים מהרהרים על השריד של הצלב האמיתי, היה זה גביע הניצחון שהם פיארו. גביע ניצחון זה הוצע לקהל להוקרה לאחר התהלוכה, שהובילה אותם לקפלה המוקדשת למריה מגדלנה. לעיתים גביע הניצחון הזה הינו כבד, כבד מכדי לשאת מסביב לצווארנו. אנו חייבים לקבל שאת בשמחה ואת כובדו של הצלב על כתפינו. "האדון מזמין אותנו לחקות את האחד שאנו הולכים אחריו, בוחרים בכל יום", כפי שאמר השליח שאול [פטרוס] : "כי גם-המשיח עונה בעבורכם, והשאיר לכם מופת ללכת בעקבותיו" (האיגרת הראשונה לפטרוס השליח, ב:21). אולם אז "כי עולי נעים הוא וקל משאי" (הבשורה לפי מתי, י"א:30) משום שישוע קם kתחייה מחדש: "אך-יאמץ לבבכם אני ניצחתי את העולם" ((הבשורה לפי יוחנן, ט"ז: 33).
בהוקרת הצלב, אנו נזכרים במאמינים שהלכו אחרי פרנסיס הקדוש ואמרו לישוע: "אנו מעריצים אותך, האדון ישוע המשיח…ואנו מהללים אותך, מכיוון שעל ידי צלבך הקדוש גאלת אתה את העולם." החגיגה הסתיימה כמו במהלך הטקס כולו באווירה של תפילה שמחה למרות הקהל הרב של המאמינים.
Mab