"אני לא מוותרת", אומרת מרי, תושבת בית לחם שהלכה קדימה ואחורה בכיכר מנג'ר, מנסה למצוא דרך בינות לשורת המחסומים על מנת לראות את הפטריארך עובר. "אני באה כל שנה, וכל שנה יש נס בחג". "מה הייתי רוצה מכל? שהעיר כולה תחגוג תחגוג לפחות יום אחד בשנה, עם כל האנשים מכל העולם, אנו שוכחים את הדאגות היום יומיות שלנו."
עבור מישל ואלכסיס, שהגיעו מצרפת ברגל, בתקווה להגיע בזמן, עוצמת הרגשות היתה כה עזה שהן יכלו בקושי לעצור את הדמעות. "עברנו מרגש אל רגש. לאחר ההלם של חומת ההפרדה מצאנו את האושר הזה. אנו מוצאים אנשים שיוצאים לרחובות על מנת לחוש את שמחת חג המולד, דבר שלא ראינו בבית." אלכסיס: "מוסלמים ונוצרים יחד כאן חוגגים את לידת המשיח, וזו תמונה עוצמתית מאד."
בתאריך ה-24 בדצמבר בהתאם למסורת, הפטריארך הלטיני של ירושלים עושה את כניסתו הטקסית לעיר דוד [בית לחם].
בשעה שממתינים לתהלוכה שהחלה בירושלים, החוגגים כאן מתלהבים מהתהלוכה של תנועת הצופים.
האח הפרנציסקאני ג'ייסון בילה 9 חודשים בשירות הקוסטודיה, והיה מאד שמח להיות כאן. בשבת הוא ייסע הביתה לסינגפור. "האחראי בפרובינציה רצה שאחזור הביתה לפני חג המולד, אולם ביקשתי להישאר משום שבאמת רציתי לחוות את החסד האחרון הזה של ארץ הקודש."
לבסוף, הפטריארך פואד טוואל הגיע, הוא הגיע מאוחר עקב היותו של קהל גדול שליווה אותו השנה – קהל כה גדול שהמכוניות נאלצו לעצור לעיתים תכופות, הן לצרכי זהירות כך שהפטריארך ילחץ מעט ידיים שהושטו אליו.
בחזרה לכיכר מנג'ר, הקהל המשולהב נרגע, כאשר האח הממונה ריקרדו בוסטוס, שמר קצת על סדר, והתפילה מתחילה.
עם הכניסה לכנסיית קתרינה הקדושה ולצלילי "תה דאום", הקהל נכנס לתוך הרז של המולד, התפילה המשיכה בשירה בתפילת הערבית שנערכה ע"י הפטריארך.
לאחר תפילת הערבית, הפרנציסקאנים והסמינריסטים מהפטריארכיה הלטינית ערכו את התהלוכה למערה, והוביל אותה האח הפרנציסקאני ריקרדו. השמחה עלתה והפכה לפנימית יותר באותו זמן, כאן באותו מקום היכן שישוע המשיח נולד.
היה זה מספר שעות לפני שהליטורגיה של חצות נחוגה.
אבל קודם לכן, כשהתהלוכה של הפרנציסקאנים הסתיימה היו עסוקים בהכנות של הכנסייה בעבור 1600 מתפללים. לפני שעולי הרגל מכל העולם, הנשיא של הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, והפמליה שלו ישבה שם, כמו גם קתרין אשטון, נציגת האיחוד האירופי ליחסי חוץ, במסגרת ביקור פרטי, יחד עם הקונסולים הכללים של המדינות הלטיניות (ספרד, צרפת, בלגיה ואיטליה), ומגיני הקהילות הנוצריות של ארץ הקודש.
בינתיים, מספר פרנציסקאנים חיכו בפאתי הכנסייה סיפקו שירות במהלך הלילה, חלק שירת בסעודת האדון הרבות, אחת אחרי השנייה, שאירעו בלילה הארוך הזה, ואחרים סייעו לעזור למאות כהני הדת ולבישופים לחגוג את סעודת האדון של חצות בבגדיהם הטקסיים. בשדות הרועים בבית סאחור הם היו מעטים יותר: רק 70 סעודות אדון בשפות שונות שנערכו משך הלילה.
בבסיס של הבזיליקה של כנסיית המולד, המרכז הפרנציסקאני למדיה, עבדו להעביר מספר תמונות מבית לחם לאחר ששודרה סעודת האדון והועבר גם דרך רשתות טלוויזיה קתוליות, כשרגע של פאניקה כאשר האינטרנט נפל: לעודד את הצוות, הפטריארך ערך ביקור פתע.
בשעה 23:00 הטקס של ערב החג של חג המולד החל. אולם בו זמנית, האח נרוואן והאח באדי, נעזרו ע"י האחים הפרנציסקאנים, התכוננו לחוויה ברוכה. הם הלכו לחגוג שתי סעודות האדון במערת המולד, במזבח של המנג'ר. "לא חשבתי מעולם, אפילו לא חלמתי על כך, שאגיע לארץ הקודש", אומר האח נרוואן, שהינו מעיראק, "והנה אני כאן, כהן דת של קהילת בית לחם, וערך את סעודת האדון במערה. בתחילת החגיגות במערה שהיתה מלאה במאמינים, הוא מבקש מהמאמינים להיות שקטים לזמן מה על מנת להיות מודעים לחסד ע"י שחווים את הרגע באותו מקום שבו נולד ישוע המשיח.
בחזרה למערת המולד בשעה אחת וחצי בבוקר, הפטריארך נתן הברכה הסופית של סעודת האדון לפני שעזב את התהלוכה עם כל המסייעים למערה היכן שכוכב המולד שבמנג'ר, הונח התינוק הנולד.
בחזרה לכנסייה, הקהל החל להתפזר, אולם תוך ברכה האחד לשני לחג מולד שמח, הם התחבקו והחליפו רשמים. אין לכן מילים; הרגשות היו חזקים מדי, בקושי ניתן היה להאמין שהחלום הפך למציאות: חגגנו את חג המולד בבית לחם.
עבור מישל ואלכסיס, שהגיעו מצרפת ברגל, בתקווה להגיע בזמן, עוצמת הרגשות היתה כה עזה שהן יכלו בקושי לעצור את הדמעות. "עברנו מרגש אל רגש. לאחר ההלם של חומת ההפרדה מצאנו את האושר הזה. אנו מוצאים אנשים שיוצאים לרחובות על מנת לחוש את שמחת חג המולד, דבר שלא ראינו בבית." אלכסיס: "מוסלמים ונוצרים יחד כאן חוגגים את לידת המשיח, וזו תמונה עוצמתית מאד."
בתאריך ה-24 בדצמבר בהתאם למסורת, הפטריארך הלטיני של ירושלים עושה את כניסתו הטקסית לעיר דוד [בית לחם].
בשעה שממתינים לתהלוכה שהחלה בירושלים, החוגגים כאן מתלהבים מהתהלוכה של תנועת הצופים.
האח הפרנציסקאני ג'ייסון בילה 9 חודשים בשירות הקוסטודיה, והיה מאד שמח להיות כאן. בשבת הוא ייסע הביתה לסינגפור. "האחראי בפרובינציה רצה שאחזור הביתה לפני חג המולד, אולם ביקשתי להישאר משום שבאמת רציתי לחוות את החסד האחרון הזה של ארץ הקודש."
לבסוף, הפטריארך פואד טוואל הגיע, הוא הגיע מאוחר עקב היותו של קהל גדול שליווה אותו השנה – קהל כה גדול שהמכוניות נאלצו לעצור לעיתים תכופות, הן לצרכי זהירות כך שהפטריארך ילחץ מעט ידיים שהושטו אליו.
בחזרה לכיכר מנג'ר, הקהל המשולהב נרגע, כאשר האח הממונה ריקרדו בוסטוס, שמר קצת על סדר, והתפילה מתחילה.
עם הכניסה לכנסיית קתרינה הקדושה ולצלילי "תה דאום", הקהל נכנס לתוך הרז של המולד, התפילה המשיכה בשירה בתפילת הערבית שנערכה ע"י הפטריארך.
לאחר תפילת הערבית, הפרנציסקאנים והסמינריסטים מהפטריארכיה הלטינית ערכו את התהלוכה למערה, והוביל אותה האח הפרנציסקאני ריקרדו. השמחה עלתה והפכה לפנימית יותר באותו זמן, כאן באותו מקום היכן שישוע המשיח נולד.
היה זה מספר שעות לפני שהליטורגיה של חצות נחוגה.
אבל קודם לכן, כשהתהלוכה של הפרנציסקאנים הסתיימה היו עסוקים בהכנות של הכנסייה בעבור 1600 מתפללים. לפני שעולי הרגל מכל העולם, הנשיא של הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, והפמליה שלו ישבה שם, כמו גם קתרין אשטון, נציגת האיחוד האירופי ליחסי חוץ, במסגרת ביקור פרטי, יחד עם הקונסולים הכללים של המדינות הלטיניות (ספרד, צרפת, בלגיה ואיטליה), ומגיני הקהילות הנוצריות של ארץ הקודש.
בינתיים, מספר פרנציסקאנים חיכו בפאתי הכנסייה סיפקו שירות במהלך הלילה, חלק שירת בסעודת האדון הרבות, אחת אחרי השנייה, שאירעו בלילה הארוך הזה, ואחרים סייעו לעזור למאות כהני הדת ולבישופים לחגוג את סעודת האדון של חצות בבגדיהם הטקסיים. בשדות הרועים בבית סאחור הם היו מעטים יותר: רק 70 סעודות אדון בשפות שונות שנערכו משך הלילה.
בבסיס של הבזיליקה של כנסיית המולד, המרכז הפרנציסקאני למדיה, עבדו להעביר מספר תמונות מבית לחם לאחר ששודרה סעודת האדון והועבר גם דרך רשתות טלוויזיה קתוליות, כשרגע של פאניקה כאשר האינטרנט נפל: לעודד את הצוות, הפטריארך ערך ביקור פתע.
בשעה 23:00 הטקס של ערב החג של חג המולד החל. אולם בו זמנית, האח נרוואן והאח באדי, נעזרו ע"י האחים הפרנציסקאנים, התכוננו לחוויה ברוכה. הם הלכו לחגוג שתי סעודות האדון במערת המולד, במזבח של המנג'ר. "לא חשבתי מעולם, אפילו לא חלמתי על כך, שאגיע לארץ הקודש", אומר האח נרוואן, שהינו מעיראק, "והנה אני כאן, כהן דת של קהילת בית לחם, וערך את סעודת האדון במערה. בתחילת החגיגות במערה שהיתה מלאה במאמינים, הוא מבקש מהמאמינים להיות שקטים לזמן מה על מנת להיות מודעים לחסד ע"י שחווים את הרגע באותו מקום שבו נולד ישוע המשיח.
בחזרה למערת המולד בשעה אחת וחצי בבוקר, הפטריארך נתן הברכה הסופית של סעודת האדון לפני שעזב את התהלוכה עם כל המסייעים למערה היכן שכוכב המולד שבמנג'ר, הונח התינוק הנולד.
בחזרה לכנסייה, הקהל החל להתפזר, אולם תוך ברכה האחד לשני לחג מולד שמח, הם התחבקו והחליפו רשמים. אין לכן מילים; הרגשות היו חזקים מדי, בקושי ניתן היה להאמין שהחלום הפך למציאות: חגגנו את חג המולד בבית לחם.